מי שיקליד במאגרי המידע של מערכת אכיפת החוק את השם "עמיר מולנר", ייתקל בהררים של חומר. בין השאר יסופר שם על ראש ארגון פשע מתוחכם ומסוכן, מומחה להכנת מטענים, בורר בעולם התחתון ומי שהיה עד לאחרונה יעד משטרתי ארצי.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
אבל במאגר הזה, סביר להניח, מצוין גם עוד שם: "אברהם מילר". ואברהם מילר הוא בכלל ראש משפחה חרדי, אב לשבעה, שמבלה שעות בלימודי גמרא ובפלפולי קיום תרי"ג, מתייעץ עם רבנים כמעט בכל צעד, חובש כיפה ועוטה זקן. דמות שונה לחלוטין.
את "עמיר מולנר" המשטרה מחפשת כבר שנים ולא מצליחה לקשר אותו למעשים קשים, כולל רצח, שאנשי המודיעין שלה מייחסים לו או לארגונו. החוזר בתשובה "אברהם מילר", לעומת זאת, הוא זה שמחפש את המשטרה, תובע אותה בשיטתיות, וגם מצליח. בארבע התביעות האחרונות שהגיש נגד משטרת ישראל הוא זכה בפיצוי כולל של 72 אלף שקל. התביעה החמישית, שעומדת ככל הנראה להיסגר בהסכם פשרה, צפויה להעניק לו עוד כמה עשרות אלפי שקלים. לא סכומים גבוהים, אבל הכסף לא ממש העניין: "עמיר מולנר" ו"אברהם מילר" ממאגרי המידע הם אותו אדם, והאיש שכיכב בכמה מהפרשות הפליליות שהסעירו את המדינה ומעדיף היום לעסוק בפרשת השבוע, עדיין מצוי בקרב מוחות מול המשטרה. ושם, כמו בחייו העברייניים, הוא יחפש תמיד את הדרך לצאת כשידו על העליונה.
אז מה גרם למהפך של העבריין הבכיר מולנר, ואיך הוא הפך לתלמיד תורה שקדן? איך ומתי החלו חייו החדשים?
גורם המקורב לו מספר כי מולנר החל להתעמק בדת במהלך מאסרו הארוך האחרון. זה היה בשנת 2008: מולנר נעצר אז יחד עם תשעה מחייליו, לאחר שמצלמות אבטחה תיעדו אותם מסליקים אקדח. מולנר הורשע בעבירות של נשיאת נשק והחזקת נשק, ונדון ל-32 חודשי מאסר, אותם ריצה בכלא השרון, כשהוא מוחזק בתנאי הפרדה. בין האנשים הבודדים שהורשו לבקר אותו שם היה לא אחר מאשר הרב שמואל מרקוביץ', ראש ישיבת פוניבז' של הפלג הירושלמי בבני-ברק.
הקשר בין מולנר לבין הרב, הנחשב לאחד הבולטים בזרם הליטאי, החל עוד בטרם נכלא, כאשר אחד מתלמידיו של הרב פגש במולנר והחליט לקרבו אל הדת. הוא הזמין את מולנר להתפלל בישיבה, ואט-אט הפך מולנר למבקר קבוע שם, כולל בחגים, ועל פי הטענות גם תרם כספים לישיבה. באחד מהביקורים שלו בפוניבז' הכיר את הרב מרקוביץ'. כאשר נכלא, הגיש מולנר עתירת אסיר שבה דרש לחייב את שב"ס לאפשר לו לקבל שיעורי תורה בכלא מהרב הבכיר. שב"ס התנגד: לכלא השרון, כמו לכל כלא, כך טענו, יש רב ראשי, שתפקידו לספק שירותי דת לאסירים. אבל מולנר טען כי זה ממש לא מספיק לו. "האסיר, בניגוד לאסירים באגפים הרגילים וקל וחומר באגפים התובעניים, זקוק לשירותי דת יומם וליל", נטען בעתירה. "העותר (מולנר) נענש, אפוא, בעצם השמתו באגף ההפרדה ענישה נוספת: מלבד הקושי בעצם השהות בהפרדה נמנעת ממנו הזכות לשירותי דת". בית המשפט קיבל את בקשתו של מולנר, והרב החל להיפגש עימו בין כותלי הכלא.
מבחינת אמונה, כך טוענים מקורביו, השתחרר מהכלא אדם אחר. בעצת הרבנים החליף את שמו ואת שם משפחתו ל"אברהם מילר" והחל לבקש ממכריו ומחייליו בארגון לקרוא לו מעתה בשמו החדש; באותה תקופה מולנר – שהיה גרוש – נישא לעו"ד לבנת וקנין, בת הזקונים של דני וקנין, לשעבר ראש עיריית בית-שמש, והעתיק את מקום מגוריו לכתובת אחרת ברמת-גן.
ב-2013, כשנתיים לאחר ששוחרר, עזב במפתיע את הארץ כשרק מעטים מבינים מדוע. "במצלמות האבטחה שהותקנו בלובי הבניין שלו ברחוב ארנון ברמת-גן, נקלטה התנהלות של חמישה חיילים שלו סביב אקדח", מספר גורם במערכת אכיפת החוק מה קרה שם, מאחורי הקלעים.
ומולנר?
"הוא תועד כשהוא נכנס לדירה שלו לבוש בשכפ"צ ולצידו שני שומרי ראש. ביום שבו המשטרה תפסה את סרטוני מצלמות האבטחה, נמלט מולנר מהארץ. חמשת חייליו נעצרו, נשפטו והורשעו, כאשר הראיה המרכזית נגדם הייתה התיעוד ממצלמות האבטחה. מולנר היה אמור להיות הנאשם השישי, אבל זה לא קרה".
עם או בלי קשר, בסביבות שש בערב של 7 בנובמבר 2013 החריד פיצוץ אדיר את רחוב דפנה בתל-אביב. כשהלהבות כובו, התברר שמישהו הטמין מטען ברכבו של פרקליט בכיר, שבין השאר היה אחראי גם על תיק ארגון מולנר. המטען כוון להתפוצץ בשעה שבה הפרקליט עוזב, בדרך כלל, את משרדו. למזלו, כך אומר גורם שהיה מעורב בחקירה, "הוא התעכב באותו יום במשרד 15 דקות מעבר לזמן – וכך ניצל".
ניסיון התנקשות באיש חוק מהווה, כמובן, חצייה של כל קו אדום, ובמשטרה השקיעו מאמצים רבים כדי לפענח את הפשע החמור. החשד המיידי נפל על ארגונו של מולנר. הוא מכחיש כל קשר לאירוע, ועד עצם היום הזה התיק נותר בלתי מפוצח.
מולנר עצמו שהה בעת הפיצוץ בתאילנד, שם נשאר במשך כשנתיים. ישראלים שטיילו בבירה בנגקוק נדהמו לפגוש אותו שם, כשהוא מתהלך בלבוש חרדי עם כיפה שחורה, זקן וציציות, מתפלל בבית הכנסת במתחם הקאו-סאן ועונה לשם אברהם מילר.
מולנר, כך טוענים במשטרה, ידע בדיוק מה הוא עושה. לדברי הגורם במערכת אכיפת החוק, "מאחר שאי-אפשר היה לעכב את ההליך המשפטי נגד חיילי הארגון שלו שנעצרו בפרשת האקדח, הפרקליטות נאלצה להגיש נגדם כתב אישום בחברותא. מולנר, שקיבל לידו את חומר החקירה, הבין שאם מבודדים אותו מכתב האישום, לא ניתן יהיה להאשים אותו אחר כך לבד".
באוקטובר 2015, מיד לאחר שאנשיו הורשעו ונשפטו, שב מולנר לישראל ונעצר מיד עם נחיתתו בשדה התעופה. הוא ייצג את עצמו בבית המשפט וטען שאין לו שום קשר לפיצוץ רכב הפרקליט או לאירוע האקדח: "אני עובר רדיפות על ידי היחידה הזאת (הכוונה ליחב"ל – ש"מ), כל ההאשמות האלה הן עלילה שקרית", אמר לשופט. "את כל מה שבית המשפט שמע עליי – אני לא עשיתי, ואני לא צריך לסבול עכשיו מעצרים. אני לא מוכן להיות שעה אחת עצור. זה מעצר שווא. אני יודע שמספיק חשד סביר למעצר, אבל לעצור אותי זאת טעות גדולה מאוד. הכל זה עלילה".
מעצרו של מולנר הוארך במספר ימים בלבד, שבסופם שוחרר. בפרקליטות הבינו שתיק האקדח אבוד. "מולנר יצא מתיק האקדח בעור שיניו", אומרים שם. "ואילו התיק השני (פיצוץ רכבו של הפרקליט) נותר לא מפוענח".
סנ"צ בדימוס ניסים דאודי: "מולנר מאוד מתוחכם. הוא בונקר. לא נופל בטלפונים או בהאזנות סתר ולא נופל במעקבים. כשהיינו עוקבים אחריו הוא היה מנהל שיחה, וכדי שלא נקרא את השפתיים שלו מרחוק היה שם את הידיים על הפה. אם יש האזנות עליו, לא תמצאי בהן כלום. מולנר, גם עם סוכנים סמויים לא ייפול. הוא לא סומך על אף אחד"
מולנר כבר היה אז עמוק בתהליך השינוי בחייו. אלא שמבחינת המשטרה, לא משנה אם קוראים לו מולנר או מילר, דבר לא השתנה והוא נותר תחת מעקב צמוד. למעשה, רק לאחרונה הורד מרשימת היעדים הארצית. מולנר טוען שהוא נרדף על ידי החוקרים למרות שפתח דף חדש בחייו. במשטרה, לעומת זאת, מתייחסים בחשדנות לחוזר בתשובה אברהם מילר ומשוכנעים שמתישהו הם יצליחו לסגור כמה תיקים מהשנים שבהן הוא עשה, לכאורה, קצת פחות מצוות והרבה יותר חטאים.
סיפור הזינוק של עמיר מולנר לצמרת העולם הפלילי בישראל שונה מאוד מזה של מרבית העבריינים הבכירים בארץ. "מולנר היה חריג בנוף. הוא בא מבית שהוא אנטיתזה לעולם הפשע", אומר סנ"צ (בדימוס) עו"ד ניסים דאודי, שמכיר את מולנר מתחילת דרכו בעולם הפלילי. "הייתי ראש צוות בצח"מ של אפרים ברכה ז"ל, שטיפל מ־94' בכנופיות רמת עמידר (יוסי הררי) ופרדס כץ (יצחק חישי חדיף) במחוז תל־אביב. להבדיל מחברי הכנופיות, שגדלו כעברייני רחוב, מולנר מאוד בלט בשונות שלו. הוא בא מבית אשכנזי, כחול עיניים, שקט, מנומס. נותן כבוד לשוטרים. הוא הבכור מבין שלושה ילדים. אבא שלו היה קצין משטרה, איש מחלקת התנועה, בוחן תאונות שאחר כך גם הפך לחוקר פרטי ולעֵד מומחה לתאונות בבתי המשפט. אמא שלו עבדה כמזכירה בבית ספר. מולנר היה תלמיד טוב, וכנער הוכתר לאלוף רמת-גן בסקייטבורד. בניגוד לרבים מחיילי ארגוני הפשיעה, הוא גם התגייס לצה"ל ושירת בגולני. מה שאפיין אותו הוא חוכמה, אינטליגנציה, קור רוח – ובעיקר שתיקה".
אז מה לדעתך דחף אותו לפשע?
"הוא פשוט נשבה בקטע של כוח וכסף".
זה קרה בסוף שנות ה-80. מולנר בן ה-16 חבר לנערי שכונת עמידר והוכיח מהר מאוד שקורץ מהחומר הנכון. בנובמבר 1988 נעצר לראשונה בעקבות קטטה ונקנס ב-75 שקלים; כעבור שבועיים נעצר שוב בחשד לגניבה ולהחזקת כלי פריצה, נשפט ונדון לחצי שנת מאסר על תנאי; בגיל 17 נעצר שלוש פעמים נוספות.
התעוזה של העבריין הצעיר ויכולתו לשתוק בחדרי החקירות, מספר דאודי, "לא נעלמה מעיניו של ראש הכנופיה יוסי הררי. הוא נתן לו יד חופשית, ובהמשך הפך אותו לאיש הביצוע שלו".
את ההכשרה שלו בשימוש בכלי נשק ובהכנת מטעני חבלה מולנר רכש בצבא. נוכח עברו הפלילי שובץ בהתחלה כטבח, אולם התעקש על יחידה קרבית ואחרי חצי שנה שובץ לטירונות בגולני. בספר המחזור של פלוגה א' בגולני כתבו החברים על מולנר חמשיר: "רץ, מקפץ, מרים, מדלג/ מרביץ ומכה, פוצע והורג/ סוחב הוא הכל בקלות מרגיזה/ את המאג הוא סחב ללא הפוגה".
כשהשתחרר מהצבא, חזר מולנר לשכונה ולפשע. בתחילת 1995 פתח קזינו לא חוקי עם שניים מחבריו. השלושה שכרו את שירותיו של מהמר כבד בשם ברוך שמואלי המכונה "שאמולי" בתור יועץ מקצועי. נצ"מ (בדימוס) אפרים ארליך ("קרמשניט"), שהיה אז ראש מחלק מוסר, היה מי שסגר להם את הקזינו כעבור 20 יום. אז התחילו השלושה להופיע בתדירות גבוהה במשרד הנסיעות של שאמולי, במטרה לסחוט ממנו כספים.
מה היה שם?
ארליך: "מולנר ביקש ממנו כרטיסי טיסה חינם לטורקיה, וכששאמולי אמר לו שאזלו הכרטיסים, מולנר התרגז והלך. שבוע אחר כך הופיע במשרד עם עוד שניים מחבריו, הם הכו אותו מכות רצח, בעיטות בגב, בוקסים בחזה. מולנר נעצר, הכחיש הכל, ולמרות זאת, במסגרת עסקת טיעון, הרשיעו אותו בעבירת עושק והוא חטף שנה וחצי בפנים, שמהם ניכו לו שליש".
באותה תקופה השתוללה ברמת עמידר מלחמת כנופיות אכזרית, שנמשכה ארבע שנים וכללה שבעה מעשי רצח, פיצוצים, ניסיונות חיסול, מעצרים ומאסרים. מולנר נעצר מספר פעמים בחשד למעורבות באירועים, אולם בהיעדר ראיות, שוחרר ולא הוגש נגדו כתב אישום, מה שהאדיר את ההילה שלו והעצים את מעמדו בעולם התחתון.
ניסים דאודי, למה לא הצלחתם לקשור אותו לחשדות שלכם?
"כי מולנר מאוד מתוחכם. הוא בונקר. לא נופל בטלפונים או בהאזנות סתר ולא נופל במעקבים. כשהיינו עוקבים אחריו, הוא היה מנהל שיחה, וכדי שלא נקרא את השפתיים שלו מרחוק היה שם את הידיים על הפה. אם יש האזנות עליו – לא תמצאי בהן כלום. מולנר, גם עם סוכנים סמויים לא ייפול. אני מכיר את האופי שלו, הוא אחד שלא ידבר גם עם המאבטחים שלו. הוא לא יבצע משהו לידם, יגיד להם לעמוד בצד. הוא לא סומך על אף אחד".
השיא היה ב-1988. מספר ימים לאחר שיוסי הררי השתחרר מהכלא, חוסל הרב שמעון חדיף, אחיו של ראש כנופיית פרדס כץ, בפיצוץ מטען שהוסלק במשענת מושב הנהג. העבריין ניסים ימין נעצר, הפך לעד מדינה נגד חבריו מכנופיית עמידר ובעקבות עדותו נשלח הררי ב-2002 לשבע וחצי שנות מאסר. ומולנר? הוא הספיק עוד קודם להימלט לדרום-אפריקה, ומשם למקסיקו. דאודי: "היינו בהלם. בלילה חתמנו על הסכם עד מדינה עם ימין, בבוקר מולנר כבר ברח מהארץ. לא יודעים איך הוא ברח".
בארבע התביעות האחרונות שהגיש מולנר נגד משטרת ישראל פוצה ב–72 אלף שקל. הדלת שלו נפרצה? 24 אלף שקל. הרכב נפגע בעת חיפוש? 18 אלף שקל. מעצר שווא של כמה שעות? עשרת אלפים שקל. וכך הלאה. "אמרתי לחוקרים שיפסיקו לתפוס אותו בקטנות, זה מבזה אותם", אומר גורם משפטי בכיר, "וזה מיותר בעיניי"
ומה קרה?
"כל עוד העד ימין חי, מולנר נשאר בחו"ל. ימין ניצל מניסיון חיסול באותה שיטה שבה חוסל חדיף: משענת הראש במושב שלו התפוצצה כשנהג ברכבו בחולון. ימין נפצע אנושות ונותר נכה".
אבל הרוצחים האלמונים לא הרפו. ביוני 2004 הגיעו שני מתנקשים על אופנוע לביתו של ימין בחולון. אחד מהם טיפס בסולם אל הדירה וירה בימין למוות לעיני ילדיו. עד היום הם ושולחיהם לא נתפסו.
אחרי שלוש שנים בגלות שב מולנר לארץ. הוא נעצר בשדה התעופה, נחקר, ובאין עד מדינה נגדו – שוחרר. בשלב זה הוא כבר עבד לבד עם ארגון משלו, שכלל עשרות חיילים, והחל להתחכך עם יעקב אלפרון, מי שהיה אז המלך הבלתי מעורער של העולם התחתון. ב-2006 מולנר יצא שוב לחו"ל, ושוב, אם או בלי קשר, מספר ימים אחר כך, אלפרון חוסל בפיצוץ ברכבו.
דאודי, מה קרה שם?
דאודי: "הם הסתכסכו. בילדותו מולנר העריץ את אלפרון, אבל ככל שהתחזק והפך יעד מספר אחת שלנו הוא איים על מעמדו של 'המלך', ואולי זאת הסיבה שפגישה ביניהם הסתיימה בדקירת מולנר. הייתי אז ראש מחלק בימ"ר תל־אביב. מולנר פרס את חסותו על מהמר, שהפסיד 600 אלף שקל בלילה אחד, ונדרש לתת בתמורה רכב מפואר שלו לנושים שמזוהים עם אלפרון. אלפרון הסכים להחזיר את הרכב תמורת תשלום חלק מהחוב במזומן והתחייבות לפירעון עתידי של היתרה. הצדדים לא הגיעו להסכמה, ונקבעה 'פגישת פסגה' בלובי של מלון דניאל בהרצליה. בנו של אלפרון, דרור, המתין לאביו במכונית מחוץ למלון. כשהבחין שאביו נתן אגרוף למולנר, הוא זינק פנימה, דקר את מולנר ושניים מאנשיו, הוא ואביו נמלטו. אחרי חודש דרור הסגיר את עצמו. למרות זאת, הפרקליטות החליטה שלא הצטברו מספיק ראיות והפרשה הסתיימה ללא כתב אישום, ונסגרה לבסוף בסולחה בין אלפרון האב לבין מולנר".
כן סולחה או לא, בדיקת המשטרה העלתה כי המטען שבאמצעותו חוסל אלפרון היה קטן ופיצוצו גרם לפגיעה ממוקדת ולנזק סביבתי מצומצם באופן יחסי, מה שהעלה את החשד כי מדובר במקצוען.
מיד עם שובו של מולנר ארצה הוא זומן לחקירה והכחיש את מעורבותו בחיסול. מאחר שלא נמצאו ראיות שהצביעו על קשר בינו להתנקשות, הוא שוחרר. גם הרצח הזה לא פוענח עד היום.
מאז שובו לארץ ב-2015 כאברהם מילר, מנסה מולנר לדברי מקורביו לפתוח דף חדש, אולם לטענתם, המשטרה מחבלת בניסיונותיו להשתקם: מעכבת אותו ללא סיבה, מבצעת חיפושי סרק בביתו וברכבו ומתנכלת לעסקיו. מולנר, מצידו, משיב מלחמה.
ב-2017 הוא זוכה מעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לאחר שנטען כי במהלך חיפוש שנערך בביתו ב־2013 לא פתח את דלת ביתו במשך רבע שעה לשוטרים והיא נפרצה. בית המשפט זיכה אותו, מולנר תבע את המשטרה, באמצעות עו"ד רונן רבי, ונפסק לו פיצוי של 24 אלף שקל. בספטמבר 2016, נעצר מולנר בחניון הבניין שבו הוא מתגורר ברמת-גן בחשד שסירב להזדהות בפני שוטרים; הוא הובא לתחנת משטרה, הוחזק שם במשך ארבע שעות מבלי שהתאפשר לו לצאת כדי להתפנות ובלית ברירה הטיל את מימיו בחדר החקירות. השוטרים מיהרו להביא אותו לבית המשפט בחשד לעבירות של הכשלת שוטר והתפרעות במקום ציבורי. מה שהם לא ידעו זה שהיו למולנר מצלמות אבטחה בחניון, והצילומים שחשף בבית המשפט הוכיחו כי השוטרים שיקרו. בסרטון ניתן היה לראות אותו מתבקש להזדהות ומציג רישיונות רכב, בניגוד לטענת השוטרים. מולנר שוחרר ושוב תבע את המשטרה, הפעם בסכום של 2.5 מיליון שקל. הצדדים הגיעו לפשרה, בה נקבע כי מולנר יפוצה בעשרת אלפים שקל בגין מעצר שווא. באותו מעצר הוחרם גם רכב הלנד קרוזר שבו נהג, והמשטרה המשיכה להחזיק בו כשלושה חודשים אחרי ששוחרר. שוב תבע מולנר את המשטרה בטענה כי המשיך לשלם עבור הרכב כ-9,000 שקל בחודש. במסגרת פשרה הוחלט כי יפוצה בעוד 20 אלף שקל.
המאבק בין העבריין הבכיר לשוטרים שמנסים ללכוד אותו נמשך. לפני כשנתיים נעצר מולנר בנתניה בעת נהיגה. הרכב הממוגן שלו הורד מהכביש ונלקח לבדיקה ולהסרת אמצעי המיגון ממנו, האסורים על פי חוק. אבל כשהרכב הוחזר למולנר התברר שניזוק בעת החיפוש שנעשה בו. שוב תבע מולנר את המשטרה, שוב המשטרה הגיעה עימו לפשרה, שוב קיבל פיצוי – הפעם בסך 18 אלף שקל.
תביעה נוספת של מולנר נגד המשטרה עדיין מתנהלת בבית המשפט; הפעם הוא טוען כי נלקח ללא כל עילה ממסעדה בתל־אביב, שם ישב עם חבריו. "ניגשו אליי שוטרים ודרשו ממני להציג בפניהם תעודת זהות", טען מולנר בתצהירו. "אמרתי להם כי תעודת הזהות אינה מצויה בידי, אלא בביתי. שאלתי אותם: 'מי אתם?' והם הודיעו לי בתקיפות שאני מעוכב ואתלווה אליהם לתחנה. כשהגעתי לתחנת משטרת שכונות, נערך עליי חיפוש מדוקדק בגופי ובבגדיי על ידי לא פחות משישה שוטרים וללא כל עילה חוקית. בנוסף, נאזקתי על ידם. הם ביצעו בי חיפוש פיזי אלים וברוטלי שלא לצורך, השחיתו את נעליי והזיקו לרכושי – וכל זאת כשאיני מתנגד כלל". לאחר כשלוש שעות שוחרר מולנר, תבע 700 אלף שקל ועד כה סירב להתפשר על פיצוי של עשרת אלפים שקל.
המשטרה, מבחינתה, פועלת באסטרטגיה של "חיכוך מתמיד" עם כמה מיעדיה הבכירים, כדי להצר את צעדיהם ולגרום להם לחשוש. אבל גורם במערכת המשפט חושב שההפסדים הסדרתיים למולנר רק פוגעים במאמצים הללו. "אמרתי להם שיפסיקו לתפוס אותו בקטנות, זה מבזה אותם", אומר הגורם, "וזה מיותר בעיניי".
על פי המודיעין המשטרתי הארגון של מולנר משנה את פניו, נכנס יותר ויותר לתחומי העסקים הלגיטימיים "ומתנהל על הציר האפור", לדברי מקור בכיר במשטרה המתמצא במפת הפשיעה, "זה כבר לא מה שהיה".
אז ממה הארגון מתפרנס עכשיו?
"מולנר נכנס לתחום הנדל"ן: קונה דירות, נכנס לנושא פינוי בינוי, עושה השקעות, שיפוצים, תמ"א – ועדיין עושה בוררויות. ויש לו גם עניינים בשוק הסיטונאי בצריפין".
מה קורה שם?
"יש שם עשרות האנגרים, שבתוכם הררי ארגזים של פירות וירקות, שמובלים לשם על ידי החקלאים ונמכרים לסוחרים. בערך 15 אחוזים מהסחר בישראל בתחום הפירות והירקות עובר שם. הכסף הגדול מגיע מקווי החלוקה – לבתי מלון, למסעדות, לחברות קייטרינג או לבסטות בשוק, כולל פיצוציות שהתרחבו לסופרים".
ארגוני פשיעה זיהו לפני שנים רבות את הפוטנציאל בקווי חלוקה, ולעיתים קרובות "לוקחים בעלות" על קווים לחלוקת פירות וירקות, ביצים, לחמים ועוד. מלבד הרווחים הנאים שאפשר לגזור מקו כזה, יש ארגונים שגם עוסקים במתן קווי אשראי לסוחרים – לא ממש בריבית של בנק ישראל – בגביית חובות ועוד.
במשטרה חושדים כי מולנר וארגונו השתלטו, לכאורה, על חלק מהכנסות הירקנים בשוק הסיטונאי, אבל החוקרים לא מצליחים להוכיח זאת. ב-2015 מולנר נעצר יחד עם מנהלי חברה בשם "נווה ירק" – יואב לביא ואבי פרחי, מהסיטונאים הגדולים בשוק. מולנר נחשד בעבירות של סחיטה באיומים, קשירת קשר לפשע והלבנת הון. המשטרה חשדה כי בינו לבין שני הסיטונאים נחתם הסכם, לפיו, "אנשיו של מולנר ישמשו כאנשי שטח, יפגינו נוכחות בעסק ויעבירו בנוכחותם את מסר החסות המאיים. יבואו במגע עם לקוחות שלא עמדו בחובת תשלום עבור סחורה, כאלה אשר בחרו לא לרכוש מ”נווה ירק”, או שבחרו לצמצם את היקף הקניות, או שאינם רוצים למכור ל”נווה ירק". אלא שהתיק נגד המנהלים נסגר כעבור ארבע שנים לאחר שהוכיחו כי שילמו למולנר משכורת על פי כל הכללים. ב־2021 גם התיק הפלילי נגד מולנר נסגר, והפרקליטות החליטה לעבור למסלול האזרחי. מולנר ניסה שוב להיאבק במשטרה ופנה בעתירה לבג”ץ. הפעם בית המשפט דחה את טענותיו.
7 צפייה בגלריה
השוק הסיטונאי בצריפין. ארגוני פשיעה זיהו את הפוטנציאל בקווי חלוקה
(צילום: נמרוד גליקמן)
מדוע לא הצלחתם להוכיח את מה שטענתם?
גורם משפטי: "כי לא היה אף סוחר שבא והודה שזה תחת איומים. לכן מה שיוחס להם במישור האזרחי, זה שימוש במוניטין עברייני כשיש את השם שלו לעשיית עסקים. התפקיד שלו היה לגרום לאחרים לא להתעסק איתם, שיחששו מהם, שיעשו להם כבוד שמתורגם לכסף ולגביית חובות. מולנר קיבל 60 אלף שקל כל חודש, גם כשהיה בחו"ל".
המשטרה לא הרפתה. ביולי 2019 חוקרי יחב"ל פשטו על שישה בתי עסק בשוק הסיטונאי, שעל פי החשד היו קשורים, לכאורה, עם מולנר ומוסלי, החרימה ציוד ואיתרה שב"חים. במהלך הפעילות נמצאו ליקויים בתקינות משאיות ומלגזות, משקלים ועוד. אחרי הפשיטה פנתה המשטרה למועצה המקומית באר יעקב, שהשוק נמצא בתחומה, כדי שזו תשלול את רישיון העסק של החברה שבה מועסק מולנר. החברה הגישה בקשה לביטול שלילת הרישיון באמצעות עו"ד חגי שליו.
בשנה שעברה, ביקשה חברת “נווה ירק” להרחיב את עסקיה ולהשתמש בשני האנגרים נוספים. לצורך כך, היו זקוקים לרישיון עסק נוסף. במשטרה התנגדו, והחברה פנתה לבית המשפט. בתשובת הפרקליטות, שייצגה את המשטרה בעתירה, נטען, כי הסירוב של המשטרה נובע מכך "שישנן ראיות מינהליות שמצביעות על כך שבית העסק שייך לעמיר מולנר ומנוצל לצרכים פליליים, תוך סיכון שלומו של הציבור".
מקורב למולנר: "רוב הזמן הוא בבית. יש לו חברותא, מישהו שמגיע אליו כל יום והם לומדים יחד שיעורי תורה וגמרא. אומרים עליו שהוא מצוי בכל הפסיקות וההלכות, שהעניין התורני אצלו גדול. הוא צם, מתפלל בבתי כנסת ברמת–גן וגם בבית הכנסת לדרמן של הרב קנייבסקי ז"ל בבני–ברק. בהשוואה לעומת מה שכותבים עליו, זה שני אנשים שונים"
"אלו שטחי אחסנה שהסחורה נמצאת שם על בסיס זמני", מסביר מקורב לראשי החברה. "מקבלים אותה מהמגדלים, ומפיצים. בעלי החברה ישרים והגונים והם קמעונאים מוכרים. השיווק שלהם לכל הארץ. זה עסק רציני, שיש לו מחזור פעילות גדול מאוד. ובגלל שהם עשו עבודה טובה הם גדלו וצריכים יותר שטחי אחסון".
אז למה להם להעסיק את מולנר?
"היה ביניהם קשר היסטורי בנושא הפירות והירקות. הייתה מחשבה שהוא יכול להועיל להם והם מעסיקים אותו שם בתור יועץ. רמת המעורבות שלו מאוד קטנה. מדי פעם יש טלפון ועצם השם שלו מרתיע. אני יודע ששולם לו כאילו עובד מבלי שהייתה פעילות עבריינית".
למה לשלם משכורת כזאת גבוהה עבור "ייעוץ"?
"ונניח, לצורך העניין, שזה משהו לא בסדר. זאת לא סיבה להתנכל להם ושהסחורה שלהם תירקב בחוץ. הרי עובדה שהתיק נגד המנהלים נבדק ונסגר ללא כתב אישום".
בית המשפט המחוזי קיבל את טענת המשטרה נגד רישיון העסק החדש של החברה, ו"נווה ירק" עירערו לעליון. "התחייבנו שיהיו בעסק מצלמות ושהכל יהיה מתועד, רק שייתנו לנו לאחסן שם את הסחורה", מספר הגורם המקורב לראשי החברה. "אבל הנשיאה אסתר חיות אמרה: 'אני מצטערת. אחרי שראינו את המידעים לא נתערב בהחלטה של המחוזי', אז משכנו את הערעור".
עו"ד רונן רבי, פרקליטו של מולנר, אומר השבוע בתגובה: "מרשי חזר בתשובה שלמה, ואינו מעורב בפלילים ובכלל זה בעניין השוק הסיטונאי. משטרת ישראל רודפת את מרשי ללא עוול בכפו. בית המשפט הביע את דעתו הנחרצת בחמש הזדמנויות שונות וקבע כי התנהלות המשטרה בעניינו הייתה שלא כדין".
בשנה האחרונה, כך חשפנו, הוסר שמו של מולנר מרשימת היעדים הארצית של משטרת ישראל והוא מטופל בהתאם לצורך ברמה של שוטרי המרחב. "אנחנו מחליטים איפה לשים את מרכז הכובד שלנו, על מי ומתי", מסביר את ההחלטה גורם בכיר במשטרה.
מה השתנה?
"מולנר ירד לנו מתחת לרדאר מבחינת הפעילות הפלילית שלו, כי מולנר הוריד את הפעילות הפלילית שלו כמעט לאפס. ארגוני הפשיעה עברו שינוי, והם עכשיו שעטנז בין עסקים לגיטימיים לרסיסים של פעילות פלילית".
ומה לא השתנה?
"מול השטח, השם שלהם נשאר והם לא מסתירים אותו, כי זה עוזר להם בעסקים הלגיטימיים. אנשים נורמטיביים ועבריינים עדיין דופקים למולנר חשבון בגלל הפחד, כי השם שלו עדיין מהדהד. אנשים גם משתמשים בשמו ללא ידיעתו. כל מיני שרלטנים, שמציגים מצג שווא שכאילו הוא עומד מאחורי הקלעים שלהם, כשזה בכלל לא הוא".
מה גרם לו, לדעתך, להוריד פתאום פרופיל?
"הוא התבגר, חזר בתשובה, שינה את שמו, פתח דף חדש עם פרק ב' במשפחה, ומתעסק עם העולם שלו".
מולנר כיום נע בין שני העולמות, הדתי והחילוני. בצד החילוני, יש עדיין את עסקיו ואת חבריו, חלקם מהתקופה העבריינית. "יש לו חבורה נאמנה של משהו כמו 40 איש שמקיפה אותו, והם חברים שלו בלב ובנפש", אומר גורם המכיר אותו היטב. "הם יוצאים לבלות בזוגות, מסעדות, טיולים, וברמה מאוד פמיליארית. ועם זאת, הוא עדיין מסתובב עם מאבטחים".
למה מולנר צריך מאבטחים בחייו החדשים?
"כי הוא סוחב נקמות מהעבר".
גורם מקורב למולנר: "הוא צריך להסתובב עם מאבטח, כי אחד כמוהו, גם אם אין לו סכסוכים, מישהו מסוגל לפגוע בו רק כדי לשדרג את המעמד שלו בעולם הפשע".
בצד הדתי, מולנר כאמור מקדיש שעות רבות ללימודי דת ותפילות ולמפגשים עם רבנים. בין השאר נהג להתייעץ עם הרב ישראל משה פרידמן ז"ל, האדמו"ר מסדיגורה, שנפטר באוגוסט האחרון. "הוא היה מקורב לחצר חסידות סדיגורה", מספר מקורב למולנר. "נהג להתייעץ עם הרב במספר עניינים והעריך מאוד את עצתו". כך קרה שמצד אחד כיבד את ראש משפחת הפשע עמוס לביא בחתונת בתו, לפני כחצי שנה, ועזב מיד כשהתפוצץ שם מטען חבלה; ומצד שני, בחודש שעבר, אברהם מילר הגיע לבני־ברק לנחם את משפחתו של האדמו"ר מסדיגורה, אחרי שנפטר.
"מולנר שינה את דרכו", טוען מקורב לו. "סתם מחפשים להציק לו על לא עוול בכפו. רוב הזמן הוא בבית. יש לו חברותא, מישהו שמגיע אליו כל יום והם לומדים יחד שיעורי תורה וגמרא. אומרים עליו שהוא מצוי בכל הפסיקות וההלכות, ושהעניין התורני אצלו הוא גדול. הוא יודע מה מותר ומה אסור לפי ההלכה, הוא צם, מתפלל בבתי כנסת באזור מגוריו בשכונת מרום נווה ברמת-גן, וגם בבית הכנסת לדרמן של הרב קנייבסקי ז"ל בבני־ברק. הוא מכיר את הצרכים של האחר, קשוב, אדם מכובד. כשאת מדברת איתו, בהשוואה לעומת מה שכותבים עליו, זה שני אנשים שונים".
מנגד אומר הגורם באכיפת החוק שהעין עודנה פקוחה לגביו, במיוחד בתיקים הכבדים יותר, שבמשטרה עדיין חושדים כי לכאורה היה מעורב בהם. "תיקי רצח אף פעם לא נגנזים", אומר הגורם. "אנחנו תמיד בסוג של קשב עליהם ובעבודה, מחכים רק למספר הסיפור. בסוף מגיע אותו עד מדינה שנתפס על משהו אחר, ועושים איתו עסקה".
מולנר, כאמור, הכחיש ומכחיש כל מעורבות בתיקים הללו, וממילא עד כה המשטרה לא הצליחה לאסוף די ראיות בשביל להאשים אותו במה מהם. כשהפנינו אליו מספר שאלות בנוגע לכתבה התייעץ מולנר עם רבנים לגבי התשובה, ובסופו של דבר בחר להעביר את המשפט הבא: "כל החומר של ה’יהודי' עשוי מכבוד פנימי. כל שאינו רוחש בליבו אפילו במקצת מן הכבוד הראוי, אינו מסוגל 'לתפוס' במאומה בעניין 'יהדות'".
