713 חיילי צה"ל נהרגו מתחילת המלחמה ב-7 באוקטובר, ארבעה מהם נפלו אתמול (שלישי) בפיצוץ מבנה ברפיח שבדרום רצועת עזה: סרן דניאל מימון טואף (23) ממורשת, סמלת-ראשונה אגם נעים (20) ממשמרות, סמל-ראשון עמית באכרי (21) מיושיביה, וסמל-ראשון דותן שמעון (21) מאלעזר. אלו סיפוריהם:
3 צפייה בגלריה
ארבעת הנופלים. למעלה מימין: עמית באכרי, אגם נעים. למטה מימין: דותן שמעון, דניאל מימון טואף
(צילום: באדיבות דו"צ)
במסגרת פעילות מבצעית של צוות הקרב החטיבתי 401 יצאו הלוחמים לסריקות ואיתור אמצעי לחימה במבנה באזור שכונת תל סולטאן בעיר. בשלב מסוים, ומסיבה שעדיין נחקרת, אירע הפיצוץ הקטלני במבנה. לאחר הפיצוץ הוזנק מסוק שפינה את הנפגעים ובכללם חמישה לוחמים שנפצעו קשה ושניים בינוני לבית החולים סורוקה בבאר שבע. בצה"ל מתחקרים את האירוע ומנסים להבין לעומק ממה נגרם הפיצוץ, והאם מדובר בזירת מטענים, בירי מחוץ למבנה או שהמבנה היה ממולכד.
סרן דניאל מימון טואף היה סגן מפקד פלוגה בגדוד שקד של חטיבת גבעתי. הוא החליף בתפקיד את סגן ירון אליעזר צ'יטיז (23) מרעננה שנפל בדצמבר בהיתקלות בדרג' תופאח בצפון רצועת עזה. שלמה טואף, אביו של דניאל ובכיר בחברת רפאל, סיפר לגלי צה"ל: "דניאל היה מהיום הראשון של הלחימה בתוך עזה. הוא מעולם לא התלונן, וכששאלנו 'תגיד, לא קורה שם כלום?', הוא ענה 'לא אבא, הכול בסדר'".
"ילדים טהורים שעשו רק למען עם ישראל"
האב השכול סיפר עוד: "ראינו סרטונים שהקשר שלו צילם, אתה רואה שבכל המקומות שצריך להיכנס אליהם דניאל תמיד היה ראשון, כמו שקצין בצה"ל צריך להיות. הוא היה אומר 'אנחנו מנצחים אותם'. הוא אמר שהם עושים את כל מה שצריך כדי לנצח ולהביא את החטופים הביתה. זו הייתה המשימה שלהם ועליה הם נלחמו. בלי ציניות ובלי מחלוקות, ילדים טהורים שעשו רק למען עם ישראל".
שלמה סיפר כי דניאל שרכב באופן תחרותי על אופני הרים למד בישיבה התיכונית בשדה יעקב, ולפני השירות בצה"ל הלך למשך שנתיים למכינה הקדם-צבאית "בני דוד" ביישוב עלי. "הוא היה אמור לצאת לקורס מ"פ בעוד שלושה חודשים וקיווינו שסוף-סוף יהיה לנו שקט. אז עכשיו יש לנו שקט", תיאר האב וציין כי אחד מבניו הנוספים משרת במילואים ובתו משרתת כקצינת מחקר באמ"ן.
"אנחנו מאוד מאמינים שצריך לעשות הכול למען עם ישראל, ודניאל נתן את הכול", אמר שלמה. "הלכנו אתמול בערב לבית קפה, חזרנו הביתה ואורית אשתי יצאה לחוג ספורט. אני נשארתי בבית. בשמונה וחצי דפקו לי על הדלת שלושה אנשים טובים, וכשפתחתי הבנתי שקרה משהו. דניאל שלח לנו תמונות וסרטונים ממה שהם עושים, ראית איזו גבורה יש בילדים הנפלאים האלה. אם יש משהו שנותן תקווה לעם ישראל - זה הילדים האלה".
סמלת-ראשונה אגם נעים, פרמדיקית בגדוד 52 של עוצבת עקבות הברזל (401), היא החיילת הראשונה שנהרגה בתמרון הקרקעי בעזה מאז פרוץ המלחמה. ירין, בת הדודה של אגם, ספדה לה: "אמרת שאת מבטיחה שתשתמרי על עצמך, אבל כל פעם מחדש הזכרת את העובדה שאם לא את - לא יהיה מי שיעשה את התפקיד שלך. לא יהיה מי שיגן על חיילים ויטפל בהם. גיבורה שלי, גיבורה אמיתית".
מריאל, דודתה של אגם, אמרה: "בחצי השנה האחרונה היא הייתה בעזה. האבא אח שכול אז הוא דאג כפליים. זו בת, זו ילדה, היא לא הייתה חייבת, אבל היא מאוד רצתה להיכנס לעזה. היא הייתה הכי יפה, הכי שמחה, הכי מוכשרת. התנדבה במד"א, התנדבה לשנת שירות ועבדה עם נוער פוסט אשפוזי. בסוף השבוע שעבר היא הייתה חולה ונשארה בבית. המפקד אמר לה שהיא לא חייבת לחזור, אבל היא חזרה ונכנסה שוב לעזה".
דורית, אמה של אגם, כתבה בחודשים האחרונים שני פוסטים שבהם התייחסה לשירות המורכב של בתה. "אגם קיבלה זימונים לקורס פרמדיקים, כל כך שמחנו, אולי בהמשך תהיה רופאה, שווה לא? היא סיימה את הקורס בהצטיינות והודיעו לנו שהיא מסופחת לשריון", כתבה האם. "יומיים אחרי הקורס היא כבר הייתה בעזה עם חיל הנדסה. הפסקנו לנשום, החיים השתנו. פתאום גיליתי את התקפי החרדה שהגיעו ללא הכנה. אגמי צלצלה והודיעה שהיא נכנסת. כאב חד, כמו סכין שנכנסת ומסתובבת בלב, בבטן, בכל הגוף".
עוד כתבה האם: "לפני כמה ימים צלצול טלפון הקפיץ אותי כמו כל הצלצולים בחודשים האחרונים. אני מחכה, דרוכה, מחוסרת אוויר, מסתכלת על הצג וצועקת 'זו אגמי'". בהמשך הפוסט תיארה האם כיצד הגיבה לדיווחים על נפגעים אחרים מקרב כוחות הביטחון במלחמה: "אגם צלצלה ואמרה לי 'אמא, את רואה? זה יכול להיות בכל מקום'. כן, התחושה היא של אובדן שליטה, מנהרה חשוכה ללא סוף. רק השבוע טיפלה בפצועים קשים. איזו ילדה אני אקבל בסוף המלחמה?".
"הוא לא ממש פחד על עצמו"
סמל-ראשון עמית באכרי היה לוחם בגדוד שקד של חטיבת גבעתי. נועה, אחותו של עמית, סיפרה: "הוא התגייס למשטרה הצבאית בתור חוקר. הוא ראה מה קורה במלחמה ולא יכול היה להישאר בתפקיד. למרות שהיו לו בעיות פרופיל, הוא עשה הכול כדי לעבור לקרבי. הוא פשוט הרים את כל צה"ל כדי לעבור. כזה הוא עמית, כשהוא רוצה משהו אף אחד לא יכול עליו".
לדברי האחות, בתחילת השבוע שעבר עמית היה בבית. "התקשרו אליו, אמרו לו 'תגיע, נכנסים לעזה שוב". נועה מספרת כי עמית נפצע לפני שלושה שבועות מירי נ"ט ששיגרו מחבלים לעבר הצוות שלו. "הוא נפצע קל, פונה לסורוקה ושם הוציאו לו את הרסיסים. הוא חזר מיד לצוות שלו, הוא אמר 'אין מצב שהצוות שלי נשאר שם ואני פה'. הוא היה ברבאק של המלחמה".
עוד אמרה האחות השכולה: "הוא צלצל לאמא שלי ביום שישי האחרון אחרי שנתנו להם את הטלפונים. הוא אמר שהכול בסדר, שהם במנוחה. הוא לא ממש פחד על עצמו, אבל אמר לי שהאירוע עם הנ"ט היה קצת מפחיד, שהרבה חטפו רסיסים, אבל לא הייתה אופציה בכלל שהוא לא חוזר. בפעם האחרונה שדיברנו הוא אמר לי שהוא חוזר בעוד שבועיים.
"עמית דיבר לפעמים על החשש לחייו, אבל הכול היה בהומור. מאז שדפקו לנו בדלת אתמול בערב אנחנו לא אותו דבר. נשארנו רק בנות, עמית היה הגבר הבכור במשפחה. הוא היה הגאווה שלנו. הוא השיג כל מה שרצה, אבל מעולם לא פגע באף אחד. הכול בצניעות. אם זה לא כי טוב אז הוא לא עושה. הלוחם הכי טוב, האח הכי טוב, התלמיד הכי טוב".
הריאיון עם גיא, אח של דותן שמעון
(צילום: ירון ברנר)
גם סמל-ראשון דותן שמעון היה לוחם בגדוד שקד של חטיבת גבעתי. ב-2013 נהרגה אחותו נופר (17) בתאונת דרכים בצומת היישוב אלעזר שבגוש עציון. האח גיא, הבן יחיד שנותר להורים, סיפר ל-ynet: "דותן הוא הילד הכי מושלם שיש. יש לו חיוך מקסים, בחור יפה תואר, ילד עם לב זהב, האח הכי טוב שאפשר לבקש. הוא יודע להכיל כל דבר, לקבל את האחר. ילד רגיש, אוהב להראות חום ואהבה ולתת מעצמו".
גיא סיפר עוד: "בכניסה הראשונית לעזה הוא היה שלושה שבועות כחלק מקורס מ"כים. הוא סיים את המסלול של מ"כ טירונים, והמ"פ שלו רצה שימשיך איתו אז הוא נכתב בתור חופ"ל בפלוגה. בכניסה האחרונה הוא היה חודש ומשהו בעזה, ולפני כמה שבועות הוא נפצע קל מרסיסים. אחרי יומיים הוא כבר חזר ללחימה. הוא היה אמור לסיים היום את הסבב בעזה ולצאת לרגילה".
לדברי האח, במשפחה לא העלו בכלל את האפשרות שדותן יכול למות. "הייתה דאגה, אבל עברנו לסוג של התרגלות למצב. זה כבר לא כמו בתחילת המלחמה. אני מאמין שההורים דאגו יותר, לי בתקופה האחרונה זה הרגיש יותר בטוח".
ועכשיו נשארת בן יחיד להורים שלך.
"כן, אנחנו עדיין מתמודדים עם המוות של אחותי, ואני לא יודע איך עכשיו נתמודד עם עוד אובדן. זה שוק שונה, זה לא כמו בפעם שעברה. אחרי מה שקרה עם אחותי, אמרתי לאמא שלי תמיד 'מה הסיכוי שדותן ימות?', האחות שלנו מתה, זהו, אנחנו מוגנים. לא האמנתי שזה יקרה לנו שוב. היה לדותן מאוד ברור שהוא יהיה לוחם. על זה גדלנו פה, אנחנו רוצים שכל אחד ירצה לתרום כמה שיותר".
