בינואר 2023 התייצב שר המשפטים הנכנס יריב לוין בין שני דגלי ישראל והצהיר על השקתו של ״השלב הראשון״ בתכניתו לגזום את כנפיה של מערכת המשפט הישראלית, ויש שיאמרו לשסף אותה בברכיה. נשיאת בית המשפט העליון דאז אסתר חיות סיכמה כך את השלב הראשון ההוא: ״תכנית לריסוק מערכת המשפט״.
כדור השלג וההרס שהתגלגל מן הרגע הזה ואילך צבר תאוצה ככל ששיפוע המדרון החריף, עד כדי איומים מפורשים מצד יו״ר הכנסת ויו״ר ועדת החוקה על בית המשפט העליון פן יעיז לקבוע כי לרוב הפרלמנטרי של הכנסת אין זכויות בלתי מוגבלות. באנרגטיות נדירה ותשוקה כמעט אירוטית עבדו לוין, רוטמן ואחרים מסביב לשעון כדי לארגן מחדש את הדמוקרטיה הישראלית ככזו שבה הביקורת השיפוטית על הכנסת והממשלה כמעט ולא מתקיימת בה באופן מהותי. בכל שעות היום והלילה, אם פתחתם טלוויזיה או רדיו, שם היה לוין – מוכר את מרכולתו כאילו הוא לא זקוק לשינה או מזון.
אז הגיע היום הטראומתי, ההיסטורי באכזריותו, שבמהלכו המבצר כמעט ״נפל״ – כי יסודותיו הועלו באש והוכתמו בדם. זמן לא רב אחר כך יצאה ישראל לשתי מלחמות על קיומה: האחת בזירה הצבאית, שבמהלכה נהרגו עד כה 1,459 ונפצעו 11,548 מבלי שהסוף נראה באופק, למרות ״הניצחון המוחלט״ הנמצא מרחק ״פסע״. בזירה הזו, על פי כל קנה מידה צבאי בלבד של שבירת כוחו של ארגון חמאס, אפילו במחיר אזרחי עצום ישראלי ופלסטיני (להוציא את החזרת החטופים, שנמצא במקום שני בסדר העדיפויות של הממשלה הזו) – הצבא הישראלי ניצח ומנצח.
הזירה השנייה שבה נלחמת ישראל על קיומה מאז 7 באוקטובר היא הזירה המשפטית. בשבועות הקרובים יתייצבו הסניגורים של ישראל שוב בפני בית הדין בהאג, שבו עומדת לדין ישראל באשמת רצח עם – במסגרת תביעה שהוגשה על ידי דרום אפריקה. התביעה הזו לא התרחשה מעצמה, אלא כחלק ממאמץ דיפלומטי ומשפטי מוצלח מצד כל שמעוניין לקטלג את ישראל בתור הדארת׳ ויידר האיזורי, תוך הפיכת חמאס ללוק סקייווקר דה פקטו – גם אם אי שם בהערות השוליים תירשם איזו הערה על כך שחמאס טיפה הגזים ב-7 באוקטובר. בכל העולם רוחשות ובוחשות מאות התארגנויות משפטיות, שבהן חברים אלפי משפטנים ומומחים אחרים, הפועלים למען הרשעת ישראל, אזרחיה, ולוחמיה.
מדוע שר המשפטים של ישראל ויו״ר ועדת חוקה לא כינסו מסיבת עיתונאים משותפת כדי לומר שמעתה הם ״עוזבים הכל״, כדי לחרף את נפשם על המאבק המשפטי המתנהל נגד ישראל, אזרחיה ולוחמיה?
ובזמן הזה - מה לעזאזאל עושה כל היום יריב לוין? מדוע שר המשפטים של ישראל ויו״ר ועדת חוקה לא כינסו מסיבת עיתונאים משותפת בין צמד הדגלים ההם, ב-8 באוקטובר, כדי לומר שמעתה הם ״עוזבים הכל״, ואפילו את ההתגוששות הפאתטית סביב מינוי שופטי בית המשפט המחוזי, כדי לחרף את נפשם על המאבק המשפטי המתנהל נגד ישראל, אזרחיה ולוחמיה?
ואם לוין אכן ״לא עוסק עכשיו בנושאי הרפורמה״, כפי שהצהיר לערוץ 7 בסוף אוקטובר 2023, אז מה לכל הרוחות הוא עושה כל היום? אולי הוא עובד חצאי ימים? או שסתם אין לו הכלים האישיים והמערכתיים לנהל את המלחמה הזו, בעד ישראל כמדינה? הנה האפשרות השלישית, הנוראית והסבירה: שיש לו את הכלים. אבל זה משעמם אותו.
