סגן-אלוף ד', מפקד יחידת דובדבן, הגיב היום (שישי) בהודעה למקורביו למכתב ששלחו חייליו לשעבר, שבו דרשו לבטל את בחירתו להשיא משואה ביום העצמאות ה-75 של מדינת ישראל. "הכול טוב", טען. "לא מתרגש מכל טענה שקרית שאני שומע עליה בפעם הראשונה בחיי. עשיתי כמה תפקידים מאז".
לדברי סא"ל ד', "אני גאה להיות שליח של צה"ל ובפרט כמפקד היחידה הכי טובה בצה"ל. אנחנו פה בשביל הכבוד של עם ישראל ולא של עצמנו. שידרסו אותי 217 פעם, אני גאה בכל דילוג בשדה הקרב ופקודה בקשר. הכול בסדר".
המכתב, שנשלח לשרת התחבורה מירי רגב שאחראית על הטקס, חתום על-ידי 15 לוחמי מילואים כבני 30, שבתקופה שאליה הם מתייחסים הם היו בני 21-19 - קציני ולוחמי מחלקת הסיור בפלוגה המסייעת, בגדוד של חטיבת הצנחנים. סא"ל ד', אז רב-סרן, היה מפקד הפלוגה שלהם במשך שנה, והוביל אותם באימונים ובמבצעים מוצלחים. אלא שאז הגיע מבצע "צוק איתן". לטענתם, הקצין שיקר בתחקירים לגבי האירוע שבו איבד את עינו ושבו נפל סמ"ר בניה רובל.
"אנו, שלחמנו במבצע צוק איתן תחת סא"ל ד', לא מסוגלים לשתוק עוד", כתבו. "שתקנו כשראינו כיצד מונה להיות מג"ד. שתקנו כשמונה להיות מפקד יחידת העילית דובדבן. הדלקת משואה בטקס יום העצמאות היא אחד האירועים המשמעותיים ביותר במדינתנו. אנו מרגישים שזוהי חובתנו המוסרית כלפי המדינה עליה הגנו, לשתף ולהוציא את האמת לאור".
לטענת הלוחמים, בריאיונות שהעניק ד' אחרי מבצע צוק איתן "הוא אמר שהסתיר מאיתנו את הפציעה והמשיך להילחם, ושהוא פונה רק לפנות בוקר". לדברי ש"ר, מפקד המחלקה, "אני עמדתי חמישה מטרים ממנו. כולנו שמענו אותו נופל, צועק שהלכה לו העין, ובוודאי שלא מדבר בקשר. אחרי הפציעה הוא הועלה על נגמ"ש, ותוך עשר דקות היה בארץ. השעה הייתה גג 21:00. רחוק מלפנות בוקר. בספר החטיבה הוא תיאר רימונים, מחבלים - שום קשר למציאות".
ש"ר מספר שבהפוגה הראשונה שהכוח יצא אליה, ד' התקשר אליו. "הוא רצה לוודא שאני זוכר שהוא היה איתנו לאורך כל ההיתקלות, ו'שאני אזכור את זה וחשוב שאני אגיד את זה בתחקירים'. לא כל כך הבנתי מה הוא רוצה ממני. אחרי שבועיים וחצי של לחימה שוחררנו הביתה, ונקראנו לתחקיר שבו נכחו קצינים שבכלל לא היו באזור. כשהבינו שאני ומ"מ נוסף לא מתיישרים עם הנרטיב שהם ניסו להתוות, הפסיקו להזמין אותנו".
לפני כשנתיים, בעקבות תהליך עיבוד חוויות לחימה שאורגן על ידי עמותת "בשביל המחר", דיברו הלוחמים על הפער בין גרסאות הלוחמים לאלו של ד', שכבר קודם מאז לסא"ל.
למרות זאת, גם אז, בחרו שלא לדבר. "כל עוד ד' נשאר בצבא והתקדם בדרגות", מסביר ר"ב, "אמרנו בסדר. גם כשראינו ש-ד' עושה כתבות ומשקר במצח נחושה, אמרנו 'יאללה'. אבל מה שהדליק את כולנו הייתה המשואה ביום העצמאות. זה הקו האדום שלנו".
בהודעת צה"ל המסבירה את בחירתו, צוין כי "בדומה לשאר המפקדים במערך הלוחם, ד' בחר בדרך של שליחות ונתינה למען הכלל. הוא אמון על הכשרת לוחמים חדשים, מוביל לוחמים ומפקדים במשימות מבצעיות ומכין את יחידתו ליום פקודה. בשם החלוציות שהיא ההליכה באומץ אל עבר הלא נודע, שהיא היסוד המכונן של חשיבה ופעולה פורצת דרך, חדשנית, יצירתית ונועזת של אנשי סג'רה, תל חי וראשית כוח המגן הישראלי. כמו אז, גם היום, לאורה פוסעים חיילי צה"ל ומפקדיו והיא החלוציות שסא"ל ד' מביא לידי ביטוי בתפקידו".
"בנקודת הזמן הזו אנחנו חושבים שאדם שרוצה להיות הרמטכ"ל", מסביר ש"ר, "רוצה להמשיך להתראיין, לספר מור"קים, להשיא משואה, צריך לתת לנו ולמשפחה של בניה תשובות, למה הוא מסלף את המציאות. כשבנאדם בא ואומר בעיתון: 'החלטתי לא להגיד כלום לחיילים, למשוך את הקסדה כדי שתכסה את העין, נתתי את הנשק לקשר שלי, כדי שביד אחת אוכל להחזיק את הכיפה ובשניה לתת הוראות בקשר', הוא שקרן. כששואלים אותו 'מתי פונית מהמקום?', והוא עונה: 'רק לפנות בוקר אחרי שהרגנו ארבעה מחבלים וגילינו את המנהרה שחיפשנו', הוא שקרן. כשהוא אומר בספר חטיבה: 'שמעתי פיצוצים, המחבל הפעיל מטען, פוצץ את עצמו בכניסה לחושה', הוא שקרן. אין לי רצון לעשות לו רע או למנוע ממנו להתקדם בצבא, יש לי רצון שאדם שנבחר להיות אחד מ-12 האנשים הכי חשובים במדינה בעוד שבוע, ייתן את הדעת ואת האמת, ושכולם ידעו את האמת. ואם יחליטו לתת לו להדליק את המשואה, או לתת לו להיות רמטכ"ל, סבבה. אבל שכולם יידעו מה האמת".
"מה שקורה פה", אומר ד"ג, "זה להשתין מהמקפצה. זה להגיד לחבר'ה מהמחלקה: 'אני מטפס על הגב שלכם ועל האירוע שלכם ועל החבר שלכם שנהרג'. וזה מה שמוציא אותנו מדעתנו".
צה"ל, לפי שעה, לא דן מחדש בנושא הבחירה במפקד דובדבן להשיא את משואת צה"ל ביום העצמאות. מדובר צה"ל נמסר אתמול בתגובה: "המכתב לא התקבל ואיננו מוכר בצה"ל. ד' הינו קצין אמיץ וערכי שסיכן את חייו מספר רב של פעמים על מנת להגן על תושבי מדינת ישראל במגוון תפקידי לוחמה, ומדליק משואה בשם לוחמי צה"ל וכוחות הביטחון". את המכתב, נציין, שלחו הלוחמים לשרה רגב - אך גם אצלה טוענים שלא קיבלו אותו.
