הצטרפו למשדר הבוקר מאולפן ynet
ערב הקמת הממשלה הנוכחית, כשהאופוריה בימין הייתה בשיאה, סינן אז שר המשפטים היוצא גדעון סער הערה שעברה מתחת לראדר ולא נלקחה ברצינות. "המציאות תהיה האויב הכי גדול של הממשלה הזאת", אמר סער ואף אחד לא התייחס בגלל היותו באופוזיציה.
הימים חלפו ומתברר שהאמירה הייתה מדויקת ואף יותר מכך. לא האופוזיציה בישראל תאתגר את הממשלה הזאת, אלא מרכיביה יעשו זאת מבפנים. שלוש זירות רותחות מפזרות עננים קודרים מעליה, בשלב שהיא עוד אמורה לחגוג את הניצחון המתוק.
מערכת היחסים העכורה והסמכויות שלא הוגדרו כראוי בין שר האוצר בצלאל סמוטריץ' שאמור היה לקבל על פי ההסכמים את האחריות למנהל האזרחי ועל כל המתחולל בשטחי יו"ש ובפועל גילה שההסכם הוא לא יותר מאותיות מתות, לבין יואב גלנט, שרואה באופן מסוים את תפקידו כשר הביטחון ולא מוכן לאפשר התערבות חיצונית, הובילה לשני פיצוצים גדולים שפוטנציאל הנפץ שלהם גדול עוד יותר.
לא סמוטריץ' הוא האיש שיוותר על סמכויות שניתנו לו בהסכם הקואליציוני ומצויים בליבת העשייה שלו לאורך השנים. יותר מפעם אחת רמז בשיחות סגורות שיילך עד הסוף ויהא המחיר אשר יהיה. לא ברור מה יהיה בפינוי הבא ומי מהשניים, גלנט או סמוטריץ', יצטרך לבלוע את הצפרדע, אבל די ברור שזה לא יוכל להימשך לאורך זמן.
החזית הרותחת השנייה היא זו הקשורה לשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שכרגע מוגדר כחוליה הרופפת והחלשה בממשלה. את כוחו הפוליטי הגדול הוא בנה בחסות רף ציפיות אדיר שהציב לטיפול בטרור ובביטחון האישי. אלא שקמפיינים לחוד ומציאות לחוד. בשבועות האחרונים כמות הפיגועים הולכת וגוברת והתגובה הישראלית חלשה ורופסת.
11 נרצחים ב-17 ימים זה לא נתון שבן גביר יודע לחיות איתו. כבר עכשיו ברור שלא יוכל להרשות לעצמו להמשיך במודל הזה עוד זמן רב. היום מול מצלמה שחרר מסר תקיף לנתניהו ואמר: "נכנסנו לממשלת ימין מלא מלא, לא לילד הזה פיללנו". הפרשנות לדברים היא אחת: או שישראל תשנה מדיניות באופן דרמטי או שהוא ייאלץ לפוצץ את הכול. בכל מקרה אחר - הוא הרי יימחק.
החזית השלישית היא זו של החרדים. אתמול נטש משה גפני את הכנסת בזעם לאחר ששמע שפסקת ההתגברות שוב ירדה מסדר היום למרות ההבטחות הנחרצות. במקביל אליו אנשי ש"ס שלא מוכנים להמתין ולחיות בקצב של הליכוד כדי למצוא פתרון לחזרתו של היו"ר אריה דרעי לשולחן הממשלה. וזה עוד לפני ההתחייבות להעביר את הרפורמה כשברקע מחאות ענק וסיכון כלכלי.
כך יוצא שמכל עבר מתמודדת הממשלה עם שלל מוקשים שכל אחד כשלעצמו יכול לפרק אותה. אז נכון, האינטרס של כולם עדיין משותף, וזה נכון שאין להם מקום אחר ללכת אליו, אבל כשהמציאות היא האויב הכי גדול שלך ואתה נחוש לשמור על כוחך האלקטורלי, אין לדעת לאן יובילו הסערות.
פורסם לראשונה: 21:54, 15.02.23
