התגובות הראשונות באיראן לתקיפת חיל האוויר הלילה משקפות ניסיון ברור להמעיט מחומרתה. סוכנות הידיעות "תסנים" המזוהה עם משמרות המהפכה דיווחה הבוקר (שבת), כי פעולות ישראל בשלושה מחוזות (טהרן, חוזסטאן ואילאם) "היו חלשות", אף כי ציטטה מקורות שהוגדרו כ"יודעי דבר" - לפיהם איראן שומרת לעצמה את הזכות להגיב לתקיפה.
הטלוויזיה האיראנית אף דיווחה כי התקיפה גרמה לנזק מוגבל בלבד וכי הטענות מצד ישראל על תקיפת 20 יעדים באמצעות 100 מטוסים הן שקריות ואינן מציאותיות. מפקדת ההגנה האווירית האיראנית הודתה אומנם כי ישראל תקפה מרכזים צבאיים, אך הדגישה כי הצליחה ליירט את הטילים ששוגרו וכי נגרם רק נזק מוגבל בחלק מהמקומות. יתרה מכך, אמצעי התקשורת האיראניים פרסמו הבוקר סרטונים מכמה ערים באיראן כדי להדגיש שאין פגיעה בשגרת החיים במדינה, לרבות בתי הספר הפועלים כרגיל.
דבריו של דניאל הגרי לאחר ליל התקיפה באיראן
(צילום: דובר צה"ל)
בשלב זה נראה כי תגובות אלו נועדו לכל הפחות לספק להנהגה האיראנית דרך לרדת מעץ האיומים, עליו טיפסה בשבועות שחלפו מאז מתקפת הטילים הבליסטיים ב-1 באוקטובר, שבמהלכם שבו והזהירו בכירים איראניים כי כל תקיפה ישראלית תגרור תגובה. השאלה שנותרה עדיין היא האם מנהיג איראן, עלי חמינאי אכן ישתמש בסולם שניתן לו כדי להכיל את התקיפה המשמעותית ביותר על אדמת איראן מאז מלחמת איראן-עיראק בשנות ה-80. נראה כי גם בצמרת האיראנית מבינים הבוקר שהתקיפה הישראלית – משמעותית ככל שתהיה – נועדה לא רק להגיב לתקיפה האיראנית אלא גם לאפשר להנהגה בטהרן לסגור את סבב המהלומות הנוכחי. ישראל לא פגעה בתשתיות לאומיות או במתקני גרעין ונראה שאף העבירה לאיראן מסרים במאמץ למנוע הסלמה רחבה יותר.
הדילמה האיראנית
הדילמה הניצבת כעת בפני ההנהגה האיראנית היא המשמעותית ביותר בפניה ניצבה בשנים האחרונות. מחד גיסא, היא מחויבת להגיב לתקיפה הישראלית כדי לשמר ולו במידה מסוימת את ההרתעה מול ישראל. אם לא תגיב, יהיו רבים באיראן ומחוצה לה שיראו בכך ביטוי נוסף לפער המשמעותי בין המחויבות האיראנית להגיב לפעולות ישראל לבין מימושה בפועל.
מאידך גיסא, תגובה מצד איראן לתקיפה הישראלית עלולה להציב אותה בפני איומים משמעותיים אף יותר, לרבות הסכנה להיגרר לעימות צבאי מתמשך לא רק עם ישראל אלא גם עם ארצות הברית. עימות כזה, שעשוי לכלול גם תקיפת תשתיות לאומיות חיוניות באיראן, עלול לפגוע באופן משמעותי ביכולותיה הצבאיות, בכלכלתה ואולי אף לערער לאורך זמן את יציבות המשטר.
בצומת הדרכים נדרש מנהיג איראן להכריע בין שתי חלופות: להגיב תוך נטילת סיכונים משמעותיים נוספים או "לשתות את כוס התרעלה", כשם שעשה חומייני כאשר הסכים להפסקת אש עם עיראק בשנת 1988
בצומת דרכים זה נדרש מנהיג איראן להכריע בין שתי חלופות קשות: להגיב לתקיפה הישראלית תוך נטילת סיכונים משמעותיים נוספים או "לשתות את כוס התרעלה", כשם שעשה מנהיג איראן חומייני כאשר הסכים להפסקת אש עם עיראק בשנת 1988, ולהימנע מתגובה גם במחיר שחיקה נוספת בהרתעה האיראנית. גם אם יחליט חמינאי להכיל את התקיפה הישראלית, אין בכך כדי לספק מענה לאתגרים הביטחוניים הניצבים בימים אלה בפני הצמרת האיראנית. ההתפתחויות האזוריות האחרונות מחייבות את איראן להעריך מחדש את תפיסת הביטחון שלה המבוססת על שלושה מרכיבים מרכזיים: הסתמכות על ארגונים "שלוחים"; יכולות צבאיות אסטרטגיות, במיוחד טילים בליסטיים וכטב"מים; ותוכנית הגרעין. תפיסה זו ספגה בחודשים האחרונים מהלומות משמעותיות בעקבות הצלחותיה האופרטיביות המרשימות של ישראל.
2 צפייה בגלריה
חמינאי. ישתה את כוס התרעלה?
(צילום: Iranian Leader's Press Office - Handout/Getty Images )
לנוכח מציאות זו עשויה ההנהגה האיראנית לאמץ שלוש גישות מרכזיות (או לשלב ביניהן). ראשית, גישת "איראן תחילה". לפי גישה זו, שהנשיא מסעוד פזשכיאן עשוי להיות מייצגה הבולט, עדיף לאיראן להימנע בשלב זה מעימות צבאי מתמשך עם ישראל – ועל אחת כמה וכמה עם ארצות הברית, ולהתמקד בפתרון בעיותיה הפנימיות, ובראשן המשבר הכלכלי, כדי לשפר לאורך זמן את יכולתה לספק מענה גם לאתגרים הביטחוניים באמצעות מאמצי הסדרה עם המערב בסוגיית הגרעין לשם הקלה בסנקציות, הפגת המתיחויות עם שכנותיה הערביות, מאמצי שיקום ופיתוח כלכליים וצמצום הפער המתרחב בין המשטר לציבור הרחב.
גישה שנייה עשויה להיות המשך המצב הנוכחי מבלי להירתע מהצלחותיה האחרונות של ישראל אך גם מבלי ליפול ל"מלכודת" שישראל מנסה להציב בפני איראן: היגררות לעימות צבאי כולל במעורבות אמריקאית, במיוחד טרם הבחירות בארצות הברית. תומכי גישה זו עשויים לתמוך בהמשך המאמץ להתיש את ישראל ברצועת עזה ובלבנון.
רז צימט תומכי הגישה השלישית עשויים להכיר בכך שההתפתחויות האחרונות חשפו פערים משמעותיים בתפיסת הביטחון של איראן ומחייבות אותה לשפר את יכולת ההרתעה שלה לא רק באמצעות שיפור יכולות הטילים שלה ושיקום יכולות חזבאללה והציר הפרו-איראני אלא גם באמצעות שינוי הדוקטרינה הגרעינית ובחינת האפשרות לפריצה קדימה לנשק גרעיני, שתספק בידי איראן את "תעודת הביטוח" האולטימטיבית אל מול ישראל וארצות הברית.
בסיכומו של דבר, איראן תידרש בימים ובשבועות הקרובים להידרש להכרעות אסטרטגיות משמעותיות לא רק ביחס לתגובה המיידית לתקיפה הישראלית אלא גם ביחס לתפיסת הביטחון הכוללת שלה לנוכח העימות המחריף מול ישראל. משמעותן של הכרעות אלו חורגת בהרבה מזו של שאלת התגובה המיידית לתקיפת חיל האוויר.
ד"ר רז צימט הוא חוקר בכיר ומומחה לאיראן במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ובמרכז אליאנס ללימודים איראניים באוניברסיטת תל-אביב
