התפיסות הביטחוניות של המדינות הערביות במפרץ מושפעות בסופו של דבר משתי מדינות – איראן וארה"ב. הנוכחות הצבאית המסיבית של האמריקנים, כמו גם הסכמי ההגנה, היא נדבך משמעותי בתפיסת ההגנה של המדינות הערביות – תפיסה שמתמודדת עם זאת של האיראנים, שנמצאים ממש מעבר לים. פרק אחרון בסדרת הכתבות של ynet על צבאות ערב, והפעם: המדינות שנמצאות רחוק מהעין, אבל משפיעות גם על ישראל.
צבא האמירויות בתרגיל עם האמריקנים
(קרדיט: מתוך הפייסבוק של משרד ההגנה האמירתי)
המפרץ הפרסי, או המפרץ הערבי – תלוי את מי שואלים, נמצא ברגעים אלה ממש בעיצומו של מרוץ החימוש אולי הכי גדול שידע האזור מאז ומעולם. "אני מדבר על שש מדינות המפרץ, כשהחשובות ביותר הן סעודיה, איחוד האמירויות וקטאר", הדגיש ד"ר יואל גוז'נסקי, חוקר בכיר וראש תוכנית המפרץ במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ועמית ב-Middle East Institute, ששירת בעבר במשרד ראש הממשלה.
"מדובר במדינות קטנות באופן יחסי, למעט סעודיה, שלכולן צבאות יחסית קטנים ובלתי מיומנים", הוסיף ד"ר גוז'נסקי. "בשנים האחרונות יש התפתחות מסוימת והם צברו מיומנות, במיוחד הצבא של איחוד האמירויות וגם קצת הצבא הסעודי, למרות שבסופו של דבר סעודיה מתקשה כבר עשר שנים במלחמה נגד החות'ים בתימן, וזאת לא תעודת כבוד עבורה".
הצבא הגדול
הצבא הגדול ביותר בקרב המדינות, לפי נתוני ה-CIA, הוא הכוחות המזוינים של סעודיה. בקרב כלל הכוחות הצבאיים של סעודיה משרתים כ-250 אלף חיילים בשירות פעיל, מתוכם כ-3,000 נחתים, 75 אלף חיילים בכוחות היבשה וכ-125 אלף אנשי המשמר הלאומי, שמוכר גם בשם "הצבא הלבן". המשמר הלאומי מחזיק גם בכוח שמורכב בעיקר ממתנדבים בדואים שכולל כ-25 אלף חיילים.
"המשמר הלאומי זה הכוח היותר משמעותי בסעודיה. זה כוח הרבה יותר מיומן והרבה יותר מאובזר. הוא מצויד במיטב אמצעי הלחימה האמריקניים, כולל אמצעים שאין ליחידות אחרות", הסביר ד"ר גוז'נסקי. "התפקיד שלו הוא לשמור על היציבות ועל ביטחון בית המלוכה הסעודי. כשהיו פרעות במזרח המדינה הוא נשלח להבטיח את היציבות הפנימית, יחד עם כוחות ביטחון הפנים. הוא גם אחראי לשמור על השלמות הטריטוריאלית של סעודיה בהקשר התימני".
אחד מהמקרים שבהם בא לידי ביטוי המשמר הלאומי היה ב"אביב הערבי" ב-2011, כשהיה חשש שבית המלוכה בבחריין ייפול. "המשמר הלאומי שלח כוחות כדי להבטיח את יציבות בית המלוכה. מי שנכנסו בעצם לבחריין היו חיילי המשמר הלאומי הסעודי עם תגבורת של איחוד האמירויות".
חיל האוויר הסעודי נחשב לפי ה-CIA לגדול והמודרני ביותר באזור המפרץ, עם יותר מ-350 מטוסי קרב מאירופה וארה"ב, כשברקע יש עסקאות נוספות לרכישת מטוסי קרב בשלבים שונים. כוחות היבשה הסעודיים כוללים כ-15 חטיבות שריון, חי"ר קל, חי"ר ממוכן וכוחות מוטסים, יחד עם גדודי ארטילריה נוספים. בצי הסעודי יש כיום כ-16 פריגטות וקורבטות, והוא בעיצומה של תוכנית רב-שנתית להתעצמות והתחדשות בהיקף של מיליארדי דולרים. כוח הטילים האסטרטגי של הצבא מנהל את מלאי הטילים, שנרכש ברובו מסין.
18 צפייה בגלריה
חייל סעודי מתרגל מארב. אין כיום חובת גיוס, אפשר להתנדב
( צילום: מתוך הטוויטר של משרד ההגנה הסעודי)
נכון ל-2023 אין חובת גיוס לצבא בסעודיה, אך ניתן להתנדב לשירות צבאי. בעוד שהשירות במשמר הלאומי מוגבל לאזרחים סעודים בלבד, הצבא הסדיר חתם חוזים עם גורמים זרים, במיוחד סביב המלחמה בתימן. החל ב-2021 הצבא אישר לנשים לשרת ביחידות השונות עד לדרגה מסוימת.
"עצם העובדה שהנשים נכנסות לצבא מראה את החשיבות שסעודיה והצבא הסורי מייחסים לשילוב נשים", ציינה ד"ר מיכל יערי, מומחית למדינות המפרץ הערביות מאוניברסיטת בן גוריון והאוניברסיטה הפתוחה. "עבור הנשים עצמן זאת מקפצה מאוד משמעותית להשתלבות בתפקידים שהיו חסומים בפניהן גם בתוך הצבא וגם באזרחות – תפקידים עם אוריינטציה ביטחונית. בסוף זה גם נותן לנשים נקודות פתיחה טובות יותר אפילו בשוק האזרחי".
הצבא המיומן
מקורותיו של הצבא האמירתי מגיעים עד ל"כוח הסיור של מדינות שביתת הנשק של חוף עומאן" – הכוח הצבאי שהוקם על-ידי הבריטים ב-1951 בשבע האמירויות שהוגדרו כשטח חסות בריטי. 14 שנים מאוחר יותר הוא הפך ל"כוח ההגנה של אבו דאבי", ועם הקמת איחוד האמירויות ב-1971 הוא שינה את שמו ל"כוחות המזוינים של איחוד האמירויות".
לפי ה-CIA, הצבא האמירתי נחשב לאחד הכוחות המאומנים ובעלי היכולת הגבוהה ביותר באזור המפרץ הערבי. כ-65 אלף חיילים משרתים ביחידות השונות של הצבא, חלקם בשירות חובה שהוטל על גברים במדינה בשנת 2014. מי שאין לו השכלה תיכונית מחויב בשירות של שלוש שנים, ואילו בוגרי תיכון מחויבים בשירות של 11 חודשים. שירות החובה יכול להיות בצבא, ביחידות ביטחון הפנים או בכל ארגון ביטחוני אחר שקבעה ההנהגה. נשים יכולות להתנדב לשירות של 11 חודשים.
כוחות היבשה מורכבים מחמש חטיבות שריון, חי"ר קל וכוחות ממוכנים, שמלוות ביחידות ארטילריה תומכות. המשמר הנשיאותי נחשב ליחידת העילית של כוחות היבשה, ובנוסף ללוחמים הוא מחזיק בפיקוד מבצעים מיוחד ובחטיבה ממוכנת. חיל האוויר ופיקוד התעופה המשותף מחזיקים בכמעט 150 מטוסי קרב, כשבאמירויות כבר הזמינו מטוסי קרב מתקדמים ביותר מארה"ב.
18 צפייה בגלריה
הדגמה צבאית בתערוכה באבו דאבי. נחשב לצבא הכי מיומן ובעל יכולות באזור
(צילום: AP/Kamran Jebreili)
בשנים האחרונות באמירויות מקדמים תוכנית התחדשות גדולה בצבא, שמשתלבת עם מדיניות הביטחון האסרטיבית החדשה. המדיניות כוללת התערבויות צבאיות בלוב, סוריה ותימן והשתתפות בכוחות שמירת שלום של האו"ם באפגניסטן וסומליה. לפי ה-CIA, האמירויות ארגנה, אימנה וציידה עשרות אלפי לוחמים במיליציות תומכות הממשלה בתימן, והציעה אימונים וסיוע צבאי למספר מדינות באפריקה.
הצבא הקטן
מבין שלוש המדינות הערביות המרכזיות במפרץ, הצבא הקטן ביותר הוא זה של קטאר. כ-15 אלף חיילים משרתים בכוחות המזוינים של קטאר, כולל במשמר האמירות. מאז 2013 חלה חובת גיוס בקטאר על גברים בני 35-18, כשאורך השירות משתנה בין ארבעה חודשים לשנה, בהתאם לרמת ההשכלה וההכשרה המקצועית. נשים יכולות להתנדב לשירות בכוחות המזוינים, כולל בתפקידי קצונה וטיס. למרות שירות החובה, לפי ה-CIA, הקטארים מגייסים כוחות זרים לשורותיהם כדי להשלים את החוסר בכוח אדם.
18 צפייה בגלריה
חיילים בצבא הקטארי. מגייסים שכירי חרב זרים כדי להשלים חוסרים בכוח אדם
( מתוך הטוויטר של משרד ההגנה הקטארי)
18 צפייה בגלריה
חיל האוויר הקטארי. הנהנה הגדול מתוכנית ההתחדשות הצבאית
( מתוך הטוויטר של משרד ההגנה הקטארי)
הקטארים לא ממש היחידים, הרבה מאוד מכוחות היבשה במדינות המפרץ הערביות הם שכירי חרב. המספרים המדויקים נחשבים לסוד כמוס, כי אף מדינה לא רוצה להודות בזה. "מרביתם מגיעים מפקיסטן וחלק מירדן", סיפר ד"ר גוז'נסקי. "הקשר של פקיסטן למפרץ, גם הקונבנציונלי וגם הלא קונבנציונלי, הוא מאוד הדוק. זו מדינה מאוד חשובה לביטחון המפרץ".
המשבר עם בחריין, מצרים, סעודיה ואיחוד האמירויות באמצע העשור הקודם הוביל את קטאר לקידום תוכנית גדולה לשדרוג הצבא המקומי. מי שהרוויח הכי הרבה מהמהלך הוא חיל האוויר, שגדל מ-12 מטוסי קרב ישנים ב-2017 לכ-60 מטוסי קרב מצרפת, בריטניה וארה"ב. בשנים הקרובות המספר צפוי לגדול לכמאה מטוסים. גם כוחות היבשה התחדשו בטנקים, כלי רכב משוריינים וארטילריה, בעיקר מגרמניה וטורקיה. במקביל, חיל הים קיבל מספר קורבטות וכלי שיט מאיטליה וטורקיה.
החסות האמריקנית
לאורך כל השנים המדינות הערביות במפרץ היו זקוקות להגנה חיצונית. "בעבר זו הייתה בריטניה שסיפקה להן את זה, היום זו בעיקר ארה"ב", הסביר ד"ר גוז'נסקי. "אותן מעצמות שרוצות בעיקר גישה לכלכלת המפרץ – למדינות העשירות ולמשאבי הטבע שלהן, באות ונותנות להן הגנה".
ההסתמכות של מדינות המפרץ הערביות על ארצות הוא לא רק באמצעי לחימה. "יש כל מיני חוזי הגנה, והאמריקנים במשא ומתן עם הסעודים וגם עם האמירתים. אבל גם בלי הסכם הגנה, יש נוכחות אמריקנית מסיבית במדינות המפרץ. פיקוד המרכז האמריקני יושב בקטאר, הצי החמישי בבחריין, יש בסיסים גדולים מאוד באיחוד האמירויות ובכוויית ובסיסים קטנים יותר בסעודיה ועומאן. כלומר, בכל המדינות יש נוכחות אמריקנית מאוד גדולה".
18 צפייה בגלריה
בסיס חיל האוויר האמריקני בקטאר. "בכל המדינות יש נוכחות אמריקנית מאוד גדולה"
(צילום: gettyimages)
"המדינות מבינות שבלעדי הנוכחות האמריקנית הזאת הן לא יכולות באמת להרתיע את איראן", הסביר ד"ר גוז'נסקי. "הן לא באמת יכולות להשתוות לכוח הצבאי של איראן, למרות שנכון להיום הן המשקיעות הגדולות ביותר באמצעי לחימה בעולם".
היכולות הצבאיות של מדינות המפרץ עמדו למבחן לפני כמעט 24 שנים במלחמת המפרץ הראשונה. הנשיא העיראקי סדאם חוסיין פלש אל כוויית והסעודים לא היו רגועים. "כשסעודיה רואה את הפלישה לכוויית ברור לה שהיא לא מסוגלת להגן על עצמה, והיא גם רואה שהאחיות הערביות שלה לא הולכות להיות לצידה", תיארה ד"ר יערי. באותה נקודה סעודיה פנתה לארה"ב והוקמה הקואליציה הבינלאומית שנלחמה בעיראק.
"הזעם הציבורי במלחמת המפרץ היה גדול מאוד. הציבור שאל איך יכול להיות שמדינה משקיעה מיליארדים במהלך השנים כדי להבטיח שברגע שיהיה איום של אויב על המדינה תהיה לצבא יכולת להגן עליה, וזה לא קורה?", הוסיפה ד"ר יערי. "אני חושבת שמאז סעודיה הבינה עד כמה היא תלויה בעצם במטריה האסטרטגית של ארצות הברית".
18 צפייה בגלריה
כוחות אמריקנים בסעודיה בדרכם לכוויית במלחמת המפרץ הראשונה
(צילום: AP/DOD Pool/Peter Dejong)
18 צפייה בגלריה
חיילים סעודים ליד מערכת MRLS במלחמת המפרץ. הציבור הסעודי זעם
(צילום: AP/Bob Daugherty)
זאת גם הסיבה שהסעודים מוכנים לדבר על נורמליזציה עם ישראל במסגרת המשא ומתן להשגת הסכם הגנה עם ארה"ב. "זה חשוב לסעודיה כי היא מבינה שאין שום סיכוי שתוכל להגן על עצמה לבדה. היא חייבת חסות של מדינה אחרת, במקרה הזה המעצמה הכי גדולה וחזקה בעולם. אם סעודיה באמת תצליח להגיע להסכמות עם ארה"ב לגבי המטריה האסטרטגית זה יהיה דבר פנומנלי. אבל זה לא שם עד שזה לא נחתם".
במפרציות יודעים שהם צריכים לתחזק את הקשר עם ארה"ב, וכבר ידעו מהם אכזבות לא פעם ברגע האמת. האמריקנים לא התערבו לעזרת סעודיה כשאיראן תקפה את מתקני הנפט שלה ב-2019. גם בינואר 2022, כשהחות'ים תקפו את אבו דאבי ודובאי, ארה"ב נשארה מחוץ לתמונה. בתקיפה באמירויות אמנם לא נהרגו הרבה אנשים, אבל עבורם הם מגדירים את האירוע בתור "ה-9/11 שלנו", בעיקר כי ארה"ב לא התייצבה לצידן. "אלה שתי נקודות מאוד חשובות שעיצבו את החשיבה האסטרטגית במפרץ", אמר ד"ר גוז'נסקי. "בעיקר את החשש שלהן מפני נטישה אמריקנית".
בין איראן לארה"ב: מאחורי מרוץ החימוש הגדול
אחת הדרכים של המפרציות לשמר ולחזק את הנוכחות האמריקנית באזור עוברת במרוץ החימוש הגדול שעובר במפרץ. מלבד הרצון להרתיע את האיראנים או גורמים אחרים, ההתעצמות הצבאית מדגישה את הרצון של המדינות בהמשך הנוכחות האמריקנית במפרץ. "המחשבה היא 'אני קונה נשק מארה"ב אז אני קושר אותה אליי, אני הופך ליקיר שלה'", הסביר ד"ר גוז'נסקי.
"הביטחון שלהן נהיה חלק מהביטחון של ארה"ב, לפחות באופן מסוים", הוסיף ד"ר גוז'נסקי. "זה גם נועד להראות פעלתנות, עשייה ורצון להשתלב בהגנה האמריקנית עליהן. כל הבסיסים, המטוסים, רוב החימוש – הכל אמריקני. כך שברגע שיקרה משהו הכל מוכוון למערכות האמריקניות ולמערכות של נאט"ו, כך שארה"ב תוכל לבוא לעזרתן ולהשתמש במערכות האלה".
18 צפייה בגלריה
טייס סעודי במלחמת המפרץ. חשוב למדינות להראות שיש להן את הכי טוב, הכי חדש והכי יקר
(צילום: AP/Scott Applewhite)
אבל גם יש לא מעט עניינים של אגו במרוץ החימוש הנוכחי. "למדינות האלה מאוד חשוב להראות שיש להן את הכי יקר, הכי גדול, הכי נוצץ, הכי מתוחכם והכי מתקדם. זה עניין של תחרות ויוקרה בין המדינות".
לפי ד"ר גוז'נסקי, סעודיה היא הקניינית הגדולה ביותר של אמצעי לחימה, אם בוחנים את זה בהשוואה לגודל האוכלוסייה שלה. "יש לה קצת יותר מ-20 מיליון תושבים, אבל היא רוכשת הנשק הגדולה בעולם. קטאר, למשל, היא מדינה עם 300 אלף אזרחים בסך הכל, אבל רוכשת נשק בכמויות אדירות. העושר כל כך גדול והוא מאפשר להן בעצם להיות קנייניות הנשק הגדולות בעולם. מצד שני, מדובר במדינות חלשות עם צבאות לא מיומנים שלא מסוגלות להגן על עצמן. הפער הזה לא נתפס".
כחלק מהתוכנית של סעודיה ל-2030, יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן לקח על עצמו יעד שאפתני במיוחד, והוא מיישם אותו בדרכיו. "הוא אמר שעד אותה שנה 50% מהייצור הצבאי בממלכה יהיו בסעודיה. כשהוא הכריז על זה ב-2016 רק 2% מהייצור הצבאי היו בסעודיה, היום זה כבר יותר מ-10%", הסביר ד"ר גוז'נסקי. "יש התקדמות, אבל זה עדיין לא מתקרב ליעד".
18 צפייה בגלריה
מוחמד בן סלמאן . המטרה - עד 2030 חצי מהציוד הצבאי ייוצר בסעודיה
(צילום: Evelyn Hockstein / POOL / AFP)
גם הנתונים של הייצור כיום לא ממש מדויקים. "הם הולכים למשל ל'לוקהיד מרטין' כשהם רוצים לקנות מטוס ואומרים 'אתם רוצים למכור לי 100 מטוסי F-16? אין בעיה, תקימו בבקשה קו ייצור לכנפיים בסעודיה'. זו רמייה. הם אומרים שזה מיוצר בסעודיה, אבל זה לא מדויק, כי הטכנולוגיה באה מבחוץ. אבל זה עדיין עוזר להם ליוקרה, לעמידה ביעדים ואולי גם להכשיר צוותים טכנולוגיים, אבל עוד חזון למועד".
התרחישים האיראניים
הסיבה המרכזית שמרוץ החימוש נמצא בשלבים מתקדמים ובעצימות גבוהה היא איראן. תרחישי הייחוס הם שניים, והם לא מנוגדים ולפי ד"ר גוז'נסקי, יש אפשרות ששניהם יתרחשו. הראשון הוא מצב שבו מתקני הגרעין של איראן מותקפים, ואז מדינות המפרץ הערביות מניחות ובצדק שהן בקו האש וצריכות להגן על עצמן.
התרחיש השני הוא שאיראן מגיעה למצב של מדינה גרעינית. לפי ד"ר גוז'נסקי, איראן היא כבר מדינת סף גרעינית, וכבר מספר שנים שמדינות המפרץ הערביות מתכוננות לרגע שבו היא תצליח להשיג פצצת גרעין.
"אם בעבר החשש היה מפני כיבוש שטחן, כמו בתקופת מלחמת המפרץ והפלישה של סדאם חוסיין לכוויית, היום החשש המרכזי שלהן זה מהיכולות הרקטיות, הטילים והכטב"מים של איראן, אבל גם של כל הפרוקסי שלה", הסביר ד"ר גוז'נסקי. האיום המרכזי הזה מתרגם בשטח לרכש צבאי ולהצטיידות בתחום ההגנה מפני טילים וכטב"מים, בעיקר הגנה מפני לוחמה א-סימטרית, שאיראן מצטיינת בה.
18 צפייה בגלריה
שיגור הטילים בליל המתקפה האיראנית לעבר ישראל. "איראן מחזיקה בארסנל טילי הקרקע-קרקע הכי גדול במזרח התיכון"
גם אל התרחיש השני מדינות המפרץ הערביות מגיבות ברכש צבאי. "פה מדובר בהרתעה של איראן ובהצטיידות שהיא קצת שונה, אבל הן עושות גם את זה וגם את זה", אמר ד"ר גוז'נסקי. "איראן מחזיקה בארסנל טילי הקרקע-קרקע הכי גדול במזרח התיכון, יש לה אלפי טילים בטווחים של 3,000-100 קילומטרים, ולכן החשש הגדול במדינות המפרץ".
האתגר המרכזי של מדינות המפרץ בשנים האחרונות הוא הגנה מפני הטילים, הכטב"מים וכלי השיט של איראן ושלוחותיה באזור. המיקוד בהגנה הוא על נקודות התורפה – האזורים האסטרטגיים כמו תשתיות הנפט, אבל גם מתקני התפלת מים. "95% מכל המים במפרץ אלה מים מותפלים. למדינות אין מקורות מים והמתקנים האלה מאוד רגישים. כל המפרץ הערבי תלוי בהתפלה, ולכן המתקנים האלה מאוד חשובים".
"לריאד, בירת סעודיה, יש מתקן התפלה אחד. אם איראן, שיודעת איפה הוא ממוקם, פוגעת בו באמצעות שניים-שלושה טילים לריאד אין מים", הדגים ד"ר גוז'נסקי. "הסעודים קיבלו תזכורת לכוח של איראן במתקפה האחרונה על ישראל, אבל הם לא היו צריכים את זה. הם זוכרים את התקיפה הגדולה על מתקני הנפט בסעודיה ב-2019. זאת הייתה התקפה מרהיבה של איראן מבחינת היכולות, המודיעין, הדיוק בפגיעה. זאת הייתה ממש הדגמת יכולות, וסעודיה הבינה את המסר. מאז רואים את ההשפעה של זה לא רק על ההצטיידות הצבאית, אלא גם על ההתנהגות המדינית".
"בסוף, מה שמטריד את סעודיה אלה היכולות הבלתי-קונבנציונליות של איראן. לא סתם עכשיו, כשהיא פונה להסכם מול ארה"ב, היא דורשת יכולת של כור אזרחי. אולי ביום מן הימים היא גם תפנה לכור צבאי, לאור העובדה שיהיה לה אורניום שהיא יכולה להעשיר", הוסיף ד"ר גוז'נסקי. "אם המזרח התיכון יתחיל להיכנס למרוץ חימוש גרעיני בגלל היכולת הגרעינית של איראן, סעודיה לא תעמוד מהצד ותסתכל על זה".
המלחמה בתימן
רגע האמת עבור הצבא הסעודי היה ב-2015, אז החליטה סעודיה להתערב במלחמה הקשה אצל תימן השכנה. נשיא תימן לשעבר, עבד רבו מנסור האדי, פנה אל סעודיה בבקשה שתסייע לממשלה הנבחרת להחזיר את השליטה במדינה מידי המורדים החות'ים.
"עד למלחמה בתימן סעודיה מעולם לא נלחמה. היא השקיעה מיליארדי דולרים בחימוש, אבל במבחן המציאות זה אף פעם לא שירת אותה", אמרה ד"ר יערי. "גם במלחמה מול החות'ים בתימן סעודיה לא הצליחה להתמודד לבד ונעזרה בכוחות אחרים, בין היתר באיחוד האמירויות שפרשה מהר מאוד".
18 צפייה בגלריה
קבלת פנים ללוחמים האמירתים ששבו מהמלחמה בתימן
(צילום: Ryan Carter/Crown Prince Court - Abu Dhabi/WAM via AP)
סעודיה הובילה קואליציה ערבית של עשר מדינות שתקפה שדות תעופה, בסיסים ומרכזי שליטה של החות'ים בצנעא ובאזורים נוספים בתימן. כוחות סעודים של הצבא והמשמר הלאומי השתתפו בלחימה בתימן. לפי ה-CIA, סעודיה גייסה וציידה כוחות צבאיים ומיליציות, שמבוססים בעיקר על השתייכות שבטית או אזורית, לאורך הגבול עם תימן. גם איחוד האמירויות שלחה כוחות להילחם בתימן ולפי ד"ר גוז'נסקי הייתה הכוח העיקרי שפעל יבשתית בתימן.
אחרי שנים רבות של מלחמה, באפריל 2022 הוכרזה הפסקת אש בין הקואליציה הסעודית לחות'ים, לאחר שלא נרשמו הישגים רבים לקואליציה. מאז התקיימו דיונים נרחבים בין הצדדים, בתיווך עומאן, כדי להגיע להפסקת אש קבועה וסיום המלחמה. הדברים היו ממש לקראת סיכום לפני 7 באוקטובר, אך מאז נראה כי המגעים נעצרו.
החות'ים החלו לתקוף ספינות בנתיבי השיט הימיים וארה"ב הקימה קואליציה בינלאומית משלה כדי לשמור על השיט החופשי. למרות זהות האינטרסים לכאורה, מדינות המפרץ שנלחמו בחות'ים במשך שנים בחרו שלא להשתתף בקואליציה שהובילו האמריקנים.
הקשר הישראלי
יש לא מעט שיתופי פעולה בין ישראל לצבאות השונים של מדינות המפרץ הערביות, רובם לא מתפרסמים. לפי פרסומים זרים, בינואר 2022 מכרנו להן מערכות הגנה אווירית מסוג "ברק 8 ". "כבר הרבה שנים אנחנו מוכרים להם ציוד צבאי לצרכים שלהם, עוד לפני הסכמי אברהם", סיפר ד"ר גוז'נסקי. "גם אימונים משותפים היו לפני הסכמי הנורמליזציה, בעיקר בהובלה של ארה"ב. למשל, אימוני ה'רד פלאג' של חילות האוויר שישראל משתתפת בהם, ואפילו באימונים ביוון היו כמעט תמיד נציגים מאיחוד האמירויות".
אחת הדוגמאות הטובות לשיתוף הפעולה בין ישראל למדינות המפרץ הייתה בתקיפה האיראנית הגדולה על ישראל. "זו הייתה דוגמה מצוינת להפעלה של כל הדוקטרינות והתרגולות של שיתוף הפעולה עד אז. לפי פרסומים זרים, חלק ממדינות המפרץ שיתפו איתנו פעולה באופן כזה או אחר כדי להדוף את התקיפה האיראנית. לכן יש חשיבות לשיתופי הפעולה האלה, במיוחד בכל מה שקשור להגנה מפני טילים, כטב"מים וכל האיומים האלה של איראן".
18 צפייה בגלריה
מטוסי קרב ישראליים ואמירתיים משתתפים יחד בתרגיל בשמי יוון
(צילום: צבא האוויר והחלל של צרפת )
בסופו של דבר, רוב שיתופי הפעולה הצבאיים האלו הם תחת פיקוד המרכז של צבא ארה"ב – סנטקום. ישראל צורפה לפיקוד המרכז לפני יותר משלוש שנים על-ידי מי שהיה אז הנשיא האמריקני, דונלד טראמפ. "זה דבר שהוא אולי יותר חשוב מהסכמי אברהם. זה מאפשר לצבאות, לרמטכ"לים ולמטות לתאם, לתרגל, להתאמן תחת המטריה האמריקנית. יש גם שיתופי פעולה ישירים, בעיקר עם איחוד האמירויות".
על הנייר, מדינות המפרץ הערביות מתחמשות בנשק שהוא מפר איזון. "לישראל ולארה"ב יש הבנות והסכמים שאמורים לשמור על היתרון הצבאי האיכותי של ישראל במזרח התיכון. הנשק שמגיע למפרץ, גם האיכות שלו וגם הכמויות, מפר את האיזון הזה, וזה לא חדש. ה-F-35, למשל, נמכר רק לנו, אבל זאת רק שאלה של זמן עד שיימכר לאיחוד האמירויות, לסעודיה ואולי גם לקטאר".
לדבריו, היתרון הצבאי האיכותי של ישראל לא קיים למעשה במפרץ. "ההנחה שלנו היא שהמדינות האלה לא מהוות איום, אבל מה קורה אם השלטון נופל? או אם גורם עוין שם את ידיו על הנשק הזה? יש עם זה בעיה מסוימת, זה לא משהו שאפשר לפטור כלאחר יד. בסוף מדובר במדינות הכי עשירות בעולם, שיש להן צבאות מאוד קטנים והן לא מסוגלות להגן על עצמן. לכן הן קונות את הביטחון".
