בתוך התוהו ובוהו הפוליטי-חברתי נפתח בימים אלה חלון הזדמנויות מעניין עבור הגוש המתנגד למהפכה המשפטית: להיפטר מהמיתוג "שמאלני", שלא לומר "שמאלני בוגד", ולהתהדר בחלופה עדכנית ואלקטורלית יותר לקראת הבחירות הבאות - "דמוקרטי".
המהלך השיווקי-פוליטי המבריק ביותר שבוצע בישראל שייך ליועץ האסטרטגי ארתור פינקלשטיין המנוח, שב-1996 חילק - ועל הדרך גם שיסע - את הציבור לשמאל וימין. בימים הטעונים ההם, כשעל הפרק עמדו שאלות מדיניות מהותיות כמו תהליך אוסלו או החזרת רמת הגולן לסורים, האסטרטגיה שלו הייתה ברורה: הוא ניכס לגוש הימין ערכים של יהדות, ציונות, פטריוטיות וביטחוניזם, וצייר את גוש השמאל כחלש, פראייר, ותרן ופרו-פלסטיני. כדי להטמיע היטב את המיתוג תבע פינקלשטיין את הסיסמה "פרס יחלק את ירושלים".
תרגיל החלוקה שלו עבד כל כך טוב עד שהוא מונצח עד ימינו, אף שברור שכבר אין הבדלים אידיאולוגיים דרמטיים בין הגושים, ועל הפרק לא עומדות שאלות מהותיות כגון החזרת שטחים או מהלכים מדיניים מאז'וריים. הוא היטיב מאוד עם הימין וגרם נזק אדיר לגוש המרכז-שמאל. הרי מי ירצה לתת את קולו למנהיג שמאלני רפה וחלש בג'ונגל הקשוח של המזרח התיכון, כשיש אלטרנטיבה של מנהיג ימני חזק ופטריוטי, שמבטיח לנצח את הטרור ולעצור את הפצצה הגרעינית של איראן?
המיתוג "שמאלני" ממוסס מאז כל קורא תיגר על גוש הימין גם כשאין לו קשר למציאות. בני גנץ, רמטכ"ל לשעבר שהסתכל לכמה מחבלים בלבן שבעיניים, קורא תיגר? אין בעיה, הוא "שמאלני בוגד". בוגי יעלון, רמטכ"ל ושר ביטחון לשעבר פורש מהליכוד? הוא ערק ל"שמאל". אפילו ראשי מוסד ושב"כ לשעבר, מפקדי סיירות ושועלי קרבות ותיקים קוטלגו כשמאלנים, ומרגע זה גורלם האלקטורלי נחרץ.
אלא שכעת מחלקים את הקלפים מחדש ומתחיל להיווצר פוטנציאל לסדר חברתי-פוליטי חדש. השאלות שנשאלות היום הן לא אם אתה ימין או שמאל, אלא אם אתה דמוקרט או לא. אם אתה בעד או נגד דיקטטורה. זה בדיוק הזמן לבצע מהלך נגדי לתרגיל של פינקלשטיין ולנכס ערכים חדשים לגוש המרכז-שמאל: דמוקרטיים, ליברליים, חופשיים ואנטי-דיקטטורה.
המיתוג "דמוקרטי" שיחליף את כינוי הגנאי "שמאלני" עשוי להיות פקטור משמעותי בהכרעת זהות השלטון בישראל לשנים הקרובות. בחינה של המפגינים נגד הרפורמה ובעד ערכי הליברליות והחופש מעלה שרובם אכן מגיעים מגוש המרכז-שמאל, אבל גם מחלקים לא מבוטלים בימין המתון. ולכן, המיתוג "דמוקרטי" יכול למשוך אליו ציבורים אחרים מהחברה הישראלית, ובמשתמע גם להביא להכרעה אלקטורלית.
כדי להטמיע את המיתוג החדש בתודעת הבוחרים, יש צורך באיחוד כוחות ושיתוף פעולה, כפי שכבר קורה בהפגנות המחאה. זה יותר פשוט ממה שחושבים: מדובר למעשה בשינוי תפיסתי במוחו של האדם, שקורה בעזרת מיקוד במסרים וחזרה עליהם מספר רב של פעמים (שטיפת מח), בדומה לשיטת "פרס יחלק את ירושלים" של פינקלשטיין. שימו לב איך תוך שבועות בודדים בלבד – באמצעות חזרה על הרטוריקה והוויזואליה - ניכס לעצמו גוש המרכז-שמאל ערכים פטריוטיים כמו דגל ישראל ומגילת העצמאות.
לשם כך נדרש קמפיין משולב שיטמיע את המותג "דמוקרטי". אפשר, למשל, לעודד שינוי תמונות פרופיל ברשתות החברתיות ל"אני דמוקרט/ית גאה!", לפמפם שוב ושוב את מונח "דמוקרטי" ולבנות לפי זה את דף המסרים של הפוליטיקאים, ולוודא שהשיח הציבורי נשאר סביב השאלה "את/ה בעד או נגד דמוקרטיה?". סביר להניח שבימין ינסו לסכל את הקמפיין במהלך נגדי, אבל במלחמות מיתוג מנצח מי שממוקד יותר, נחוש יותר ועקבי יותר.
- גבריאל אסולין הוא יועץ אסטרטגי שיווקי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il