ביולי 2005 אירח ראש שלוחת וושינגטון ("רזידנט") של ה-SVR, שירות ביון החוץ של רוסיה, את רולף מוואט-לארסן – מאנשי המבצעים הבכירים והמנוסים ביותר של הסי-אי-איי ומי שפיקד על התחנה במוסקבה עשור קודם לכן. ארוחת הערב הפרטית נערכה "ליד שולחן עגול, לאור נר", שיחזר השבוע המרגל הוותיק בשיחת טלפון מהבירה האמריקאית.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"הרזידנט", סיפר לארסן, "הוא לא הסטריאוטיפ של רוסי רועש ושתיין. איש שקט, מחושב, לוגם במתינות את היין שלו, לא פולמוסי, עם רקורד של שירות ממושך במדינות המזרח-התיכון. השיחות עימו העמיקו את ההבנה שלי לגבי ההיסטוריה והמסורות של ארגונו".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
חודשים אחדים קודם לכן ניסו שירותי המודיעין של רוסיה להתנקש ללא הצלחה בחייו של המועמד לנשיאות אוקראינה ויקטור יושצ'נקו, שחתר לצירוף ארצו לנאט"ו, באמצעות רעל שעיוות באופן מחריד את מראה פניו. מוואט-לארסן, הידוע בחוגי השפיונים גם בחוש ההומור שלו ובלשונו החדה, נזכר: "לא יכולתי שלא להשמיע איזו הערה צינית על הפרשה האומללה הזו. אז אמרתי לו, שמע, זו פעולה 'רטובה' לא מאוד אלגנטית. למה עשית את זה? האם אתה מתחרט על זה?"
מבע פניו של איש הביון הרוסי השקול והמתון החשיך באחת. "הוא בהה בי לכמה רגעים ואז הרים את האצבע המורה של ידו הימנית, רכן על השולחן ותקע אותה בחזה שלי. ואז לאט, בתקיפות, ברוסית, הוא אמר בזעם: "אוקראינה היא רוסיה. רוסיה היא אוקראינה. הדבר היחיד שאני מתחרט עליו הוא שלא הרגנו את הבן זונה!"
מוואט-לארסן, ששימש לאחר פרישתו ועד לפני כשנתיים כראש מרכז קפלן-רקנאטי לחקר ולימודי המודיעין באוניברסיטת הרווארד (שהקימו תומאס קפלן היהודי-אמריקאי ובת זוגו הישראלית דפנה רקנאטי), אומר שזה היה אחד השיעורים החשובים בקריירה שלו. "חשבתי שאני מכיר את הרזידנט, את הקג"ב ואת הארגונים היורשים שלו, אבל אז הבנתי דבר מרכזי שלא ראיתי קודם".
את הפסיכולוגיה שמאחורי המופע של המרגל הרוסי מכנה מוואט-לארסן "ההיגיון הרציונלי המסביר את ההתנהגות הבלתי רציונלית". וזה האופן שבו הוא מציע לבחון את התנהלותו של האיש שהורה על ההתנקשות, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, בניסיון להעריך מה הוביל אותו לפלוש לאוקראינה ולהכריז מלחמה על העולם, ולאן כל זה מוביל.
ארבע מניעים רציונליים לכאורה, מסביר מוואט-לארסן, מעצבים את הלך הרוח של פוטין ואת דרך קבלת ההחלטות שלו.
המניע הראשון הוא היותו, בראייתו, קורבן ההיסטוריה. "כמו בשיר של הביטלס Back in the USSR (בחזרה לברית-המועצות), התקופה הסובייטית הייתה מקור ההשפעה הגדול ביותר על חייו של פוטין, והתמוטטות ברית-המועצות הייתה בעיניו האסון הגיאופוליטי הגדול ביותר של המאה", מסביר מוואט-לארסן. ולא רק פוטין חש כך. "תחשוב איך ימי הזוהר של האימפריה, והאירועים שהובילו לקריסתה, נתפסו בעיני האדם הרוסי הפשוט. אפילו אני קצת מתגעגע לימים ההם, מלאי הדרמה והמיסתורין".
המניע השני: "פוטין זה רוסיה ורוסיה זה פוטין. זהות מוחלטת בין שתי היישויות".
המניע השלישי: "קציני הקג"ב ומפקדי הצבא הרוסי הם מאסטרים בטוויית תיאוריות קונספירציה עמוקות ומורכבות בכל נושא שניתן להעלות על הדעת. הם מאמינים באמת ובתמים שארצות-הברית והמערב רוצים להשיג את רוסיה ולתקוף אותה". את ההוכחה לכך הם רואים בהתרחבות נאט"ו – ברית הגנתית שלא תקפה מעולם.
והמניע הרביעי: דחייה מוחלטת של צורת השלטון המערבית והערכים הליברליים הנלווים אליה.
מוואט-לארסן סבור שהחשיבה של פוטין לא השתנתה. "אני חושב שהוא שפוי או לא שפוי – בסטנדרטים מערביים – כפי שהיה תמיד. אבל יש לי ספקות לגבי מצבו הנפשי שלא היו לי לפני עשור. אני לומד את פוטין משנות ה-90 וניכר כי בשנים האחרונות נשמתו הפכה קשה והוא בז לחולשה, בהגדרה רחבה שלה. שפת הגוף שלו במהלך אולימפיאדת החורף, כאשר עצם את עיניו כשהמשלחת האוקראינית חלפה על פניו בפתיחה, עוררה בי צמרמורת. הייתה שם שנאה צרופה".
גם אדם שנחשב בעבר למקורב ביותר לנשיא פוטין, ובקיא מאוד בהלכותיו ובאופיו, סבור שמשהו בו השתנה. עם הזמן הוא התרחק מפוטין, אך תמיד, בפומבי כמו גם בשיחות סגורות, הפגין כלפיו כבוד רב. השבוע, לראשונה, הוא נשמע אחרת. "לא דיברתי איתו מזמן, אבל ראיתי אותו בטלוויזיה, והאדם שהופיע שם היה שונה מזה שהכרתי. הוא היה רגשן, נראה כועס מאוד, מלא שנאה ויצר נקמה, והתרשמתי שהוא לא לגמרי מחובר למציאות".
דוגמה מוחשית לניתוק של פוטין מהמציאות רואה בן שיחי ב"סטיק" – ה-Flash Drive שעליו צורבים עוזריו את קטעי הווידיאו, האודיו והטקסט מהתקשורת הגלויה הבינלאומית שהם מביאים לעיונו.
"פוטין מקפיד שלא להחזיק אף מכשיר שמחובר לרשת באיזושהי צורה", אומר האיש, "זאת מתוך אמונה שלו שהמודיעין האמריקאי מנסה לאסוף עליו מידע בכל דרך ויכול לחדור למכשירים האלה. הוא מבין דבר או שניים במודיעין, ולכן יושב בסביבה סטרילית לחלוטין מכל אמצעי אלקטרוני שעלול לשמש נגדו. אבל בגלל ההקפדה הזו הוא נחשף רק לתכנים שהעוזרים שלו חושבים שהוא צריך להיחשף אליהם, וצריכה של החומרים הללו בלבד לאורך הרבה מאוד זמן הביאה להיכרות שטחית שלו, במקרה הטוב, עם המתרחש בעולם ולשיפוט מוטעה של האופן שבו הוא ומעשיו נתפסים".
מוואט-לארסן נזכר בפגישתו הראשונה עם פוטין, ב-1 בנובמבר 1999. הוא היה אז ראש שלוחת הסי-אי-איי בנורווגיה והוזמן לארוחת ערב לזכרו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל עם הנשיא ביל קלינטון, ראש הממשלה אהוד ברק, יו"ר הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת וגם פוטין, ראש ממשלתה הטרי של רוסיה. "כולם בסי-אי-איי רצו שאתהה על קנקנו של האיש הזה, שלא ממש הכרנו".
מוואט-לארסן זיהה בפוטין "ביטחון עצמי יוצא דופן, נדיר אפילו אצל אנשים שבחרו בנתיב של מנהיגים, ושכנוע עצמי עמוק בצדקת דרכו. התרשמתי שלא באמת אכפת לו ממה שחושבים עליו ואיך מעשיו ייראו בעיני אחרים. זה היה דבר מסוכן בעיניי".
נאמניו הקרובים של פוטין, סבור מוואט-לארסן, אלה שמנהיגים איתו את רוסיה, הם בעלי תכונות דומות. "זו קבוצה קטנה של לא יותר מחמישה אנשים שרואים את העולם בדיוק כמוהו, ומאמינים כי זו קריאה נכונה ומדויקת של המציאות. כל השאר פשוט לא מעניין אותם".
"איש הביון הרוסי רכן על השולחן ותקע אצבע בחזה שלי", מספר מוואט–לארסן. "ואז אמר: 'אוקראינה היא רוסיה. רוסיה היא אוקראינה. אני מתחרט רק על זה שלא הרגנו את הבן זונה!'"
יעקב קדמי, שהיה ראש "נתיב – לשכת הקשר", הארגון החשאי שעמד בקשר עם יהודי ברית-המועצות, נחשב מקורב לראשי המשטר ברוסיה. השבוע, בשיחת טלפון ממוסקבה, אמר קדמי כי פוטין "נחוש להיכנס לעימות חזיתי, כוחני וצבאי עם ארצות-הברית כדי שימולאו דרישותיו, שבאות לידי ביטוי באולטימטום שהציב כבר בדצמבר: להסיג את בסיסי הטילים ממזרח-אירופה ולהפסיק את ההתפשטות הצבאית של נאט"ו בשטחי ברית-המועצות לשעבר".
קדמי מציין כי פוטין הציג את התנאים האלה אחרי "שנים של הכנות לעימות עם ארצות-הברית – שכללו תגבור משמעותי של המערך הגרעיני כך שיהיה חזק יותר מזה האמריקאי, הכחדת כל אופוזיציה לשלטונו מבפנים, הכנות לפלישה לאוקראינה ויצירת מערכות ומנגנונים שיהפכו את הסקנציות האמריקאיות – שפוטין ידע גם ידע שיבואו – למשפיעות פחות". לדבריו, פוטין "לא יכול להרשות לעצמו להיכשל, כי כישלון מבחינתו עלול להביא את סוף שלטונו".
קשה לדעת איך יסתיים העימות עם אוקראינה, אבל ברור כי מה שנראה בתחילה כמו מבצע צבאי קצר ומוחץ של הצבא הרוסי, משהו בסגנון כיבוש חצי האי קרים ובליעת הצפרדע על ידי המערב, הופך לדשדוש צבאי, למצור כלכלי, מדיני וחברתי על רוסיה, ולליכוד השורות נגדו. בדיוק הפוך ממה שתיכנן.
מראיונות עם שורה של גורמי דיפלומטיה, צבא ומודיעין בארה"ב, ברוסיה, באוקראינה, בבריטניה ובישראל אפשר להצביע על הקשיים והטעויות המרכזיים של פוטין.
הטעות ראשונה: הערכת חסר של המודיעין האמריקאי והשימוש שייעשה בו, והערכת יתר של השימוש במבצעים חשאיים ליצירת פרובוקציות.
באוגוסט 1999 מונה פוטין לראש ממשלת רוסיה, בין השאר על רקע מתקפות הטרור הצ'צניות. ב-4 בספטמבר 1999 פוצצו מי שזוהו אז כמחבלים צ'צ'נים ארבעה בנייני דירות במוסקבה והרגו 307 בני אדם. בתגובה הורה פוטין על פלישה מסיבית לצ'צ'ניה. ההצלחה שם חיזקה מאוד את שלטונו של פוטין ואת בסיס התמיכה בו.
"הטענות שנשמעו אז, כאילו הפיגוע במוסקבה הוא בעצם מבצע של ה-FSB (שירות ביון הפנים הרוסי) כדי ליצור אמתלה לפלישה, נשמעו לנו מוגזמות מדי. קשה היה להאמין שהם יהיו מעורבים בדבר נורא כזה", אומר מוואט-לארסן. אבל לימים הצטברו לא מעט ראיות שדווקא מאששות את התרחיש הזה.
"עדיין לא ברור מה קרה שם, אבל היום אנחנו יודעים שאין דבר כזה 'יותר מדי' בשביל פוטין ואנשיו, שלא חסכו שום משאב במסגרת מה שמכונה 'אמצעים אקטיביים'". המונח הזה, שנולד עוד בימיו הקדומים של הקג"ב, מתייחס לפעולות חשאיות ו"שחורות" שמטרתן לזרוע דיסאינפורמציה ובלבול אצל היריב. פוטין, איש הקג"ב. לשעבר, יישם את המדיניות הזו שוב ושוב, אבל הפעם משהו השתבש לו.
ארצות-הברית ובריטניה חדרו לחוגים הפנימיים ולמערכות התקשורת של פוטין, וידעו מראש על תוכניותיו לגבי אוקראינה ממה שהוגדר על ידי בכיר אמריקאי כ"אבני הכתר של הישגי קהילות המודיעין". אבל אמריקה לא רק ידעה, אלא גם חרגה ממנהגם של שירותי הביון במערב ופירסמה מראש את מהלכי הפרובוקציה וה"דגל הכוזב" שתיכנן, מה שהוציא את העוקץ מחלק גדול מהם. זה היה צעד נועז שעורר לא מעט מחלוקות.
"פוטין יושב בסביבה סטרילית מכל אמצעי אלקטרוני שעלול לשמש למעקב נגדו", מספר מקורב לשעבר. "לכן הוא נחשף רק לתכנים שהעוזרים שלו חושבים שהוא צריך להיחשף אליהם"
"אני תמיד חשבתי שאיסוף מודיעין הוא לא מטרה בפני עצמה אלא כלי שנועד לסייע בהשגת יעדים", אומר מוואט-לארסן. "כדי להוביל את המשבר הזה, ארצות-הברית הייתה צריכה להפגין אמינות, והיא יכולה לעשות זאת רק אם תחשוף את המידע שבידיה ותראה עד כמה הוא מדויק".
לפני ההצהרות הפומביות של ביידן, שהעמידו את התוכניות של פוטין עירום ועריה, שיתפו האמריקאים בסוד כמה גורמים בכירים באיחוד האירופי. החומרים החסויים הללו נחתו בין היתר על שולחנו של ביוארן סייברט, ראש הצוות של נשיאת האיחוד האירופי, והוא החל להכין בחשאי את מערך הסנקציות שיושת על רוסיה במקרה של פלישה. תגובת המערב נראית אולי איטית, אבל צריך לזכור שמדובר במהלכים מורכבים ביותר, שאלמלא הוכנו מראש – היו אורכים הרבה יותר זמן.
הטעות השנייה: אי-הבנת נפשם של האוקראינים והערכת חסר של הצבא שלהם – דבר המצביע יותר מכל על הניתוק שלו מהמציאות.
"פוטין חשב שהם חלשים ומפולגים ויראו בו, חלקם לפחות, סוג של משחרר", אומר מקורבו לשעבר. "צריכה עצמאית וביקורתית יותר של מידע, אפילו של פרסומים גלויים, יכולה הייתה לעורר אצלו סימני שאלה לגבי התפיסה הזאת, אבל פוטין ניזון רק מה'סטיק'".
לדברי מוואט-לארסן, "ההערכה המוטעית של כוחם של האוקראינים, יחסם לפלישה ועוצמת ההתנגדות שלהם היא אחד מהכישלונות המודיעיניים הגדולים שעוד ייזכרו לשנים, ושותפים לו כל הגופים והסוכנויות המרכיבים את קהילת המודיעין הרוסית".
פוטין, אומרים ישראלים שפגשו אותו, רוחש כבוד ליהודים ותופס אותם כחכמים במיוחד, אבל החמיץ לגמרי את חוכמתו, עיקשותו והכריזמה של יהודי אחד מסוים. "פוטין היה בטוח שהקומיקאי לשעבר זלנסקי, שנראה בעיניו כמו מוקיון, יקרוס ברגע, אולי אפילו לפני הפלישה", אומר גורם אמריקאי הבקיא במודיעין על אודות רוסיה, "ואנחנו מעריכים, וגם קצת רואים במודיעין, עד כמה הוא הופתע מהיכולת של נשיא אוקראינה לשרוד ולהוביל".
הטעות השלישית: האמונה שניתן לשחזר באותה דרך הצלחות במדינות אחרות.
בפלישותיו הקודמות הצליח פוטין "למחוץ את רוח האויב ולהרוס את הרצון שלו להתנגד או לנקום", אומר מוואט-לארסן. "למשל, באמצעות הריסתה עד היסוד של בירת צ'צ'ניה גרוזני. אבל נראה שמה שעבד בשטחים קטנים יותר, ואולי עם בסיס תמיכה רחב יותר ברוסים, כמו בפלישה לקרים, לא עובד על מדינה ענקית כמו אוקראינה שבה הרוסים אינם רצויים כלל".
הטעות הרביעית: זו הכלכלה, טמבל.
הכלכלן אבי טיומקין, יועץ לקרנות גידור אמריקאיות ומי שבוחן כבר שנים את השפעתם של תהליכים כלל-עולמיים על המשק הגלובלי, היה הראשון לנבא – כבר בזמן הפלישה לקרים – את סוף שלטונו של פוטין. את מאמרו, שפורסם בפורבס ב-2014, הכתיר במילים "פוטין קאפוט". טיומקין חזה, בניגוד לרוב הערכות השוק, שפוטין יפלוש לאוקראינה, וכשזה קרה הוא היה מהבודדים שאמרו שנשיא רוסיה חרץ בכך את גורלו.
"הסנקציות שהוטלו על רוסיה בעקבות הפלישה לקרים היו קלות בהרבה ממה שהתרחש בשבוע האחרון", אמר השבוע, "אבל השפעתן המצטברת היא שעומדת ביסוד הפלישה. פוטין ראה את הפופולריות שלו קופצת אחרי הפלישה לקרים, וחשב שיצליח לעשות את התרגיל הזה שוב עם אוקראינה כולה. הוא ביקש להסיט את תשומת הלב של עמו מהכלכלה הקורסת, מהקורונה שאוכלת בהם בכל פה בגלל החיסון העלוב ומהמעמד הבינלאומי המידרדר".
9 צפייה בגלריה
''ביקש להסיט את תשומת הלב של עמו מהכלכלה הקורסת, מהקורונה שאוכלת בהם בכל פה בגלל החיסון העלוב ומהמעמד הבינלאומי המידרדר''. מוסקבה
(צילום: רויטרס )
אבל זו בדיוק הכלכלה, אומר טיומקין, שתביא על פוטין את סופו: "כלכלת רוסיה היא שבירה מאוד וקטנה מאוד, בערך בגודל של הכלכלה של מדינת קליפורניה. החרם הבינלאומי המוחלט מביא בשלב הראשון לשיתוק הבנק המרכזי, שהקפיאו את היתרות שלו, לקריסת הרובל ולנסיקת הריבית. הבנקים לא יכולים לספק דולרים לאזרחים, ושכבה גדולה של כ-10,000 רוסים עשירים – לא רק האוליגרכים המוכרים – ירדה פתאום מנכסיה. בשלב השני, תוך משהו כמו חודש, הכלכלה הרוסית כולה תיעצר לחלוטין, בעיקר בגלל חסימת נתיבי היצוא לרוסיה, כולל אלה של רכיבים קריטיים כמו שבבים".
הטעות החמישית: טראמפ הרדים. ביידן הרדים עוד יותר.
היחסים הקרובים בין טראמפ ופוטין שיכנעו כנראה בכירים ברוסיה (ולא רק שם) כי ארה"ב נמצאת בכיס שלהם. "פוטין אולי לא חש שביידן בכיס שלו", אומר טיומקין, "אבל כנראה העריך אותו כחלש, הושפע מהתמונה שלו מועד על כבש המטוס, ולא האמין שהוא יעז להתעמת איתו".
פוטין טעה במנהיגות של ביידן ובנחישות שלו לבוא לעזרת אוקראינה, כפי שעולה בין היתר מדיווחים פנימיים של יחידת הקישור לכוחות זרים באגף המבצעים של צה"ל. במסמך שהופץ שם ביום שלישי השבוע נכתב: "בצעד חסר תקדים פותחת ארה"ב את מחסני החירום שלה ('הצבה מקדימה') בגרמניה, אשר כוללים אלפי כלי רכב צבאיים וציוד צבאי (...) כמענה אמריקאי מהיר במקרה של תקיפה צבאית רוסית, מה שאיפשר לצבא"א (צבא ארצות-הברית – ר"ב) בזמנו להשתמש בציוד צבאי נגיש וקרוב במקום לשנע אותו מארה"ב".
המזכר מפרט את סוגי הציוד ומאיפה בדיוק יגיעו ומסכם כי הוא ישמש, "את החיילים האמריקאים שיגיעו בימים הקרובים אל גרמניה כחלק מהסיוע ההגנתי-לוגיסטי שארה"ב מעניקה למדינות נאט"ו כהרתעה לתוקפנות הרוסית".
הטעות השישית: תגובת העולם, ובמיוחד גרמניה.
בפעם הראשונה אי-פעם, מצליח האיחוד האירופי להתאחד ולדחוף קדימה בזמן קצר מאוד מהלך של סנקציות ועונשים. נדמה כי אף מומחה לאירופה, ואפילו איש ממנהיגי האיחוד עצמם, לא היה מעלה בדעתו לפני שבועיים שזה אפשרי. המפתיעה מכולם היא גרמניה, שאחרי פתיחה מהוססת משהו שינתה את מדיניותה מהקצה לקצה, ובפעם השנייה מאז מלחמת העולם הסכימה לספק נשק קטלני למדינה כלשהי, לצד הצעדים הכלכליים הדרסטיים שהיא שותפה להם, ומוגדרים כ"מתקפת הבליץ והמצור הכלכלי הגדולים ביותר שנערכו אי פעם נגד מדינה".
בין שמדובר בטעויות של פוטין, שניזון מתקשורת חלקית, ובין שהאשמה מוטלת על קברניטי המודיעין שלו, שלא ידעו או לא רצו לומר לו את האמת, הטעויות האלה כבר עלו בחייהם של חיילים רוסים רבים, שלא לדבר על חיילים ואזרחים אוקראינים. ספק אם זה ישפיע על נחישותו של של פוטין להמשיך הלאה. ייתכן שההפך הוא הנכון – זה מגביר את הסיכון למערכה רחבה הרבה יותר. האם מישהו ממקורביו יתפוס יוזמה וידיח אותו, ומה הסיכוי שפוטין, עם הגב לקיר, יאיים ברצינות ואולי אף ישתמש בנשק גרעיני?
מי שהיה מקורבו של פוטין אומר כי ייתכן שהפלישה לאוקראינה היא כמו "קרב צושימה". במאי 1905 הובס הצי הרוסי בידי היפנים, אקט שחולל תגובת שרשרת שהובילה בסופו של דבר לקריסת שלטון הצאר. "אבל צריך לזכור שזה לקח עוד 12 שנה ולא קרה מיד", מוסיף האיש.
9 צפייה בגלריה
''עד שהעם הרוסי יבין את המציאות, הדברים ייהפכו מכוערים יותר ויותר''. פליטים אוקראינים בגבול פולין
(צילום: AP)
קדמי אומר שאין שום סיכוי להדחתו של פוטין. לעומת זאת הוא רואה סיכוי סביר להתפתחות עימות כולל. "כששאלו את שר החוץ סרגיי לברוב אילו תוכניות רוסיה תפעיל, הוא אמר רק ששר ההגנה יגיש לנשיא מגוון אופציות ומה שהנשיא ייבחר – הם יבצעו. האם מדובר על פריסה חדשה של כוחות רוסיים בעולם? בקובה? בניקרגואה? האם הכוונה לתקיפה רוסית של מתקנים אלה או אחרים במזרח-אירופה או בכל מקום בעולם, או שימוש אמצעים נוספים דרסטיים יותר? אפשר רק לנחש".
"שלושה גנרלים יוצאי המודיעין הם הבכירים ביותר שסובבים את פוטין", אומר מוואט-לארסן. "אם פוטין ילך רחוק מדי, האם יחליטו להדיח אותו מהשלטון? אני בספק. המעגל הפנימי הזה נראה קשור בדם ובקשרי נאמנות. אבל אם יגיעו למסקנה שרוסיה עומדת בפני אסון, לא בלתי נמנע שהם ייקחו את העניינים לידיים בניסיון למזער את ההפסדים שלהם.
"פוטין לא יכול לנצח במלחמה הזו. זה רק עניין של זמן עד שהמציאות תהיה מובנת מאליה לעם הרוסי. אבל עד שזה יקרה, הדברים יהפכו מכוערים יותר ויותר".
