בנימין נתניהו, מאוחר מדי. משהה או משעה, אתה לא ראוי להיות ראש הממשלה שלנו יותר. מאוחר מדי כי הבנו למה אתה מסוגל. לא סתם בפוטנציה או במילים. הבנו על בשרנו, על בשר עמנו. מאוחר מדי כי מרגע לרגע יותר ויותר מבינים שלא אנחנו, הציבור, חשובים לך. לא הביטחון שלנו. לא הרווחה שלנו. לא האושר שלנו. כל אלה יכולים לעלות באש בשעת לילה באיילון.
מאוחר מדי כי הוכחת שאתה לא מתאים להנהיג אותנו. בשלושה חודשים הצלחת לפלג עם, לפורר את תחושת שותפות הגורל שמאחדת בין יושביו, לסכסך בין כאלה שלא הייתה ביניהם מחלוקת, לגרום לאויבים מסביב להרים ראש.
מאוחר מדי כי לאורך הבלגן של התקופה האחרונה היו יותר מדי ימים שלא היה ברור מי על ההגה. יריב לוין? איתמר בן גביר? שמחה רוטמן?
מאוחר מדי כי מאז שנבחרת לא הסתכלת לאנשים פה בעיניים. בחרת להתעלם. לא רק מחצי עם. אלא מרמטכ"לים, ראשי שב"כ, כלכלנים, מהנשיא, משר הביטחון, מהידידה הגדולה שלנו בעולם. מהעולם.
מאוחר מדי כי ניסית לשלוט בעם מפואר. ניסית לשים את עצמך מעליו. מעל המורשת שלו. מעל ההישגים שלו. מעל מה שיפה בו. מעל הכאבים שלו. מעל המלחמות שלחם. מעל הרקמה העדינה, הבלתי נראית, שהחזיקה את קיבוץ הגלויות המופלא שכאן.
מאוחר מדי כי כל פעם שדברים הסתבכו וגדלו מעבר למידות שלך, התייצבת מול המצלמה. לא לקחת אחריות כמו מנהיג אלא סיפרת על שלמה המלך. "אני נכנס לאירוע", אמרת, כאילו הכאוס שנוצר לא היה קשור אליך, והתרחש באיזו פלנטה רחוקה.
מאוחר מדי כי ביישת אותנו בעולם באופן בלתי הפיך. כי העם שהחשיב עצמו אור לגויים, מדינת הייטק, בעלת עוצמה צבאית, נראה בתקופה האחרונה כמו רפובליקה חשוכה.
מאוחר מדי כי גרמת ליותר מדי אזרחים לפקפק במדינה שלהם, באדמה שבה בחרו לקשור את גורלם. כי גרמת לרבים לחשוב על מעבר למדינה אחרת.
מאוחר מדי כי כדי שתעצור את ההניסיון שלך להרס שיטתי וחסר אחריות, היה צריך לסגור את המדינה. את איילון. את נתב"ג. אין יוצא ואין בא. אף אחד לא עובד. אף אחד לא נוסע.
מאוחר מדי כי אנחנו כבר לא יודעים מה מראה המצפן שלך. ראית מדינה מתפוררת. ראית אנשים כואבים. קראת להם אנרכיסטים. ראית שסעים, ראית קרעים. שפכת דלק על הפצעים.
מאוחר מדי כי לאורך שנותיך בפוליטיקה הברחת מנהיגים ראויים, וטיפחת במקומם כאלו שברגע האמת, כשהיה צריך להשמיע קול היגיון, שתקו.
מאוחר מדי כי הפכת את החיים שלנו, את הגורל שלנו, לסכמה של הסכמות ואי-הסכמות פוליטיות. כי יותר מדי מהמתרחש סביבנו נקבע לפי ההישרדות שלך. כי גרמת ליותר מדי לאבד אמון וביטחון. בך. במה שאתה מסוגל לעשות.
מאוחר מדי כי אתה ראש הממשלה של משפחת נתניהו. לא של מיליוני המשפחות שסביבה.
מאוחר מדי כי גם בלי שיהיו אויבים על הגדרות, ובלי שמילואימניקים יפסיקו להתנדב, אתה מסכן את שלומנו. את מה שיש בינינו.
אדוני ראש הממשלה, תסתכל על העם המרגש שסביבך. זה שבכל מזג אוויר, בכל שעה, ייצא להיאבק על המדינה שלו. זה שעצר את חייו מלכת. זה שכל כך אכפת לו. תתגאה בו. תעריך אותו.
עם יד על הלב, אתה לא ראוי לו.
- ליאור בן עמי הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il