בממוצע, בכל יום בשנה האחרונה נהרג לפחות אדם אחד בכבישים. רק בשבוע שעבר נהרגו עוד ארבעה בני אדם בתאונות דרכים. מספר ההרוגים כיום עומד על 389 מתחילת 2024 – זינוק של 21% לעומת התקופה המקבילה אשתקד – ו-426 בני אדם ב-12 החודשים האחרונים. כבר לפני כמה שבועות "עקפה" השנה הנוכחית את מספר ההרוגים בכל שנת 2023, שעמד על 361, על אף שגם היא הייתה אחת השנים הקשות ביותר בשני העשורים האחרונים. ואחרי כל זה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, בהתייחסות נדירה יחסית לתופעה, הודיע השבוע רק על הקמת "ועדת שרים".
מאחורי המספרים שממשיכים לזנק, נמצאות עוד ועוד משפחות שמצטרפות מדי יום למעגל השכול של תאונות הדרכים. יעל ויריב רענן, שאיבדו את בתם גיא בתאונת דרכים בחודש מרץ האחרון בגיל 22 בלבד, סיפרו בריאיון מיוחד ל-ynet ול"ידיעות אחרונות" על האבל הכבד שעוטף את משפחתם מאז: "החיים שלנו נהרסו לגמרי. אין דרך חזרה. היינו משפחה עם שמחת חיים, עם הומור, ביום שישי תמיד היו אצלנו ארוחות ערב מלאות. תמיד היו פה חגים, ימי הולדת, תמיד היה פה שמח. מאז, הפסקנו לארח אצלנו. היום אנחנו חיים רק למען גילי וליאור, האחים של גיא. ובימי שישי אנחנו בקבר.
"הילדים שלנו איבדו הורים שמחים ומחייכים, שהפכו להורים עצובים וכאובים. הפנים נפולות, כאילו לקחו את שמחת החיים שלך ובאותו יום הרגו אותך. אתה חי כי אתה צריך לחיות, לא כי החיים חזקים מהמוות ולא כל השטויות שאומרים. אתה חי בשביל הילדים האחרים, בשביל לשקם את עצמך ואת המשפחה, כי אין לך ברירה. כאילו לקחו חלק מהגוף שלך וקברו אותו".
"אח שלה, והמורכב": זירת התאונה ברחובות
(צילום: תיעוד מבצעי מד"א)
5 צפייה בגלריה
"גם אם נגיד שזה לא רצח - זה לא היה צריך להגיע לבית משפט?". משפחתה של גיא עם תמונתה
(צילום: שאול גולן)
גיא, הבת האמצעית להוריה מבין שלושה אחים, גדלה בשוהם ובשנים האחרונות התגוררה עם בן זוגה ברחובות ובנס ציונה. התאונה שבה נהרגה התרחשה ב-24 במרץ השנה, בחג פורים, אז היא ובן זוגה היו אצל חבריה ברחובות. כשרצתה ללכת, סביב השעה 23:00 בלילה, אמה יעל ביקשה מהאח ליאור - שבדיוק סיים משמרת במודיעין - לאסוף אותה.
"דיברתי איתה בטלפון עד שליאור הגיע, וכשהוא הגיע היא אמרה לי 'אני רואה את ליאור'", סיפרה יעל. "סגרתי את הטלפון. היא הייתה צריכה לחצות את הכביש אליו לצד השני, וזה היה סוג של רמזור שלא מתחלף לבד, אלא כזה שצריך ללחוץ עליו. היא כנראה לא שמה לב, ראתה את ליאור והחליטה פשוט לעבור מהר. רוכב אופנוע נכנס בה, העיף אותה 20 מטר והיא נהרגה במקום, כנראה מפגיעת ראש".
ליאור, אחיה הבכור של גיא, בן 25 בלבד, היה כאמור עד לתאונה הקטלנית. "אני לא יודעת למה, אבל אחרי שסגרתי את הטלפון איתה שלחתי לה וואטסאפ לשאול אם היא הגיעה לליאור", אמרה יעל. "כשראיתי שאין שום סימן התקשרתי אליו. הוא צעק לי בהתחלה: 'אני עסוק, הגיעו לפה מלא משטרה ואמבולנסים, אין לי זמן, אבל פגע בה אופנוע ומנסים להחיות אותה'. אחרי שנייה הוא התקשר אלי שוב ואמר: 'אמא, אין מה לעשות, היא מתה'".
יעל ויריב הגיעו כמעט מיד לזירת התאונה, ביחד עם בתם הקטנה גילי (19). ״המשטרה החליטה לא לפנות את הכביש עד שלא מסיימים את החקירה עד תום, והם השאירו אותה שוכבת שם לידנו במשך שעתיים וחצי", סיפר יריב. "הרגשנו שזה סוף העולם, פשוט סוף העולם״, הוסיפה יעל. "היה שם צוות גדול מאוד של זק״א שנצמד לכל אחד מאיתנו ודאג לנו, והיה שם מישהו שכל הזמן ניסה ׳לפקס׳ אותי ושאל אותי שאלות מאוד טריוויאליות כמו ׳מאיפה את? בת כמה את? כמה ילדים יש לך?׳, שוב ושוב".
לדברי האם, "בהתחלה ליאור לא קלט מה הוא רואה. הוא ראה את האופנוע מחליק מאה מטר ורץ אליו לראות שהוא בסדר, ואז הרוכב שדרס אותה קילל ואמר: 'כוס אמא שלה בת זונה'. רק אז ליאור קלט, הסתובב וחיפש אותה. הוא רץ אליה, ובינתיים הגיעה מישהי אחרת לפניו שעבדה בקופת החולים. היא הזעיקה את מד״א וניסתה לעשות עליה החייאה עד שהגיע הצוות, שזה היה מאוד מהר. ליאור רץ אליה, היא הייתה עוד עם עיניים פתוחות, כנראה בנשימה האחרונה שלה, כאילו היא חיכתה לראות את הפנים שלו ואז היא עצמה עיניים".
לפי חומרי החקירה שהוצגו ליעל וליריב, רוכב האופנוע רכב ללא ביטוח, במהירות מופרזת של 118 קמ"ש (אחרי הפחתת מהירות ראשונית), ואף היה תחת השפעת סמים. יחד עם זאת, ועל אף שרכב כמעט 30 קמ״ש מעל למהירות המותרת באותו כביש, לא הוגש כתב אישום - והתיק חזר לבחינת המשטרה. בינתיים, רוכב האופנוע שדרס את גיא קיבל שלילה לשלושה חודשים, שמאז נגמרה וכעת הוא יכול לנהוג שוב. "הטענה של הפרקליטות היא שגם אם הוא היה נוסע על 90 קמ״ש ולא היה תחת השפעת סמים, הוא כנראה לא היה מצליח למנוע את התאונה", סיפר יריב, והוסיף: "אנחנו יודעים שמדובר בשני רוכבים כבני 20. קיבלנו גם את השמות שלהם, אבל בחרנו שלא להתעסק בזה".
למה?
״מבחינתי, זה ערך של חינוך. כשאתה מתעסק בנקמה, אתה מחנך את הילדים שלך לנקמה. כשאתה מתעסק בכסף, אתה מחנך את הילדים שלך לרדוף בצע. החלטתי שאם למדינה שלנו לא אכפת מכלום אז לא אכפת לה מכלום, ומה שיקרה יקרה. אני לא אחנך לא את שרת התחבורה, מירי רגב, ואני לא אלך להפגין, כי הבנתי שזה לא יעזור לי בשום דבר ורק יעשה לי ולמשפחה שלי רע. כרגע, מה שחשוב לנו כמשפחה זה להיות מאוחדים, להנציח את גיא ולשקם את המשפחה שנותרה לנו. גם מכל מי ששוחחנו איתו, הבנו שהמלחמות האלה רק מפילות".
יעל הוסיפה: "זה גם יכול לגרום למחלות, כל ההתעסקות הזו. זה ימוטט אותנו, זה לא מגיע לילדים שלנו". יריב ציין: "אני חולה לב. רק הטלפון שבו אמרו לי שגונזים את התיק, לקח לי יומיים לעכל ולהבין כמה אני סובל מזה. לעמוד מחר בבוקר בבית משפט ולראות אותו שם ואיך שהוא מדבר, אני לא אשרוד את זה נפשית. אנחנו לא רוצים להתעסק במה שיגרום למשפחה שלנו ולנו להיות במצב יותר גרוע מעכשיו".
לצד ההחלטה שלא להיאבק בבית המשפט, ההורים האבלים זועמים כאמור על המדינה. "האכיפה פה, המערכת המשפטית והיחס לתאונות דרכים הם מתחת לכל ביקורת", אמרה יעל, ויריב הוסיף: "עברו שמונה חודשים מאז התאונה וכבר חודש וחצי שהתיק לא חוזר מהפרקליטות למשטרה, כי לא מוצאים שליח שיעביר את זה. על בן גביר זרקו חול והבחורה כבר עם כתב אישום. נכון, זה שר, וזה לא מקובל, אבל זרקו עליו חול. גם אם נגיד שהתאונה לא הייתה רצח, ושהרוכב לא אשם, זה לא היה צריך להגיע לבית המשפט? מישהו לא היה צריך לעשות דיון? הוא בינתיים נוסע בכבישים! יכול להיות שהוא יקבל קנס בסוף, או מעצר של חצי שנה, כרגע זה אפילו לא מגיע לבית משפט. זה פשוט מטורף מה שקורה במדינה הזו, ולהתעסק בזה זה הכי מעצבן אותי. בגלל זה אני בוחר לא להיות שם, זה פשוט להביא אותנו למקומות לא נכונים".
יעל אמרה עוד: "אני נכנסת למבזקים של ynet כל הזמן, הפכתי להיות אמא חרדתית, דבר שלא הייתי בחיים. גילי צריכה להודיע לי על כל נסיעה שלה - על איזה אוטובוס היא עלתה, איפה היא יורדת, מתי היא מגיעה, כמה זמן ייקח לה, ואני כל היום רואה דיווחים על תאונות. ליבי עם כל חייל שנהרג במלחמה עכשיו, אבל המלחמה של תאונות הדרכים היא מלחמה של כל החיים ואלינו מתייחסים כאל סוג ב׳. לנו אין יום זיכרון, ואנחנו לא נקראים ׳משפחה שכולה׳, אלא ׳משפחה אבלה׳. אוטוטו עוברת השנה של הפגישות עם העובדת הסוציאלית, ואז מה? מי יטפל בי? אחרי שנה הכאב שלי נגמר? כל מה שקורה כאן, החל מהאכיפה, דרך המשפט ועד התמיכה של אחר כך, אנחנו פשוט סוג ב׳".
"ההנצחה היא כל מה שמעסיק אותי"
"גיא הייתה קרן שמש מאירה ומוארת", אמרו ההורים. "ג'ינג'ית עם תלתלים שופעים וארוכים, חיוך ענק ועיניים צוחקות. היא אהבה מאוד מסיבות. לכל מקום שאליו היא הגיעה, היא הייתה מפיצה אור ואנרגיות מלאות חיים. היא הייתה ילדה מאוד עצמאית מגיל מאוד צעיר, היא אף פעם לא 'הלכה עם הזרם'. תמיד התעסקה בדברים שהיא אוהבת – יופי, אופנה וצילום. היא בעיקר חיה את החיים. זה מה שהיא כל הזמן אמרה".
לדברי ההורים, "קצת אחרי הצבא גיא נכנסה לזוגיות. הם עברו לגור ביחד והם כבר דיברו על חתונה. למרות שהיא הייתה רק בת 22, היא ידעה מה היא עושה. היא עבדה בחנות של איפור וטיפוח, ונרשמה ללימודים לעיצוב ואדריכלות. היא אהבה מסיבות ואת הים, ותמיד הייתה סביב דברים של יופי. כבר מגיל צעיר היא ידעה בדיוק מה היא רוצה ללבוש ועמדה על שלה בכל דבר, 'עם ארבע רגליים' מה שנקרא. היא הייתה הילדה הכי מצחיקה שלנו, צינית מאוד ויפיפייה".
מאז התאונה, המחשבות על הנצחתה של גיא מעסיקות את יעל במשך כל היום. "עשיתי 'ברכת הדרך' למכוניות, עשיתי מדבקות לנרות נשמה", היא אומרת. "כל היום אני חושבת מה אעשה כדי שאף אחד לא ישכח אותה, שהיא לא תרד מהכותרות. כשיהיו לי כוחות אעביר גם הרצאות על זהירות בדרכים".
גיא היא אחת מ-104 הולכי רגל שנהרגו בכבישים מתחילת השנה – עלייה של כ-17% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. מתוך כלל ההרוגים בתאונות הדרכים השנה, 35% נהרגו ברכבים פרטיים, 27% היו הולכי רגל ו-23% רכבו על אופנוע או קטנוע. מתוך הולכי הרגל שנהרגו השנה, 42% היו מבוגרים בני 65 ומעלה, 26% בני 64-35, 19% היו ילדים עד גיל 14 ו-13% צעירים בני 34-15. כמו כן, כ-29% מתוך הולכי הרגל נהרגו בתאונות במעורבות משאיות כבדות (מעל 3.5 טון) או אוטובוסים.
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "משטרת ישראל ניהלה חקירה יסודית, במסגרתה פסלה מנהלתית את רישיונו של הנהג בהתאם לסמכות בדין. נציין, כי בתום החקירה הועברו כלל ממצאיה לעיון והחלטת הפרקליטות, אשר החליטה לסגור את התיק. לפני ימים ספורים התקבל התיק חזרה ליחידה החוקרת כאשר הסוגיה המשפטית לנהיגה תחת השפעת סמים הועברה לבחינת גורמי המקצוע ביחידת התביעות בהתאם".
מפרקליטות מחוז מרכז נמסר בתגובה: "לאחר בחינה יסודית ומעמיקה של חומר הראיות בתיק, הגיעה הפרקליטות למסקנה כי לא ניתן לייחס לנהג אחריות לתאונה, שכן לפי חוות הדעת של בוחן התנועה מדובר בתאונה בלתי נמנעת. הטענה ביחס לשיהוי בהעברת התיק ליחידה החוקרת אינה נכונה, שכן התיק הוחזר זה מכבר למשטרה לצורך המשך הטיפול בעבירות שבסמכותה".
