אתמול (חמישי) רעשו שכונות מזרח ירושלים וכפרי הגדה המערבית מקולות צהלולים, זיקוקים ויריות באוויר. פרסום ציוני ה"תווג'יהי" – המקבילה הפלסטינית לבחינות הבגרות – הוא אירוע משמעותי בכל משפחה מורחבת שבה סיים מי מהצעירים את לימודיו. מבחני התווג'יהי ("הַכְוָונָה" בעברית), מתקיימים במתכונת שונה מאוד מזו הישראלית. מעבר להיותם מבוססים בעיקר על שינון, הם נערכים כולם בשבוע אחד, בסוף כיתה י"ב, ללא מועדי ב' וללא אפשרות להיבחן מחדש רק על אחד מהם. ירצה תלמיד לשפר ציונים? הוא ייאלץ להמתין שנה ולהיבחן על הכול מחדש.
אל הלחץ האדיר של הבחינות הצפופות מצטרף פעמים רבות הלחץ מהסביבה המשפחתית, שכן סיום הבגרות והשלמת 12 שנות לימוד הם הרבה פעמים מקור גאווה גדול. ציוני התווג'יהי מפורסמים ברדיו, במעמד שבו כל המשפחה יחד מתקבצת ליד המכשיר ומחכה במתח לשמוע את מספר תעודת הזהות והציון של בנה או בתה ולחגוג בהתאם.
בחינת התווג'יהי מוכרת באוניברסיטאות במדינות ערב וברשות הפלסטינית אך לא ברבים ממוסדות האקדמיה בישראל. המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) מאשרת לכל מוסד להכריע באופן עצמאי. בוגר בחינת התווג'יהי שמעוניין ללמוד במוסד ישראלי צריך לעבור מבחן בעברית או מכינה קדם-אקדמית המתרכזת בעיקר בשפה.
למרות הסיפוח ב-1967 ו"חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל" מ-1980, הערבים תושבי מזרח העיר עדיין ניגשים ברובם הגדול למבחני התווג'יהי ולא לבגרות הישראלית. המאבק בעניין קופל בתוכו במידה רבה את סיפורו של האזור בכלל. אחרי מלחמת ששת הימים, אחת העבודות המשתלמות במזרח ירושלים הייתה מורה בתיכון: המחלוקת סביב הלימודים פרצו כבר בספטמבר 1967, וממלכת ירדן, שלא ויתרה על השפעתה באזור, שילמה למורים כדי שיסרבו ללמד בבתי הספר שבהם ביקשה ישראל ליישם בגרות ישראלית. ישראל מצידה ביקשה לפתור את המשבר ושילמה למורים למרות העיצומים, כך שבסופו של דבר הם קיבלו משכורת כפולה ונשארו בבתיהם.
המשבר נפתר בסופו של דבר בוויתור של המדינה על לימוד התוכנית הישראלית גם בבתי ספר שאינם פרטיים, אך בתנאי שילמדו שם עברית ואזרחות (תנאי שמעולם לא קוים ברצינות או נאכף). משם מתחיל סיפור ארוך שנים של הזנחה כללית של מזרח העיר. בתחום החינוך מתעוררת העירייה מדי פעם ומנסה ולפתור את מורכבות תכני הלימודים ואת בעיית התשתיות של מוסדות החינוך. התושבים, מצידם, ראו בהצלחת מאבקם בראשית הסיפוח סמל לעמידה איתנה נגד הישראליזציה, ולימוד התווג'יהי הפך במידה רבה לעניין זהותי.
מסיבה זו, כאשר שר החינוך נפתלי בנט הכריז בעשור שעבר על רצונו לשנות את המצב ולעודד בתי ספר שיקדמו "ישראליזציה", התעוררה סערה רבתי במזרח ירושלים. שינוי התוכנית נתפס - וקשה לחלוק על כך כשהדברים נאמרים בפירוש - כייהוד וכסיפוח זוחל של תודעת הצעירים. הרשות הפלסטינית נזעקה גם היא לקרב ותמכה בבתי ספר שהמשיכו ללמד את התוכנית שלה. שני אנשי דת חשובים פסקו שלימוד הבגרות הישראלית מנוגד לשריעה (ההלכה האסלאמית).
ב-2018 יצאה לדרך תוכנית חומש ממשלתית להשקעה במזרח ירושלים, שהקציבה רבע מכלל הסכום (כמעט חצי מיליארד שקל) לתחום החינוך. הכסף הוקדש לעידוד מעבר לתוכנית הבגרות הישראלית על ידי השקעת תקציבים במבנים, בתוכניות נוספות ללימודים, בשעות מחנך ועוד, ואלה הפכו את בתי ספר המלמדים את הבגרות הישראלית לנוחים ואיכותיים יותר. על פי סיכום תוכנית החומש, התחום היחיד שבו עמדו ב-100% בכל היעדים שהוצבו הוא זה של התמריצים להרחבת ומעבר תלמידים ללימוד התוכנית הישראלית.
בניגוד להתנגדות החריפה שהתעוררה ב-2015, השפעת תכנית החומש ניכרת בשיעור גדל והולך כל שנה של לומדי התוכנית הישראלית: כיום ב-30% מבתי הספר במזרח ירושלים ישנו מסלול בגרות ישראלית, ובממוצע ישנו גידול של 30% כל שנה בחמש השנים האחרונות במספר התלמידים בכיתה א' המתחילים את תוכנית הלימוד הישראלית כבר מהיסודי.
הרמה הלימודית בבתי ספר המלמדים בגרות ישראלית עדיין אינה גבוהה מספיק, אך לימודי העברית וההקלות בכניסה לאקדמיה בעתיד מעודדים מעבר. עם זאת, למרות הגידול, השיח בקרב ערביי מזרח ירושלים סביב המעבר לתוכנית הישראלית הוא אפולוגטי בנוגע לבעייתיות, לכניעה שכרוכה בכך ולסכנת מחיקת הזהות הפלסטינית.
התוכנית הפלסטינית במסגרת לימודי התווג'יהי היא בעייתית במקרה הטוב. מימון בתי ספר המעבירים תוכנית לימוד מסיתה (כל ניסוח עדין יותר יחטא למציאות) הוא אולי טעות היסטורית, אך הפער לרעה בתמיכה במסגרת תוכנית החומש בבתי ספר אלה מהווה חוסר צדק. ההחלטה לאחר מלחמת ששת הימים להותיר על כנה את תוכנית הלימודים הירדנית עדיין משאירה את ישראל, עם כל המורכבות שבדבר, אחראית להשכלה של ערביי ירושלים.
איתן לאובממחקרים וסקרים עולה כי החסם המרכזי ביותר להשתלבות בשוק התעסוקה הוא ידיעת העברית. הימנעות מיצירת תחושת מיסיון ומחיקת זהות, ושילוב בעזרת לימוד עברית גם ללומדי התווג'יהי, עשויים להבהיר עם הזמן את היתרונות שבהחזקת בגרות ישראלית ולעודד מגמות של שינוי מבחירה.
השקעה בשיפוץ ופיתוח בתי ספר באופן יותר שוויוני תוך התמקדות בלימודי העברית יתרמו לכניסת תושבי מזרח ירושלים לשוק העבודה ולהשתלבות כללית. הבחירה בתוכנית הלימוד הישראלית מעודדת מכוח השוק, כיוון שהיא מודרנית, מעודדת חשיבה ביקורתית ופותחת דלתות להשכלה גבוהה.
- איתן לאוב הוא סטודנט במרכז האקדמי שלם ורכז תוכן והדרכה בעמותת "זאת ירושלים"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
