היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה ניצבת בפני דילמה לא פשוטה – האם להיענות לבקשת ראש השב"כ רונן בר, ולפתוח בחקירה נגד ח"כ טלי גוטליב (הליכוד) בגין סערת הפצת תיאוריות הקונספירציה הנוגעות לפרופ' שקמה ברסלר ולבן זוגה?
ריבוי הגשת כתבי אישום נגד אזרחים, ערבים בעיקר, בחשד להסתה מאז יום הטבח ב-7 לאוקטובר, היה צעד חשוב בהשגת הרתעת מסיתים והרגעת השיח האלים. אף שהתביעה הכללית זכתה גם לביקורת מצד חוגי שמאל, בטענה כי היה שימוש קל ועודף בכלי הפלילי בתחום מהותי של חופש הביטוי, אפשר לומר שבחודש האחרון נרשם ריסון בהתבטאויות ובהגשת כתבי אישום – דבר המוכיח כי הכלי הפלילי הביא להרתעה ולענישה.
אחת החוזקות של מיארה היא השימוש המדויק שלה בעוצמת הכלי הפלילי. מיארה לא נמנית עם חלק מראשי התביעה הכללית שכיהנו בעבר, והרבו להורות למשטרה לפתוח בחקירות פליליות מבלי להעריך קודם לכן אם יש סיכוי סביר להרשעה בסוף הדרך, ומהו אינטרס הציבורי המהותי בפתיחה בחקירה.
עתה, כאמור, עליה להחליט אם לפתוח בחקירה נגד גוטליב, בחשד שזו עברה על החוק בכך שהפיצה זהות של עובד שב"כ ברבים וסיכנה לא רק אותו – אלא גם עובדים נוספים בארגון – צעד שיש בו משום מדרון חלקלק לעבר פרסום שמות חסויים בכלל בגופי הביטחון.
המחשבה הראשונה העולה היא "מי רוצה להתעסק עם גוטליב?" בדמות הפוליטית הזו מגולמים רבים מחטאי הרשתות – הדהוד אנשים ופוליטיקאים ביזאריים בעלי סגנון התבטאות קיצוני, בוטה. גינוים הפוליטי מנגד לא עוזר, אלא ההיפך, מעצים אותם ומוסיף להם נופך של חשיבות עצמית.
כך, אם יוחלט לפתוח בחקירה נגד גוטליב, ברור שהיא תהפוך את האירוע החמור לקרקס שיאיים לבייש את מחלקת החקירות ואת בית המשפט שידון בהחלטתה. שלא לדבר על כך שבדרך יתנהל קרקס בוועדת הכנסת, בקרב על הסרת חסינותה של גוטליב. ניהול הליך פלילי מול גוטליב עלול להביא מצידה, במסגרת טיעוני הגנה, לגילוי סודות ביטחוניים – ומי רוצה להסתכן בכך?
בעבר ויתר היועץ המשפטי לממשלה דאז אליקים רובינשטיין על העמדה לדין של מנהיגים רוחניים בשל התבטאויות מסיתות ומחליאות כי לא רצה לתת להם במה מחודשת בבית המשפט להפצת דעותיהם הרעילות.
לא בכל יום פונה ראש השב"כ לבקש להעמיד לדין נבחר ציבור. בר, כמו כל קודמיו בשנים האחרונות, מודע היטב לחופש הביטוי בכלל, לחופש הביטוי של חברי כנסת ושרים ולעובדה שלח"כ יש חסינות מהותית בשל התבטאויות שהוא סובר כי הן קשורות במילוי תפקידו.
במדינה "נורמלית" בכלל לא היו נזקקים לשימוש בכלי הפלילי. ועדת האתיקה של הכנסת הייתה מטפלת כראוי במקרה. ראש המפלגה של גוטליב, ראש הממשלה בנימין נתניהו, האחראי מיניסטריאלית על השב"כ, היה מטיל מרות, מגנה את הח"כית ומשדל אותה לרדת מהעץ. אבל בישראל של היום, בחברה הלא מתפקדת, חסרת נורמות התנהלות והתנהגות אחידות, אין ברירה לעיתים, ויש להשתמש במקרי קיצון בכלי הפלילי.
אם תחליט מיארה לפתוח בחקירה נגד גוטליב, הדבר שיכריע הוא חומרת המעשה שלה, העולה פי כמה על חופש הביטוי שלה ועל החסינות הפרלמנטרית. חשיפת אדם בארגון ביטחוני מהווה סיכון בטחוני – היא מסכנת עובדים ובני משפחותיהם ומעניקה מידע יקר ערך לאויב. העובדה שגוטליב לא חזרה בה מדבריה, מוסיפה נופך לחומרת המעשה.
מיארה גם תיאלץ לעבור משוכה לא פשוטה בדיון בוועדת הכנסת, הנשלטת על ידי הקואליציה, שיכולה שלא לאפשר את החקירה ואת ההעמדה לדין כאשר בדיון עצמו יופנו חיצי האשמות לעברם של נציגי היועמ"שית.
