יש משהו מרענן בעצם העיסוק בהורדת גיל הפטור מגיוס לבחורי ישיבה. המהלך אושר אתמול (יום א') בממשלה, וגם אם סופו יהיה זהה לזה של עצי החורש ביערות ירושלים, עדיין קשה להתעלם מאווירת השינוי שמלווה את הנושא הרגיש.
הורדת הפטור (זמנית) לגיל 21 מעוררת מחלוקת שבה, באופן די נדיר, מגיעים חצי הביקורת משני צדי המתרס הישראלי: מחד החרדים מניחים שמדובר במהלך שמטרתו לפגוע בעולם התורה, ומאידך במגזר הכללי יש הרואים בכך אפליה עם חותמת כשרות ממשלתית בגיוס לשירות הצבאי. טענה נוספת מהצד החילוני מעלה את האפשרות שלצעד כזה תהיה השפעה מינורית – אם בכלל – על היקף החרדים שיבחרו לצאת לשוק התעסוקה.
מעבר למחלוקות, עצם הדיון על אודות המהלך עשוי היה להוות פתח לשינוי התפיסה שעשרות שנים לא הובילה את סוגיית הגיוס לאף מוצא. הבעיה בישראל היא שנושא הגיוס ושיעורי התעסוקה במגזר החרדי שלובים זה בזה. במדינות אחרות בעולם, גם כאלה שמציעות כוללים וישיבות לרוב כמו ארה"ב למשל, הציבור החרדי מוכיח שותפות פעילה יותר בהנעת גלגלי המשק. בישראל נוצר מצב - במידה רבה הודות לחובת הגיוס – שבמסגרתו עולם התעסוקה כרוך בשירות בצה"ל, ובכך הופך לחלק אינטגרלי מהתנגשות הערכים בין המגזרים.
הדרך היחידה להבטיח שמלחמת העקרונות תיפסק, וחרדים מגיל 21 שיחפצו להיכנס לשוק התעסוקה יוכלו לעשות זאת, היא שחרור מכבלי התפיסה הישנה והפרדת הזיקה שבין שירות צבאי לשוק התעסוקה
השפעת חובת הגיוס על התעסוקה משליכה בשני היבטים: הראשון הוא טכני, ומתייחס למניעה החוקית של עבודה לגיטימית לפני שירות צבאי; השני הוא מחשבתי – הפיכת שוק התעסוקה והגיוס שהוא טאבו חרדי לחבילה אחת. את שניהם הורדת גיל הפטור יכולה לפתור.
אולי מהבחינה הזאת מתרחש שינוי חיובי. השיח שלא פוסל על הסף דרכי חשיבה חדשות ביחס למגזר החרדי, גם אם לא ישרת את המטרה הסופית של פתרון מוסכם, הוא זיק של תקווה אחרי שנים רבות. הקיבעון המחשבתי שהרחיק את הציבור החרדי מעולם התעסוקה עולה על שולחן הדיונים ומאפשר לרוח חדשה לנשוב בדרך להפרדת הזיקה השרירותית בין חובת גיוס להשתלבות בעבודה.
במקביל, הורדת גיל הפטור עלולה להיות גם דריכה מודעת על מוקש חברתי רב-עוצמה. ההסתכלות בחברה הכללית תראה בכך אפליה חמורה והמשך "מסורת ההתקפלות" מול החרדים (זאת על אף שכאמור החרדים מתנגדים למהלך), אבל אישור המהלך זונח את העקרונות הישנים לטובת חשיבה פרגמטית.
על פי תפיסה החדשה, במקום לצעוד לעבר 70 שנה נוספות של מלחמת עקרונות שלא מובילה לשום מקום, עלינו לטפח כיוון חדש שימנע, על פי ניתוח של ד"ר גלעד מלאך מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, אובדן תוצר של 14.5 מיליארד שקל עד 2030. בצומת הדרכים שבו ניצבת המדינה, היה עליה לבחור בהסרת חסם משמעותי שפוגע בכלכלה על פני מלחמת עקרונות חסרת תוחלת.
בהיבט החרדי, בהתעלמות מהמשוואה הפוליטית הסבוכה, המוקש טמון ביעדי הגיוס הגבוהים שנכרכים בהורדת גיל הפטור. מעבר לעובדה שהדברים נידונים "מעל לראשם" של החרדים, בחירה בהטלת סנקציות כלכליות על אי-עמידה ביעדים מייתרת את הצורך בהורדת גיל הפטור. היא למעשה חורצת את דינן של הישיבות לסנקציות כלכליות ואף לפקיעת התקנה בשל אי-עמידה ביעדים שיוגדרו. ראשית משום שהכרזת מלחמה באמצעות סנקציות עלולה להביא להפחתה בהיקפי הגיוס, אך בעיקר מפני שהורדת גיל הפטור דווקא תצמצם את שיעור המתגייסים החרדים.
שיעור החרדים המתגייסים מתחת גיל 21 נמוך מזה של המתגייסים מתחת גיל 24, ולכן הורדה של גיל הפטור במקביל ליעדי גיוס גבוהים הן שתי פעולות סותרות. אם לא תהיה עלייה בהיקף הגיוס, ואף קיימת אפשרות לירידה במספרים, כיצד ימומש החוק?
יעקב פלבינסקילכן, הדרך היחידה להבטיח שמלחמת העקרונות תיפסק, וחרדים מגיל 21 שיחפצו להיכנס לשוק התעסוקה יוכלו לעשות זאת מבלי שחובת הגיוס תמנע זרת מהם, היא תוכנית התנתקות שתשתחרר מכבלי התפיסה הישנה ותפריד את הזיקה שבין שירות צבאי לשוק התעסוקה. כל עוד הם יהיו תלויים זה בזה, מלחמת העקרונות העקרה תימשך.
כדי שהשינוי הזה יקרה נדרשת גמישות מחשבתית שהיתכנותה מוטלת בספק. לפחות כל עוד הפרקטיקה נתונה למגבלת העקרונות.
- יעקב פלבינסקי הוא עיתונאי "משפחה"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
