במשולש השכונות מאה שערים, גאולה והבוכרים מתגוררים כיום בצפיפות עשרות אלפי תושבים חרדים. הרחובות צרים במיוחד, הבתים בנויים אחד על השני ללא היתר, ובעצם במשך עשרות שנים לא מתקיימת במקום פעילות רשמית של המדינה. אם נהוג לומר שהמשילות בנגב אבדה, זו תמונת המראה של הדרום הישראלי - אלא שהיא ממוקמת בלב הבירה.
בשכונות הספציפיות האלו מרוכזים בעיקר הפלגים הקיצוניים. הפלג הירושלמי, חסידויות תולדות אהרון, תולדות אברהם יצחק, סעטמאר ואנשי הקנאים מקהילות הליטאים, היישוב הישן, נטורי קרתא המכונים בחלקם "סיקריקים" ועוד כל מיני קהילות והתפלגויות.
חלק מתושבי המקום לא משתמש מתוך עיקרון בשירותים הניתנים על ידי המדינה, חלקים אחרים מוותרים על קצבאות ותשלומים ומחזיקים בעמדות קיצוניות בנושאי צניעות והפרדה מגדרית. רק במוצאי השבת האחרונה הושחתה חנות של אופטיקה הלפרין בכיכר השבת, כמחאה לקמפיין ברשת שמופיעות בו נשים "לא צנועות" לפי אותם חרדים קיצונים. המכנה המשותף העיקרי הוא שבטריטוריה הזו - המדינה היא לא הריבון. ניידות משטרה, רכבי עירייה, רווחה, כבאות וכל מי שאינו תושב המקום, מותקפים ברגע שמגיעים לתת שירות או לבצע את עבודתם. המציאות הזו קיימת עשרות בשנים.
החרדים באזור נוהגים להפגין משלוש סיבות מרכזיות: העבודות לבניית הקו הירוק הרכבת הקלה ברחוב בר אילן, הפגנות נגד חנויות סלולר שלא עומדות בתנאי הכשרות הקיצוניים ומעצרים של עריקים.
אחד השינויים הגדולים באזור הוא בניית הקו של הרכבת הקלה בסמוך לאזור. מעל לשנתיים שלמות סופגת עיריית ירושלים והחברות האחראיות לבניית הרכבת הקלה נזקים כבדים מצד מוחים חרדים - מעל מאה מיליון שקלים עד כה. טרקטורים עולים באש בשעות לילה מאוחרות, וגדרות האתרים כולל נזקים שגורמים ללא מעט עיכובים מתרחשים מדי תקופה. המשטרה שמנסה לאבטח את העבודות מצמידה לעובדים חברות אבטחה, ולמרות כל זאת העבודות שסובלות מהאטת קצב כן מתקדמות, ויושלמו לבסוף.
ביום חמישי האחרון מירל דז'לובסקי בת ה-40, אמא ל-11 ילדים ירדה לקניות במכולת ונפגעה מפח בוער - שדורדר על ידי מספר מפגינים. הפח מחץ אותה אל הקיר ומירל נפצעה קשה. היא מאושפזת מאז יום חמישי בלילה בסכנת חיים בבית החולים שערי צדק. הפח שפגע במירל הוא לא הפח היחיד שדורדר באותה הפגנה, והוא מגיע אחרי אלפי פחים ואירועים מסוכנים שכמעט ועלו בחיי אדם בהפגנות הללו. המפגינים מחו על מעצרו של יהושוע דדון בשבוע שעבר, בחשד להצתת חנות סלולר בשכונת גאולה לפני מספר חודשים.
תושבים שמתגוררים באזור סיפרו לנו אתמול שהמחאה בה נפצעה מירל היא הפגנה שגרתית. מנחם, תושב שכונת גאולה, טען כי "כולם עכשיו מתרעמים ומזדעקים הכיצד האישה נפצעה, אבל תשאל כל אדם חרדי ממוצע יגיד לך שבשנים האחרונות ללכת פה נהיה פחד אלוהים. כל אזור כיכר השבת ואיזור רחוב בר אילן כל פעם בלאגן אחר. פעם זה חנות סלולרים, פעם זה מעצר עריק ופעם זה סתם שבאבניקים או משועממים שיש להם זמן בליל שישי אחרי הצ'ולנט. בשורה התחתונה - אין דין ואין דיין".
מאיר, תושב שכונת בתי אונגרין אמר ש"הבעיה הגדולה שלנו זה שנוצרה פה איזושהי טריטוריה, יש שיאמרו אוטונומיה, שבה בתכלס אנחנו עושים מה שאנחנו רוצים. המשטרה לא תגיד לך את זה, אבל הם מפחדים להיכנס. כל כניסה של זרים לכאן שלא גרים פה מהר מאוד נענית. מה שקרה בסוף השבוע זה קצת היפוך הקערה, ואולי לחלק נפל האסימון שהבלאגן הזה והחוסר של הנוכחות של המשטרה והעירייה פה מתהפך עלינו. כל איזה נער או מבוגר פורע חוק מנצל את זה, ואי אפשר לעצור אף אחד".
"במשך עשרות שנים, עוד ממאבק השבת המפורסם בבר אילן, הציבור החרדי למד שבשביל להכריע מערכות צריך להראות כוח וחוזק. אלא מה שעכשיו יש הרגשה שהדברים יוצאים משליטה. כל הקהילות שפעם היו קטנות וחסרות משמעות, גדלו בצורה משמעותית - ואין גדולי תורה שמקובלים על כולם ויכריעו. נוצרים עוד ועוד פילוגים ואיש הישר בעיניו יעשה".
לאה תושבת שכונת הבוכרים, סיפרה על הקושי לגור מול עבודות הרכבת הקלה בבר אילן: "רוב התושבים רוצים שתהיה רכבת, אבל מבינים שאין דרך להילחם בקיצונים של מאה שערים. כמעט כל שבוע, ולפעמים כל ערב, יש עשרות של קיצוניים שמגיעים להפגין במימון של כל מיני חסידויות מחו"ל או מכל מיני קהילות קיצוניות. לפעמים אפילו אוטובוסים מבית שמש מגיעים ומביאים איתם מפגינים. אנחנו השכנים סובלים ואין לנו שום דבר לעשות".
"רחוב בר אילן זה התחנה מרכזית שלנו. כל אישה או גבר חרדים שחוזרים מנסיעה יורדים בבר אילן. בשנתיים האחרונות זה כבר בלתי נסבל. בכל מעבר שם אני עלולה למצוא את עצמי בעיצומה של סיטואציה אלימה. עשרות גברים רצים ברחוב, ברזלים נשברים, כלי עבודה מוצתים. אנחנו אלה שרק עוברים ברחוב כי זה הבית שלהם, וסופגים זרנוקים של מכת"ז מהמשטרה. התקווה היחידה שלנו זה שהעבודות מתקדמות ומתישהו תסתיים הזוועה הזו".
שרה, תושבת מאה שערים, סיכמה את המחשבות שאולי הן אלו שהובילו לכל הבלאגן: "כל פעם שהמשטרה נכנסת אלינו, זה כמו פיל בחנות חרסינה. אנחנו מעדיפים שהם לא ייכנסו לכאן, וככה לא יקרו שום תאונות. שיניחו לנו לנפשנו לחיות בדרך התורה בלי החוקים של המדינה הציונית. אנחנו יודעים לפתור את הבעיות שלנו לבד, ואין לנו שום עניין שהמדינה תחנך אותנו איך להתנהג".
תגובת המשטרה כלשונה
"בניגוד מוחלט לנטען משטרת ישראל פועלת בכל מקום ברחבי ירושלים לשמירת החוק והסדר אימתי שנדרש. כך היה גם במהלך הפרות הסדר שהיו בתקופה האחרונה באזור כשחלקן גולשות לאלימות מצד מפרי סדר ופורעי חוק. האחרונות שבהם בשבוע החולף רקע פעילות נחושה של המשטרה למעצר חשוד שהצית חנות סלולאר לפני כחודשיים.
"מאז תחילת השנה עצרה המשטרה עשרות חשודים בגין הפרות סדר באזור, ובמקרים המתאימים הוגשו עשרות כתבי אישום נגד פורעי חוק ומפרי סדר בתווי עבודות הרכבת הקלה ובאזור, זאת בנוסף לתביעות אזרחיות משמעותיות בשת״פ הרשות המקומית לאלו שגרמו נזק כבד לרכוש.
"הטיפול בהפרות הסדר מבוצע במקצועיות ע״י מגוון כוחות משטרתיים ותוך שימוש באמצעים המתאימים לפיזור הפרות סדר.
"נציין כי מדובר בהפרות סדר אלימות ופסולות שבינם לבין מחאה כחוק - אין כל קשר. אלימות זו כוונה בשבוע שעבר כלפי נהג אוטובוס, כלפי ניידות משטרה ושוטרים, ואתמול גם כלפי עוברת אורח שנפצעה באורח קשה. ונדליזם, הצתות ודרדור פחים, יידויי אבנים וחפצים, פגיעה באזרחים ושוטרים וחסימות צירים - אינם מחאה חוקית, אלא הפרת סדר והתפרעות אלימה לשמה- שעלולה להביא לפגיעה בחיי אדם. נמשיך לפעול ולטפל בנחישות, במקצועיות וללא מורא באותם פורעי חוק ומפרי סדר אלימים שיפגעו בתושבי האזור ובמשתמשי הדרך, בכל זמן ובכל מקום".