1 צפייה בגלריה
ראש הממשלה בנימין נתניהו ויורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן
(צילום: Jim WATSON / AFP, Bandar Algaloud/Courtesy of Saudi Royal Court/Handout via REUTERS)
במערכת הפוליטית שררה בשבוע האחרון תחושת אופוריה נוכח ההתקדמות להסכם המתגבש בין ארה"ב, סעודיה וישראל. לא ניתן להפריז בחשיבות המהלך ובהשפעתו על המזרח התיכון בכלל ועלינו בפרט, ועדיין אסור שמרכיבי הגרעין הכלולים בו יסכנו בעתיד את ביטחון ישראל.
לכל אחד מהמנהיגים – ג'ו ביידן, בנימין נתניהו ומוחמד בן סלמאן - יש יעד קצר טווח בהשגת ההסכם, שאינו חופף בהכרח ליעדים ארוכי הטווח של מדינותיהם. הנשיא האמריקני עומד בפתח קמפיין ורואה בהסכם קרש קפיצה לקידום בחירתו לקדנציה שנייה. נתניהו, הנתון לביקורת על המהפכה המשפטית, יסיט את חיצי הביקורת וידגיש את שינוי פניו של המזרח התיכון, ויורש העצר הסעודי ימצב את ארצו כמובילת הגוש הסוני תוך שדרוג יכולותיה הצבאיות, חתימה על ברית הגנה עם ארה"ב וכניסה למועדון המדינות בעלות כורי כוח גרעיניים.
בלהיטותה לחתום על ההסכם עלולה ישראל לזנוח את מדיניותה המסורתית - המתנגדת בתוקף לאפשר למדינות באזור שליטה במעגל הדלק הגרעיני שלהן - ולהיענות למנגנוני פיקוח בלתי אמינים שיוצעו לה על ידי האמריקנים בלחץ הסעודים (ישראל לא מתנגדת באופן עקרוני לתחנות כוח גרעיניות, ולראיה התוכנית של איחוד האמירויות, בסיוע חברה דרום קוריאנית, להקמת ארבעה כורים, אולם ללא שליטה במעגל הדלק. או כפי שהדבר נקרא בעגה המקצועית - "מעגל הדלק כקופסה סגורה").
הסיכון בהימצאות מעגל דלק גרעיני בידי הסעודים ברור, ואף זכה בשבוע שעבר להמחשה. בראיון שהעניק בן סלמאן ל"פוקס ניוז" הוא הדגיש: "אם איראן תשיג נשק גרעיני, גם סעודיה תצטרך להחזיק בנשק גרעיני".
על ארה"ב, הלהוטה להגיע להסכם עם סעודיה, להתבונן על כישלונה בעצירת תוכנית הגרעין האיראנית. ממשל ביידן מעלים כיום ביודעין עין מההפרות האיראניות של ההסכם, ובתמורה לשחרור כמה בני ערובה מפשיר מיליארדי דולרים שנועדו לעצור את תוכנית הגרעינית האיראנית.
עמדתה של ישראל לגבי אמינות חתימתן של מדינות במזרח התיכון על אמנות והסכמים בתחום הגרעין הייתה מאז ומתמיד ספקנית ונתמכה בעובדות היסטוריות: ארבע מתוך חמש ההפרות של האמנה שעליה חתמו מדינות – התבצעו במזרח התיכון (עיראק של סאדם חוסיין, לוב של מועמר קדאפי, סוריה של בשאר אסד ואיראן של משטר האייתולות). סעודיה, למרות התמורות מרחיקות הלכת שחלות בה, אינה מדינה דמוקרטיות, והשלטון בה עלול להתחלף בפתאומיות ולהפוך עוין לישראל – כפי שקרה ב-1979 באיראן.
זאת ועוד, כאשר מדובר על היענות לנורמה הבינלאומית בתחום הגרעין, סירבה עד כה סעודיה לחתום עם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) על הפרוטוקול הנוסף למניעת תפוצת נשק גרעיני, שעליו חתמו עד כה יותר מ-140 מדינות. ייחודו של פרוטוקול זה הוא בכך שהוא נועד להגדיל את יכולתה של הסוכנות לחקור מתקנים ופעילויות גרעיניות לא מוכרזים מסוימים הקשורים לגרעין, ולדרוש מידע המאפשר מנגנוני פיקוח הדוקים יותר.
פרופ' שאול חורבצילום: ירדן זהבאך כאמור לעיל, במזרח התיכון חתימה על הסכם מרחיב לא יכולה לשמש ערובה. כך המחיש לנו המקרה של איראן, שאמנם חתמה ב-2015 על הפרוטוקול הנוסף, אך אינה מאשרת כיום ויזות כניסה לחלק מפקחי הסוכנות, ואוסרת הצבת מצלמות לפיקוח באתרים רגישים, ובכך מעקרת הלכה למעשה את ההסכם מתוכנו.
ראוי שההסכם המתגבש יחזק את הכוחות המתונים במזרח התיכון וימצב את ישראל בעמדה גיאופוליטית משודרגת, אך נדרש מהקברניטים הישראלים המנהלים את המשא ומתן שככל שהדבר נוגע לדרישות הסעודיות בתחום הגרעין, ילמדו מניסיון העבר של קודמיהם וימנעו את כניסתו נשק גרעיני לאזור.
- פרופ' שאול חורב הוא ראש מרכז עזרי לחקר איראן ומדינות המפרץ באוניברסיטת חיפה, וראש הוא"א בשנים 2015-2007
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
