סשה (אלכס) דוכמן מקיבוץ דן, שניצל שלשום (שבת) מפגיעת טיל נ"ט שנורה לעברו מלבנון לאזור שבו שהה באצבע הגליל, התקשה להאמין גם היום שהטיל הקטלני והמדויק פספס את הרכב שלו בכ-20 מטרים וחלף מעל ראשו בשריקה מקפיאת דם. "הוא ממש עבר מעליי והתפוצץ לידי. מעוצמת הרתע כריות אוויר ברכב נפתחו והרכב קפץ באוויר", שיחזר דוכמן את רגעי האימה.
תיעוד ממצלמת הרכב: פגיעת נ"ט שירה חיזבאללה לעבר הצפון
(צילום: אלכס דוכמן)

שלשום, בסמוך לשעה 15:00 רעה דוכמן (65), בסמוך לקיבוץ כפר סאלד, את עדר הבקר שעליו הוא אמון ואותו הוא מגדל מזה שנים רבות. "חיזבאללה ירו את הטיל לעברי והם פשוט פספסו. הייתי 8 ק"מ מהגבול, בצד השני של עמק החולה, ולא חשבתי שאני במקום מסוכן כל כך", סיפר דוכמן. "נופלים שם מפעם לפעם קטיושות, אבל טיל כזה זה משהו חדש. לחשוב שמישהו צפה בי. הם מחפשים לתקוף כל דבר שזז, בלי שום חשבון".
למרות שכל תושבי הקיבוץ שבו הוא מתגורר, קיבוץ דן, פונו מבתיהם, דוכמן נשאר בביתו ולא יכול היה לעזוב את עבודתו. "אי אפשר לעזוב את הפרות בשטח ולברוח. צריך להיות איתן יום יום. אני עובד בחקלאות ואם אעזוב את הבית, איפה אעבוד?", הוא אמר.
הכותרת
כללי המשחק החדשים עם חיזבאללה ואיראן | רונן ברגמן
26:05
2 צפייה בגלריה
תיעוד ממצלמת הרכב: פגיעת נ"ט שירה חיזבאללה לעבר הצפון
תיעוד ממצלמת הרכב: פגיעת נ"ט שירה חיזבאללה לעבר הצפון
הטיל שחולף סמוך לרכב
(צילום: אלכס דוכמן)
בעקבות פגיעת הטיל, ככל הנראה מסוג קורנט משודרג, דוכמן אינו מרגיש טוב ורכבו הושבת מעבודה. "יש לי כאבי ראש, אבל אני חזק. ברגע שאשיג רכב חלופי אחזור לעבוד, אחרת איך אתפרנס? מס רכוש אמרו שיגיעו בעוד 21 יום, אין לי מושג מתי יגיעו ומתי אחזור לעבוד. אני אחזור לעבודה בשדה, אבל מבין גם שהמזל לא יכול לבוא פעמיים", הוא אמר.
במשך 86 ימים הוא ממשיך להגיע יום יום אל עדר הבקר ומבצע את משימותיו, תוך שהוא עוקב אחרי החדשות. דוכמן יכול גם לזהות בעיניים עצומות את ירי התותחנים הישראלי ואת שריקות טילי חיזבאללה, שמשוגרים מלבנון.
2 צפייה בגלריה
תיעוד ממצלמת הרכב: פגיעת נ"ט שירה חיזבאללה לעבר הצפון
תיעוד ממצלמת הרכב: פגיעת נ"ט שירה חיזבאללה לעבר הצפון
רגע הפיצוץ, ממצלמת הרכב
((צילום: אלכס דוכמן))
דוכמן סבור שאל המלחמה הזאת, הוא וחבריו ביישובים הסמוכים לגבול לבנון הגיעו כשהם לא מוכנים. "אני מרגיש שמכרו אותנו בזול. לא סתם בנו פעם את הקיבוצים והיישובים בקו הגבול. לכל אורך הגבול הקימו יישובים וקיבוצים וחיו בהם אנשים חמושים והיו כיתות כוננות עם נשקים ומרגמות, והמטרה של היישובים הייתה לקבל את המכה הראשונה עד שהצבא יתעורר. ב-30 השנים האחרונה התחילו לקחת את כלי הנשק מהקיבוצים והגענו למצב שקיבוץ מגבול עזה או לבנון עומד מול אויב חמוש עד השיניים בנשק המתקדם בעולם, ואנחנו נשארנו ללא נשק".
החקלאי מאצבע הגליל, שמפנה אצבע מאשימה לצה"ל ולמשטרה על לקיחת כלי הנשק, סבור שה"קונספציה" הישראלית בפינוי עשרות אלפי תושבי היישובים הסמוכים לגבול לבנון היא שגיאה חמורה. "לא בששת הימים ולא ביום כיפור ולא ב-2006 פינו ככה את הצפון", הוא אמר. "פינו קשישים וילדים בעבר, אבל לכל אדם ביישוב עם ידיים היו מביאים נשק והוא היה נשאר לעבוד. היום רוב התושבים ברחו, למעט חברי כיתות הכוננות המסכנים, שנותרו עם רובים מתקופת מלחמת וייטנאם ואנחנו יושבים כבר שלושה חודשים מתחת לאש חיזבאללה. במקום לחזק את הביטחון שלנו לקחו לנו כל אפשרות להגן על עצמנו".
פורסם לראשונה: 22:06, 31.12.23