ארבעה ימים חלפו מאז מתקפת הפתע של חמאס על ישראל - ומשפחות רבות עדיין לא קיבלו אישור רשמי מהמדינה לגבי גורל יקיריהן, כולל משפחות שאספו בעצמן עדויות חזקות על פיהן קרוביהם נחטפו לעזה.
"טרם קיבלנו הודעה מגורם רשמי", אמר חיים הימן המחזיק בעדויות שבתו ענבר, שהייתה במסיבת הטבע ליד קיבוץ רעים, נחטפה לעזה, "פנינו ביוזמתנו ללשכה של גל הירש (הממונה על הטיפול בנושא החטופים והנעדרים, א.ל., ש.כ.) והעברנו לשם חומרים שאספנו. הובטח לנו שהחומרים האלו יגיעו לגורמים המיוחדים".
משדר מלחמה - היום החמישי: ריאיון עם משפחות החטופים
(צילום: חגי דקל)
הכותרת
מאחורי הקלעים של המשא ומתן להשבת השבויים והחטופים
26:25
הימן תיאר את מה שידוע לו שעבר על בתו: "הגענו לבחורים שענבר ברחה איתם והם אמרו שהיא נחטפה בחיים. הם סיפרו שמחבלים רדפו אחריהם, ואחד תפס את ענבר והצמיד לה סכין. הבחורים ניסו להתערב אבל לא ממש הצליחו. הגיע עוד אופנוע ועליו לקחו את ענבר לכיוון עזה. זיהינו את ענבר בסרטון מוקפת בארבעה מחבלים. העברנו את הסרטון הזה למשרד הביטחון".
גם איילה אברהם, אשתו של אילן, מחזיקה במידע שבעלה נחטף - אך היא טרם קיבלה אישור מגורם רשמי: "שלחו לי סרטון אבטחה של היישוב שראו בו שהוא נחטף. הוא נלקח על ידי חבורה של מחבלים. אף אחד לא פנה אליי או אמר לי משהו. במצלמות הוא נראה בריא ושלם, הולך על שתי רגליים בריא ושלם. אני מאוד מקווה שזה המצב עדיין".
אברהם הרחיבה: "רדפו אחרינו מחבלים שירו לנו על הרכב מכל הכיוונים. הורידו לנו את האוויר וריססו אותנו. ניסינו להיכנס ליישוב, אבל זה לא הלך. התחבאנו אני, אילן ועוד חברה בתוך מיגונית. המחבלים נכנסו אחרינו לשער, אילן נעמד בכניסה למיגונית - ועצר בגוף שלו שהם לא ייכנסו. הוא קיווה שאם ירים ידיים, לא יתנגד ויילך איתם - הם לא ייכנסו פנימה. הוא נתן לי נשיקה בראש ואמר 'את תהיי בסדר'. כשהרמתי את הראש הוא כבר לא היה שם".
"אבא שלי ראה מאות גופות שלא טופלו"
מרי לובטון מחפשת אחר אחותה הנעדרת תמר והבהירה כי היא אינה זוכה לכל סיוע מגורמים רשמיים: "אף גורם מדיני לא עוזר לנו. לא המשטרה, לא מוקד 105, לא חמ"ל הנעדרים. אנחנו בחוסר ודאות מוחלט ועושים הכול בכוחות עצמנו. אבא שלי היה בשטח קרוב לשלוש פעמים ביום האירוע - וחיפש בין הגופות את אחותי. זו זוועה, זה אסון, זה לא נתפס"
לובטון סיפרה על הקשר האחרון שהושג עם אשתה: "ב-6:45 בשבת כשנורו הטילים, היא אמרה שהיא הולכת לכיוון היציאה. מאז הטלפון שלה היה כבוי ומאז לא נוצר שום קשר. חיפשנו במיליון רשימות ששולחים לנו - והיא לא נמצאת בשום מקום. אנחנו לא רוצים לאבד תקווה.
משדר מלחמה - היום החמישי: ריאיון עם משפחות הנעדרים
(צילום: חגי דקל)
"אבא שלי ראה מאות גופות שלא טופלו, שזרוקות מאז יום שבת. הן נאספו במשאית ונמצאות במחנה שורה. ההתאמה של ה-DNA לוקחת המון זמן. יש משפחות שקראו להם לבוא לבצע זיהוי ומאתמול הם ישנים שם באוהלים. איפה כוח האדם? איפה המדינה שאנחנו כל כך סומכים עליה? איפה הצבא החזק שלנו? איפה כל הגורמים שצריכים להיות לצידנו ברגעים האלו?
ברק חיים פור, שאחותו שיראל נעדרת, נמצא במצב דומה: "שיראל היא סמב"צית בנחל עוז ומשבת בבוקר אין לנו שום קשר איתה. אף גורם רשמי לא דיבר איתנו. ממה שאנחנו יודעים היא לא הייתה במשמרת בחמ"ל בשבת בבוקר, היא הגיעה ב-6:30 למיגונית עם המון בנות שהיו איתה שם. לקראת 7:00 שאלו אם היא יכולה לעזור בחמ"ל כי יש המון בלגן. כל החברות שלה אמרו לה לא לצאת, כי מסוכן מאוד בחוץ, אבל היא רצתה ללכת ולעזור כי חברה שלה הייתה שם. מאז נותק הקשר איתה".
"הצבא לא דיבר איתנו. את הסיפורים עצמם אנחנו יודעים משיחות עם אנשים. הטלפון לא מפסיק לעבוד, אנחנו מקבלים המון מידע, כולל מידע כוזב. התקשרנו לכל בתי החולים, אין שנייה שאני, אחיי ואבי לא מנסים כל כיוון, אבל אין חדש".
מוטי אליהו שגרושתו רומי הייתה במסיבה ונעדרת מאז, דיבר ממחנה שורה עם אולפן ynet: "אני מחכה לקבל תשובות. כבר ארבעה ימים שאני והילדים מתרוצצים איפה שרק אפשר. קיבלתי הודעה מחברה של רומי ברגע שירו בה - והיא שלחה לי גם מיקום מדויק. אנחנו עושים הכול בעצמנו, ביום שני לבשתי מדים למרות שאני לא חייל - והגעתי עד לנקודה עצמה. מצאתי שם בגדים שלה, לא בגדים שהיא לבשה, היא מכרה שם בגדים. גופות לא היו שם, רק גופות של מחבלים".
"כבר בשבת נסענו לסורוקה ובזבזנו את כל היום בהסתמך על מידע כוזב שהיא נמצאת שם. ככה זה כבר ארבעה ימים, אתמול בפעם הראשונה התקשרה אליי מישהי מפיקוד העורף. השאירה לי וואטסאפ ואמרה שהיא אשת הקשר שלי. וגם זו אגב הייתה יוזמה אישית שלה. חשוב לי להזכיר שמבית הספר בעירייה שלחו פסיכולוגים לילדים - ואנשים שאני לא מכיר שלחו כמויות של אוכל ומשחקים. יוטיוברים מפורסמים דיברו עם הילדים. אנחנו מקבלים יותר עזרה מהמדינה מאנשים מאשר מהמדינה".
עדות מהטבח במסיבה: "הכביש הפך לזירת ירי"
נועה כלש ומאור בנזרי שרדו את הטבח במסיבת הטבע ליד קיבוץ רעים וגוללו את רצף האירועים המזוויע לאולפן ynet. "הגענו למסיבה בערך ב-5:30. רקדנו, הכול היה מושלם - ואז התחילו הטילים, הפצצות מכל מקום. שמיים בוערים בלי אזעקה אחת".
"ברחנו לרכב והתחלנו לנסוע הביתה", מספרת כלש, "אחרי כמה דקות של נסיעה הבנו שכדאי לעצור במרחב מוגן בצד כי הטילים לא הפסיקו לעוף לנו מעל הראש. כשהגענו למרחב המוגן, התחרטנו והחלטנו בכל את לנסוע הביתה כי הירי לא נרגע. אחרי עשר שניות של נהיגה, אנשים צרחו 'מחבלים, ירי'. הכביש הפך לזירת ירי. אספנו חבר שלנו שנפצע, 'הוא אמר שירו לו ברגל ושחברים שלו נהרגו'. נסענו דרומה והשוטרים צרחו: 'תברחו לשדה, תרוצו!'.
משדר מלחמה - היום החמישי: ריאיון עם ניצולי מסיבת הטבע ברעים
(צילום: חגי דקל)
"אמרתי לנועה שאנחנו חייבים למצוא איזה שיח להסתתר בו", אומר בנזרי, "הצטרפנו לעוד כמה חבר'ה ועברנו בין העצים שהיו בדרך. בכל פעם התחלנו לשמוע יריות שהולכות ומתקרבות אלינו, התקדמנו עץ אחד קדימה. בעץ השלישי שמענו יריות מהצד השני והבנו שיורים עלינו משני הצדדים. היינו 20 איש בערך והחלטנו לרוץ דרך שדה החיטה. אחרי כמה שניות תפסתי את נועה ואמרתי לה שזה כמו לרוץ כצאן לטבח ושאנחנו חייבים לעשות משהו חכם יותר. חיפשתי שיח סבוך במיוחד שיגן עלינו, פתחתי אותו בשיא הכוח ונכנסנו פנימה. היינו שם שמונה שעות בלי מים ואוכל, תוך כדי ראינו את המחבלים.
"במהלך האירוע, חטפו לנו מול העיניים נערה שהסתתרה בשיח ממול. חשבנו שזה הסוף", מספרת כלש על רגעי האימה, "הכוונתי משלחות חילוץ דרך מיקום בטלפון, הגיעו כמעט ארבע משלחות אבל כולן נתקלו במחבלים ולא הצליחו להגיע אלינו. המשלחת החמישית הוציאה אותנו. היה שם מפיק המסיבה נמרוד ארנין שהיה איתי בקשר צמוד, הוא בסוף זה שהציל אותנו. מפקד בה"ד 1 ועוד קצין חמוש ברכב צבאי הגיעו וקראו בשם שלנו. מאור משך אותי מהרגליים והוציא אותי מהשיח ונכנסו רכב.
כלש: "אני עוד לא מתעסקת בלעכל את מה שעבר עלינו כי אני לא יודעת עדיין מה עלה בגורל החברים הכי טובים שלי. את חברה שלי נועם לא מוצאים, אנחנו לא מצליחים לישון בלילה כי אנחנו לא יודעים מה עובר עליה ואם היא בחיים. חברת ילדות שלי אחרת נרצחה, זיהו את הגופה שלה ואני אלך להלוויה שלה. אנחנו לא פנויים להתמודד עם מה שעברנו"
