הציבור הישראלי נדהם אתמול (יום שני) כאשר החלו להתפרסם ברצועת עזה תיעודים של מנהל בית החולים שיפא, מוחמד אבו סלמיה, כשהוא חופשי ברצועת עזה. אבו סלמיה, שנעצר כבר בנובמבר בצל ההאשמות הקשות שהעלו בישראל נגד בית החולים בעזה, הקפיד מאז לדבר בכל כלי תקשורת שנתן לו במה - והיו הרבה כאלה. הוא הביע תמיכה ב"התנגדות", סיפר על התנאים הקשים שבהם מוחזקים אסירים בכלא, ובעיקר טען כי שוחרר מאחר שלא עשה דבר. בבית החולים שלו הוחזקו חטופים - ואף נרצחו בו - והסתתרו מחבלים עם אמל"ח, אך במאבק על התודעה רשמה אתמול ישראל תבוסה נוספת.
אבו סלמיה, מיד אחרי שחרורו
תוך דקות מהרגע שבו התפרסמו הדיווחים על שחרורו, הבינו מיד בישראל את הנזק הפוטנציאלי - ובמקום לברר מה בדיוק קרה, מיד החלו כל בכירי המדינה לזרוק אחריות זה לעבר זה ולהתנער ממנה. השר איתמר בן גביר, שבמשך חודשים לא מצליח לפתור את מצוקת מקומות הכליאה, מיהר להטיל את האשמה על ראש השב"כ רונן בר. שרים אחרים בחרו להאשים את שר הביטחון יואב גלנט, שמצידו הבהיר כי לא מדובר באחריות שלו - ורמז לכיוון בן גביר, וגם לראש הממשלה בנימין נתניהו. ראש הממשלה, שמקפיד לקחת אחריות על כל הצלחה, אמנם המתין מעט - כשעתיים - לפני שהתייחס, אבל בתגובתו הבהיר כי לא ידע על השחרור, הזכיר את בג"ץ והנחה "לערוך בירור". שב"כ, בהמשך, הטיל את האשמה על השר לביטחון לאומי, ואז נודע כי גם רונן בר לא ידע על ההחלטה.
חילופי האשמות הללו נמשכו לאורך כל היום. בערב שב"ס אפילו הגדיל לעשות ופרסם תיעוד חריג מתוך תא המעצר שבו הוחזק אבו סלמיה, כדי להוכיח כביכול שאין מצוקת מקומות כליאה בישראל - על אף שיש כזו. אבל, בסיפור הזה נראה שאין צד אחד שאומר את האמת כולה. אנחנו ננסה לעשות סדר.
התיעוד מתא המעצר של אבו סלמיה
(צילום: שירות בתי הסוהר)
הספינים
ראשית, בישראל יש מצוקה של מקומות כליאה. מדובר בבעיה שידועה כבר במשך חודשים, ואפילו יותר מכך - בצל הגברת הפעילות נגד המחבלים ביהודה ושומרון והמעצרים התכופים שם, שאליהם הצטרפו מאז 7 באוקטובר מעצרי אלפי מחבלים ברצועת עזה. הניסיון של שב"ס לטעון שאין כזו - באמצעות תיעוד מתוך תא המאסר של אבו סלמיה, שאולי בעצמו יעשה נזק לישראל בעולם לאור העובדה שהאסירים בו נאלצו לכרוע על ברכיהם בראש כפוף - לא יכול לטשטש זאת. כבר תקופה ארוכה שאנו מדווחים כאן על מעצרים שמתבטלים ביהודה ושומרון בגלל המצוקה הזו, ועל העובדה ששב"ס - והשר בן גביר - לא מוצאים לה פתרון.
חרף טענות שב"ס ובן גביר, מצוקת מקומות הכליאה רק התגברה לאחרונה, עם החלטת המדינה לצמצם משמעותית את פעילות מתקן המעצר שהוקם במחנה שדה תימן - שם הוחזקו עצורים מרצועת עזה תחת צה"ל. תנאי המתקן הובילו לתחקירים לא-מחמיאים, בלשון המעטה, בכלי תקשורת מרכזיים בעולם - ובהם של ניו יורק טיימס ושל CNN - ועצורים ששוחררו משם, אחרי שהתברר שאינם קשורים לחמאס, סיפרו על תנאים לא-אנושיים. בעקבות סגירת המתקן הועברו ממנו מאות עצירים לבתי הכלא של שב"ס, למורת רוחו של השר בן גביר, שרצה שימשיכו להיות תחת אחריות צה"ל.
בג"ץ, נציין, אכן נדרש לסוגיית מחנה שדה תימן - כמו שטען נתניהו - אך בפועל לא נתן כל החלטה על סגירת המתקן וגם לא על העברת העצירים שבו. המדינה, בעקבות עתירה שהגישו ארגוני זכויות אדם נגד התנאים הקשים במתקן, היא זו שהודיעה לבג"ץ כי עד סוף חודש יוני יחזור המתקן לייעודו המקורי. למעשה, סביר שגם אם לא הייתה מוגשת העתירה היה נסגר המתקן, לנוכח הלחץ הבינלאומי שהופעל על ישראל בנושא תנאי העצירים הפלסטינים שמוחזקים בו. נדגיש כי לא רק מחבלים הוחזקו בשדה תימן - אלא גם עזתים שנעצרו בגלל אינדיקציות מסוימות לגביהם, שרבים מהם שוחררו בהמשך אחרי שהתברר שאינם קשורים לארגוני טרור.
4 צפייה בגלריה
כשאף אחד לא יודע, כולם ממהרים להאשים. ראש השב"כ, שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש הממשלה
(צילום: אבי אוחיון, לע"מ)
גורמים בלשכת ראש הממשלה טענו אתמול כי בעקבות פינוי שדה תימן - שעליו החליטה כאמור המדינה - עלה צורך לשחרר אסירים מבתי הכלא, כי - פשוטו כמשמעו - אין מקום לכולם. המל"ל, לפי הגורמים, ביקש מצה"ל ושב"כ לגבש רשימה של 120 אסירים שאותה מציעה מערכת הביטחון לשחרר - ובמקביל ביקש מבג"ץ הארכה כדי לפתור את הסוגיה. אלא שאז, ככל הנראה בגלל שההחלטה המקורית הייתה לפנות את המתקן עד סוף יוני, התקבלה החלטה לשחרר 50 אסירים - מבלי שהתקבל אישור מהמל"ל או מהדרג המדיני על זהותם.
המטרה הייתה, סביר להניח, לשחרר עצירים שאינם חשודים ברצח. גם ראש השב"כ, למעשה, לא ידע מי אותם אסירים שישוחררו, וההחלטה ככל הנראה התקבלה בדרגים נמוכים - תקלה בפני עצמה. מי שחתום על שחרורו בפועל של אבו סלמיה הוא תא"ל במיל' מאיר חן, שלפי מסמך שהציג שב"ס חתם על כך בשעה 16:40 ב-30 ביוני. באישון לילה, כפי שעושים צה"ל ושב"כ מדי חודש, שוחררו העצירים דרך שער צדדי ליד זיקים לצפון הרצועה, ואז התפרסמו התיעודים של אבו סלמיה חופשי.
שב"כ, שניסה להסביר את התקלה המקצועית, פרסם אתמול תגובה חריגה בהיקפה. הוא שלח בה חצים לעבר המשרד לביטחון לאומי של בן גביר, התריע שלנוכח מצוקת הכליאה מערכת הביטחון מבטלת מעצרים ביהודה ושומרון, והבהיר כי "מעצרים ימשיכו להתבטל ועצורים ימשיכו להשתחרר".
זה נכון - אך באותה תגובה הבהיר שב"כ כי אבו סלמיה, למעשה, עמד בכל התבחינים של רמת מסוכנות נמוכה ביחס לאסירים אחרים, ולכן שוחרר. מכאן ניתן להסיק כי בעיני שב"כ, מנהל בית החולים שיפא אינו אחראי באמת להפיכת המוסד הרפואי לחממה לטרור. גם המבצע הגדול באמת של צה"ל שם, שבו נעצרו בחודש מרץ מאות מחבלים בשטח בית החולים, אירע הרבה אחרי מעצרו בנובמבר אשתקד (אז בוצעה הפשיטה הראשונה על המתחם).
4 צפייה בגלריה
מואשמים ב"כאוס", ומאשימים בחזרה. בן גביר וסמוטריץ'
(צילום: אלכס קולומויסקי, Menahem KAHANA / AFP)
כל זה לא אומר שתחת אבו סלמיה לא הייתה פעילות טרור בבית החולים - ולמעשה החטופה נועה מרציאנו נרצחה בשטח המתחם עוד לפני מעצרו - אך שוב, אמירת שב"כ על "מסוכנות נמוכה" מעידה כי בארגון לא מעריכים שמדובר בארכי-מחבל שאחראי לכל זה. אבו סלמיה עצמו טען שהובא בפני בית משפט לשלוש הארכות מעצר שונות, ושבסופו של דבר שוחרר מאחר שישראל "לא הצליחה להגיש כתב אישום".
אבו סלמיה טוען לחפות מלאה - דבר שכנראה אינו נכון, וגם שב"כ לא אומר אותו. למעשה, נראה שחרף ה"מסוכנות הנמוכה" של אבו סלמיה, לכאורה, איש לא לקח בחשבון את הנזק הסמלי והתדמיתי שבשחרורו ממעצר, ואין ספק שאם היה צורך ניתן היה לשחרר אחד מבין אלפי העצירים האחרים. מדובר, נדגיש, במנהל בית החולים שהפך לסמל השימוש הציני של חמאס במתקנים רפואיים, שישראל מנסה שוב ושוב להוכיח לעולם - והשחרור בוודאי לא מוסיף למאבק.
האמת העצובה
ומכאן למסקנות. קודם כל, אחרי ההודעות והתדרוכים אתמול, עדיין לא התקבלה תשובה מפורשת לשאלה מדוע שוחרר דווקא אבו סלמיה, והאם החקירה שלו העלתה ממצאים שהיו אמורים לשלוח אותו לכלא לזמן רב. אבל, בכל מקרה, ההחלטה לשחרר אותו היא פיגוע הסברתי קשה לישראל, ומכה אנושה למשפחות החטופים שהוחזקו בבית החולים שלו. אבי, אביה של נועה מרציאנו ז"ל, אמר אתמול כי העובדה שהאיש שוחרר שלא במסגרת עסקה להשבת חטופים היא "כמו סכין בלב". אבל, התקלה המקצועית הזו לא התרחשה בריק - וכל התנהלות גופי המדינה אחריה מעידה על התרבות הרעה שהשתרשה בישראל.
אבו סלמיה מתקבל בחיבוקים ברצועת עזה
השר לביטחון לאומי, מבלי לברר את העובדות, קרא בקבוצת הוואטסאפ של הממשלה "להדיח את ראש השב"כ" - וההתכתבויות משם דלפו במהרה לכל כלי התקשורת; השר שלמה קרעי, מצידו, מיהר להאשים כי ראשי מערכת הביטחון אינם מחויבים למערכה כמו ראש הממשלה; שב"ס הטיל אחריות לצה"ל ושב"כ, צה"ל התנער, וכך ראש הממשלה ושר הביטחון. שב"כ לא אמר מפורשות בהודעתו שמדובר בטעות, ובחר לזרוק אחריות חזרה לבן גביר.
כולם צודקים, כך נראה. כולם גם טועים. חוסר התיאום בין הארגונים ובין האישים בולט לעין, וניכר כי יש ביניהם איבה של ממש. השר במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ' והשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר מואשמים לא אחת על-ידי גורמים במערכת הביטחון בכך שהם מעודדים כאוס, הלכה למעשה, והם מצידם מאשימים אותם ב"קונספציה", באי חתירה לניצחון, ובעוד מגוון האשמות שונות. בין ראש הממשלה לשר הביטחון שוררת איבה כבר זמן רב, ואלה השניים שאמורים לנהל יחד את המלחמה הקשה ביותר שידעה ישראל בעשרות השנים האחרונות. בקבינט המדיני-ביטחוני לא אחת מעדיפים השרים לריב זה עם זה או עם הרמטכ"ל וראש השב"כ, במקום לשים את המחלוקות בצד, לדבר בשפה מכובדת ולעבוד יחד. ראשי מערכת הביטחון, מצידם, החלו לאחרונה לעקוץ בחזרה.
עדות לאיבה הזו ניתן לראות גם בעימות החדש בין בן גביר לראש השב"כ, אחרי שהשר יצא אתמול בהאשמות מרחיקות לכת, וטען כי רונן בר שחרר את מנהל שיפא כדי "לעשות בכוונה". גורמים בשב"כ מנגד הגיבו כי מדובר ב"סיסמאות שקריות וילדותיות", והזכירו כי בן גביר - והמשרד בראשו הוא עומד - הם האחראים למצוקת מקומות הכליאה בישראל.
4 צפייה בגלריה
חורבות בית החולים שיפא, אחרי המבצע השני שנערך בו במרץ
(צילום: REUTERS / Dawoud Abu Alkas)
בסביבת עבודה רעילה כזו, לא פלא שאף גוף - או אף גורם אחראי - לא יודע על הפעילות של הגוף האחר. ברגע האמת, אף אחד לא עצר לבירור מהותי או אפילו ראשוני, וכולם מיהרו מיד להאשים זה את זה. במקום, למשל, להקים מערכת שתתכלל את פתרון מצוקת מקומות הכליאה ותסנכרן בין כל הגופים, הם בוחרים לריב. המהירות שבה עשו זאת אתמול מעידה שהתיאום לא רק "לא טוב", אלא - פשוטו כמשמעו - לא קיים.
תמונת המצב שהשתקפה אתמול מההיסטריה שאחזה בראשי המדינה אחרי שחרור מנהל שיפא, והניסיונות למצוא מיד את הפנים שיזוהו כ"אשמות" במחדל, מדאיגה. כשישראל נמצאת - אולי - בפתחה של מערכה קשה בלבנון, מוטב היה אם האחראים לה יצופפו שורות וילמדו לעבוד יחד, גם כשישנן טעויות. אבל הסיסמא "ביחד ננצח" נכונה כנראה רק לאזרחים. לראשי המדינה ומערכת הביטחון, כך נראה, יש פטור ממנה.
