בדצמבר 2020 הודיע גבי אשכנזי שהוא לוקח פסק זמן מהפוליטיקה. בתפקידו הפוליטי האחרון, הוא כיהן כשר החוץ בממשלתו החמישית של בנימין נתניהו. שנה וחצי עברו מאז, המדינה נכנסה למשבר פנימי עמוק, חברתי ופוליטי, ולבד מנאום אחד, בכנס המכון למחקרי ביטחון לאומי, אשכנזי בחר לשתוק. כל מוצאי שבת הוא הולך להפגנה של תנועת המחאה. לא נואם מעל הבמה - עומד ברחוב.
פסק הזמן היטיב איתו: הוא השיל כמה קילוגרמים ממשקלו; פניו טובים. שלשום ישבנו לשיחה על מרפסת הגג בדירה החדשה שלו ושל אשתו רונית בכפר-סבא. דגל כחול-לבן, גדול ומבהיק, התנופף מאחורינו. נדמה, אמרתי, שהשנה יש בארץ יותר דגלים על יותר מרפסות. מעניין האם הדגלים הם רק סמל למחאה, או שהם עדות לאהבה המחודשת שישראלים מגלים כלפי מדינתם, רגע לפני שהפוליטיקה לוקחת אותה מהם.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"ההרגשה היא שהקיצונים חוטפים את המדינה", אמר, והוסיף בחיוך, "אולי הגיע הזמן להפעיל נוהל חניבעל".
כלומר, חשבתי, לחטוף את המדינה בחזרה. רעיון לא רע. לאשכנזי יש כמה הצעות מעשיות בעניין, הצעות שבעיני חלק גדול מתנועת המחאה יהיו קשות לעיכול. הוא יפרט אותן בהמשך.
מה אתה חושב, שאלתי, על ההתנגדות של משפחות שכולות להשתתפות של פוליטיקאים באירועי יום הזיכרון?
"הוויכוח הוא תולדה של המצב שאליו נקלענו", אמר. "אני לא זוכר קרע כזה בכל שנות המדינה. לא מפתיע שהוא גולש גם ליום הזיכרון. צריך להקשיב למשפחות. לו הייתי שר שנקרא לדבר בבית קברות צבאי ונתקל בהתנגדות של משפחות, הייתי מניח זר ולא נואם. הייתי מכיל את ההתנגדות. אני אומר, בואו לא נחלל את יום הזיכרון ואת יום העצמאות. נראה בהם התחלה של תיקון".
האם היית משתתף בטקס הדלקת המשואות, שאלתי.
"כן", אמר. "הייתי לוקח כדור (נגד בחילה) ומשתתף בו, יושב על הבמה ומצדיע לאביגדור קהלני".
יש הורים שכולים שמגיבים הפוך, אמרתי. הם נעלבים כאשר שרים לא מגיעים אל קבר הבן. הם לא אוהבים את סילוק הפוליטיקאים מבתי הקברות.
"נכון", אמר. "אבל לנוכח השבר, טוב היה אילו הממשלה הייתה נוהגת בצעד חריג. יש לנו 53 בתי קברות צבאיים. עשרה מהם גדולים. מוטב שידברו בהם רק אלופי צה"ל. השרים וחברי הכנסת יסתפקו בהנחת זרים".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
נתניהו השהה את האישור בכנסת של השינויים בהרכב הוועדה למינוי שופטים, אמרתי. אף על פי כן, המפגינים ממשיכים למלא את הרחובות. על מה לדעתך הם - אתם - נאבקים עכשיו?
"ההדק למחאה היה תהליך החקיקה הדורסני של לוין ורוטמן", אמר. "הציבור תפס שיש כאן שינוי מהותי בחוזה בין האזרח למדינה. אבל החקיקה הזאת לא הייתה דבר היחיד. היא לובתה על ידי אמירות והצעות חקיקה נוספות. סוגיית הנשיאה בנטל, למשל. מי שנשא בנטל עד היום לא מוכן להמשיך. המחאה נופלת על שסעים שהיו קיימים קודם, אבל החברה הכילה אותם. הקרע היום הרבה יותר עמוק ממה שאנשים חושבים. הוא עשוי להביא לריסוק החברה הישראלית".
"אני בעד לימוד תורה. בתוכנית שלנו הנחנו שתיקבע מכסה שלפיה כמה אלפי צעירים חרדים יקדישו את כל זמנם ללימודים בישיבה. אבל יש שם גם רצון להשתלב, יש עם מה לעבוד. זה בוודאי יותר טוב מחוק שישווה את מעמדו של אברך למעמדו של חייל"
מה התרופה שלך, שאלתי.
"המנהיגות הפוליטית", אמר, "וקודם כל ראש הממשלה, צריכים לצאת מהשיחות בבית הנשיא בהסכמה רחבה. אם אנחנו חפצי חיים אין לנו ברירה אחרת. הרפורמה המשפטית היא הנושא החמישי או השישי על סדר-היום שלנו. איראן שולחת זרועות למדינות באזור; אמריקה יוצאת. המשבר הפנימי פוגע בחוסן הלאומי שלנו ועלול לפתות מדינות אחרות לתקוף את ישראל.
"במלחמת יום הכיפורים הייתי צוער בבה"ד 1. אני נלחמתי בדרום, אבל רבים מהחברים שלי נלחמו ברמת הגולן, מול הסורים. מה שעזר לנו היה תחושת הסולידריות, הלכידות החברתית. זה היה הדבר החשוב ביותר, חשוב יותר ממטוסי-קרב. ואת זה אנחנו מרסקים היום".
הפריפריה החברתית והגיאוגרפית מסתכלת על המחאה מרחוק, אמרתי. הם לא בהפגנות תנועת המחאה ולא בהפגנות הנגד.
"גם בשדרות ובאופקים מודאגים מהמצב", אמר. "גם שם רוצים לראות אחדות".
המפלגות החרדיות, אמרתי, קיבלו בהסכמי הקואליציה התחייבות להעביר חוק שיפטור את החרדים מגיוס. החוק אמור לעבור בכנסת לפני אישור התקציב ולפני הדיון המחודש בבג"ץ. אם החרדים יתעקשו על קיום ההסכם, זה יהיה המשבר הבא.
"ההצעה שמונחת היום על שולחן הממשלה גרועה", אמר אשכנזי. "היא תפגע קשה בערך צבא העם. בנוסף, אנחנו נפסיד באיכות הצבא ונשלם מחיר כלכלי. כשהייתי רמטכ"ל השקענו הרבה עבודה בגיבוש מודל הגיוס הנכון. הצענו פתרון שקראנו לו 'משירות חובה לחובת שירות'.
"הרעיון קרא ליצירת בקו"ם לאומי. כל בן ובת יקבלו צו. יקבלו גם חרדים וערבים, חרדיות וערביות. לצה"ל תהיה זכות גיוס ראשונה. כל מי שצה"ל לא יגייס, ילך לשירות לאומי ואזרחי. זה יכול להיות מד"א או זק"א, כבאות או שירותים בקהילה. נתניהו כשהיה ראש ממשלה וברק כשהיה שר הביטחון אישרו את הקונספט. הבאתי את הרעיון לעמותת "פנימה" שאימצה אותו ולמפלגת כחול-לבן.
"אל תטעה: אני בעד לימוד תורה. בתוכנית שלנו הנחנו שתיקבע מכסה לפיה כמה אלפי צעירים חרדים יקדישו את כל זמנם ללימודים בישיבה. המוסדות החרדיים יבחרו אותם. הצגנו את הרעיון למנהיגות החרדית. אני אומר לך - זה אפשרי. יש שם רצון להשתלב; יש עם מה לעבוד. זה בוודאי יותר טוב מחוק שישווה את מעמדו של אברך למעמדו של חייל. אני מאמין שאם יהיה שיח מכבד אפשר יהיה להגיע לפתרון. אפשר להתגייס לצה"ל ולהישאר חרדי; אפשר לעבוד בהייטק ולהישאר חרדי.
"גם בחברה הערבית אפשר להגיע למודל שירות. כאשר הייתי רמטכ"ל כמה מאות ערבים הלכו לשירות לאומי. היום, מתוך 18 אלף תקנים בשירות האזרחי 6,000 תקנים מאויישים על־ידי צעירים ערבים, בנות ובנים. נפגשתי עם צעירה ערבייה שהתנדבה לשרת. שאלתי אותה מה הניע אותה. היא השיבה באנגלית: אתה רוצה תשובה קצרה או ארוכה? קצרה, אמרתי. אני לא רוצה להיות כמו אמא שלי, אמרה. וארוכה, שאלתי. אני לומדת עברית, אמרה. עברית לא לימדו אותנו באמת בבית ספר. אני לומדת מקצוע ומרוויחה משכורת".
"לפני הבחירות האחרונות חשבתי שצריך ללכת על ממשלת אחדות. האלטרנטיבה היא ממשלת ימין קיצונית. היא פחות טובה. כחול–לבן המאוחדת והליכוד יכלו להרכיב ממשלה ולהשאיר את הימין הקיצוני בחוץ. לפיד חשב אחרת, לצערי. הוא רצה בחירות שישיות"
מה אתה חושב על הסרבנות, שאלתי.
"אני רוצה להיות ברור: אני נגד סרבנות", אמר. "לא צריך להעלות את זה בכלל בשיח. זה רע לצבא. אני מבין את כאבם של אנשי המילואים. הם מתנדבים. הצבא יזדקק לכל אחד מהם. הם ראויים להרבה יותר הערכה ממה שהם מקבלים. הרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר נהגו נכון כשפתחו בדיאלוג איתם. ביום פקודה אני בטוח שכולם יתייצבו.
"עם זאת, אנשי המילואים צריכים לכבד את שרשרת הפיקוד. אני מכיר את הרמטכ"ל הרצי הלוי. הוא לא יוציא מתחת ידיו פקודה בלתי-חוקית, פקודה מהסוג של למחוק את חווארה. עברנו התנסויות כאלה בעבר וידענו להתמודד איתן. קצין או טייס לא יקבל פקודה בלתי-חוקית, ואם יקבל יידע מה לעשות. אני זוכר גלי סרבנות קודמים, לאחר מלחמת יום כיפור ומלחמת לבנון הראשונה. אני לא רוצה לחזור לשם. המילואימניקים מדברים מדם ליבם - צריך להקשיב להם, אבל האחריות נופלת על הממשלה".
5 צפייה בגלריה
''גנץ מקבל קרדיט על רצונו בממלכתיות ובפשרה''. אשכנזי עם יעלון, גנץ ולפיד, שותפיו לשעבר למפלגת כחול-לבן
(צילום: אלבום פרטי)
המחאה מרשימה ביותר, אמרתי, גם בהיקף שלה, גם בהתמדה, גם ברוח שהיא מביאה. אבל בסוף נדרש פתרון פוליטי. מה הפתרון לדעתך?
"לפני הבחירות האחרונות חשבתי שצריך ללכת על ממשלת אחדות", אמר. "האלטרנטיבה היא ממשלת ימין קיצונית. היא פחות טובה. כחול-לבן המאוחדת והליכוד יכלו להרכיב ממשלה ולהשאיר את הימין הקיצוני בחוץ. לפיד חשב אחרת, לצערי. הוא רצה בחירות שישיות.
"אם היו מקימים היום ממשלת חירום לאומית לשנה אחת, בלי סמוטריץ' ובן גביר, הייתי תומך בזה. חייבים להגיע לפשרה, אחרת כולנו נפסיד. אין מנצחים בסיפור הזה. כאשר הצבא המצרי פלש לסיני, ב-1967, השמאל והימין יכלו להקים ממשלה משותפת. להערכתי, המצב היום מסוכן יותר. ביבי מבין את זה. אני רואה אצלו סימנים להתפכחות. האחד, עצירת החקיקה המשפטית; שני, החזרת גלנט ללא תנאים; שלישי, ההתחייבות שהמשמר הלאומי לא יקום תחת בן גביר; רביעי, האיסור על עליית יהודים אל הר הבית.
"אני מקווה שהקו הזה יימשך. תראה את הנסיקה של גנץ בסקרים. הוא מקבל קרדיט על רצונו בממלכתיות ובפשרה. זה מה שהציבור רוצה - גם הציבור בפריפריה".
נכווית מנתניהו, אמרתי. דעתך על אמינותו, יושרו, כוונותיו זהה לדעתם של מאות אלפי המפגינים. אף על פי כן אתה מוכן לתמוך בממשלה שהוא יעמוד בראשה.
"אני פרגמטי", אמר. "בין להשאיר אותו לבד או להיות לידו עדיף להיות לידו. אותנו חינכו שכאשר יש סכנה למדינה ולנו, מוטב שאנחנו נסתכן, לא המדינה. לאחר שנתניהו חתם על ההסכם עם האמירויות חשבתי שבן סלמאן חשוב לו יותר מבן גביר. נוכחתי שטעיתי. המסקנה שהסקתי היא שאסור להשאיר אותו לבד.
"במשא-ומתן הקואליציוני שלוין ניהל איתנו הוא רצה לשנות את הרכב הוועדה למינוי שופטים. אנחנו מנענו את זה. נתניהו רצה סיפוח בגדה, אפילו סמלי, רק כמה אחוזים. הרווחנו שנה וחצי בלי סיפוח. שנה וחצי בישראל זה המון זמן".
