איזהו חכם, נשאלה השאלה בפרקי אבות, והתשובה הייתה "הרואה את הנולד". כלומר, זה המכלכל את צעדיו בהתאם לתוצאה הצפויה. ממשלת בנט-לפיד לא הייתה אידילית ולא משאת נפשם של האזרחים הערבים בישראל. אלה שקיוו שהיא תביא מזור לסכסוך הלאומי התבדו במהרה. מספר הקורבנות הפלסטינים בזמן כהונתה היה גבוה בהשוואה לממשלות קודמות, גם תחתיה התקיימה בירושלים צעדת דגלים גזענית ("שיישרף לכם הכפר", "נביא עליכם נכבה"), ומשטרת עמר בר-לב היא זו שמול מצלמות כל העולם הכתה את נושאי ארונה של העיתונאית שירין אבו עאקלה.
גם היחס לציבור הערבי בתוך הקו הירוק לא השתפר. חוק הלאום לא תוקן, בתים המשיכו להיהרס, הפשיעה השתוללה כקודם, ההזנחה העמיקה. יו"ר רע"מ מנסור עבאס, שביצע את הצעד הדרמטי והצטרף לקואליציה, נאלץ לבלוע צפרדעים על ימין ועל שמאל והתנהל משך כל הקדנציה כמי שיושב על מסמר בין הפטיש לבין הסדן. חבריו היהודים לקואליציה לא חסו עליו ומדי פעם בפעם דחקו אותו לקיר בניגוד לצו מצפונו. האופוזיציה היהודית הכתירה אותו כתומך טרור זולל תקציבי עתק אף שיצא מגדרו לגנות אלימות וגם לא קיבל בסוף את כל הכסף שביקש לשיקום החברה הערבית.
והוא כמובן לא ליקק דבש גם מהאופוזיציה הערבית. אחמד טיבי ואיימן עודה צפו בו מתפתל ולא חסו עליו. הם עשו כל שביכולתם לקומם את הרחוב הערבי עליו, וכשניתנה להם האפשרות גם סייעו בשמחה להפלת הממשלה. נכון, קריסת קואליציה בנט-לפיד הוכרעה על ידי עמיחי שיקלי, ניר אורבך ועידית סילמן, אבל טיבי ועודה – לו התנגדו להקדמת הבחירות – ייתכן שהיו נותנים לה עוד קצת אורך נשימה.
וכאן אנו חוזרים לראיית הנולד: עם כינון ממשלת בנימין נתניהו החדשה, שבה בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן-גביר הם בעלי הבית בביטחון משני צדי הקו הירוק, ויריב לוין מקדם מהפכה משטרית שתחליש את ההגנה על מיעוטים – נשאלת השאלה אם עודה וטיבי לא ראו את הנולד. מה גרם להם לעמוד מחויכים ולתמוך בהפלת הממשלה ובהקדמת הבחירות? האם היו אלה מניעים אישיים? פוליטיקה נטו? שמא סברו שכך יעניש הציבור הערבי בקלפי את יריבם עבאס שלקח להם את הבכורה?
(צילום: שמיר אלבז, נויל האריס)
מדי פעם אני שומע את עודה מצדיק את התנהלותו וכמובן שלא מכה על חטא. בראיון שהעניק לעיתונאית אימאן אל קאסם לפני כשבועיים הוא טען שממשלת בנט-לפיד הייתה נופלת גם בלעדיו. אבל מנהיג נבחר כדי להביא את התוצאה הטובה ביותר האפשרית עבור הציבור שלו. הוא חייב להיות פרגמטי ולהתעלות על שיקולי אגו ואינטרסים אישיים-פוליטיים. מטיבי ועודה היה מצופה שלא יביאו עלינו ממשלה שתרסק את יסודות המשטר הדמוקרטי.
הציבור הערבי יהיה הניזוק העיקרי משינוי שיטת המשטר והפגיעה ביסודות הדמוקרטים של המדינה. חקיקת פסקת התגברות וביטול עילת הסבירות יביאו לפגיעה קשה בזכויות המיעוט הערבי בישראל, שכמו הציבור הפלסטיני בשטחים הוא הנזקק העיקרי לסעדים מבית המשפט העליון נגד עריצות השלטון. בנוסף, לא מן הנמנע ששופטים מכהנים בערכאות נמוכות יתיישרו עד מהרה עם רוח המפקד ומדיניות ממשלת נתניהו כדי להתחבב על הפוליטיקאים ולהבטיח את קידומם לערכאות גבוהות יותר.
עו"ד שקיב עלילכן, בימים גורליים אלה כולנו נמצאים באותה סירה המאיימת לטבוע. טעות תהיה בידי המחנה המתנגד לממשלת נתניהו לבוא חשבון עם עודה וטיבי, ובפועל עם הציבור הערבי. עליו לקרוא לערבים אזרחי ישראל להצטרף למאבק נגד המהפכה המשטרית, להציף את הצמתים בצפון ובדרום, לעמוד על הגשרים ולמלא את הרחובות גם בתוך הכפרים והערים הערביות.
זו שעת מבחן עבור כולם. טוב עשה מנסור עבאס שקרא לציבור הערבי להצטרף מבלי להניף את דגלי פלסטין, כי כעת המאבק אינו על הכיבוש אלא על אופיה הדמוקרטי של המדינה. הצלחה בכך תהיה ערובה להמשך המאבק הן לשוויון אזרחי לערבים בתוך הקו הירוק והן נגד הכיבוש. יש לחפש את המלכד והמוסכם ולא את מה שעלול להפריד. מצופה גם מעודה וטיבי לקרוא לציבור שלהם להצטרף. אל לו לציבור הערבי לשבת על הגדר ולצפות שהיהודים יעשו עבורו את העבודה הקשה.
- עו"ד שקיב (שכיב) עלי הוא פעיל חברתי העוסק בחברה הערבית והדרוזית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
