ביקור של נשיא אמריקני בישראל מלווה תמיד בציפיות - בעיקר מהצד שלנו - לגבי חשיבותו ותוצאותיו. ואף שנדמה שהפעם הנסיבות הפוליטיות, שם וכאן, מצמצמות מאוד את הסיכוי למשהו שהוא מעבר לטקס, אסור שביקור כזה יעבור מבלי שדברים נחוצים לפחות ייאמרו.
ג'ו ביידן מגיע לישראל בשפל פוליטי, שעוד עלול להחמיר בחודשים הקרובים. בימים האחרונים אמרו 64% מהדמוקרטים, בסקר של "הניו יורק טיימס", שהם מעדיפים שהמפלגה תעמיד מועמד אחר בבחירות 2024. זה כמעט ודאי שבנובמבר תאבד המפלגה את הרוב לפחות באחד משני בתי הקונגרס, ויחד איתו תאבד היכולת המצומצמת ממילא שלו לממש אפילו חלק מיעדי המדיניות השאפתניים שאיתם יצא לדרך.
לא פחות מזה, ברור שמעייניו של הנשיא אינם בירושלים אלא בריאד. כחודש לאחר שפרצה המלחמה באוקראינה אמר מוחמד בן סלמאן ל"אטלנטיק", כשנשאל אם ביידן טועה בעניינו: "לא אכפת לי. זה התפקיד שלו לחשוב על האינטרס של אמריקה". המצב הכלכלי העולמי ועליית מחירי האנרגיה הם האינטרס המוביל את ביידן לסעודיה, שם יידרש להחזיר את בן סלמאן למעמד לגיטימי במהלך של "מוסר תמורת נפט".
מהצד הישראלי יפגוש הנשיא האמריקני ראש ממשלת מעבר שאין לו לגיטימציה ויכולת להוביל שום מהלך משמעותי. עוד לפני שהתפזרה הכנסת, הייתה מדיניות ממשלת בנט-לפיד המשך ישיר של קודמותיה. המנדט היחיד שלה היה "רק לא ביבי", וההסכמה המוצהרת שעליה קמה הייתה להמשיך את מדיניות נתניהו מול הפלסטינים, איראן והאזור.
ביידן ויאיר לפיד יכולים לקדם צעדים מעשיים שעיקרם ראווה, כמו הסדרת מעמדם של האיים טיראן וסנפיר תמורת טיסת מטוסים ישראליים בשמי סעודיה. אבל הם ייטיבו לעשות אם ידברו על מה שחשוב באמת - גם אם לאיש מהם אין יכולת להוציא אותו אל הפועל.
חשוב לדבר על כך שארה"ב תשוב למזרח התיכון על אמת. כדי שזה יקרה צריך לדבר על חזון של מהלך אזורי אמיתי בין המדינות הקרובות לוושינגטון - שבבסיסו חידוש התהליך המדיני בינינו לבין הפלסטינים, ויצירת משקל נגד לציר שמובילה איראן. רק מהלך כזה, ולא הנתיב של "הסכמי אברהם", שאמנם פתחו פתח למפרץ אך סתמו עוד יותר את הגולל על השאלה הפלסטינית, יכול להיות בסיס לעוצמה בת-קיימא שתישען על ארה"ב והאמריקנים עליה.
(צילום: נדב אבס)
חשוב באמת לדבר על מדיניות שלמה, חכמה ויעילה מול איראן, שבמרכזה יעד אחד: מניעת התגרענות. לא מבצעי ראווה שרק דוחפים את האיראנים לקיצוניות, ולא התנגדות קצרת רואי שמניעיה פוליטיים להסכם, שיסיג את האיראנים לאחור וירחיק אותם מן הפצצה.
עפר שלחצילום: הדר יואביאןחשוב באמת לדבר על מערכת יחסים בינינו לאמריקנים, הנשענת על נכסיות וכבוד; על שיתוף ישראל בבריתות טכנולוגיות במסגרת התחרות בין המעצמות, ובצידו דיאלוג פתוח לגבי יחסי הסחר של ישראל עם סין; על שינויים בהסכם הסיוע האמריקני לישראל, שבעוד כשנתיים ייכנסו במסגרתו לתוקף ההגבלות על המרות הדולרים לשקלים, דבר שפגיעתו בתעשייה הישראלית, ובעיקר בתעשיות בינוניות וקטנות, עלולה להיות אנושה - ומנגד הפסקת הניסיונות לעקוף את הממשל דרך הקונגרס.
בנובמבר ביידן עלול להיות נשיא קטוע כנפיים פוליטיות, ולפיד עלול להיות מי שאינו יכול להרכיב ממשלה. אבל גם במצב הזה, לדברים שנאמרים בין נשיא אמריקני וראש ממשלה ישראלי יש חשיבות. ובה צריך לעסוק, בין הפוטו-אופים שכל משמעותם בעצם הצילום.
- הח"כ לשעבר עפר שלח הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
