השנה יצא לאור בעברית ספרה של החוקרת האמריקנית רוברטה וולסטטר "פרל הארבור - התרעה והחלטה", שעסק במתקפת הפתע של יפן על ארה"ב ב-1941. לראשונה היא הגדירה את הצורך להבחין בין "אות" לבין "רעש" כדי לזהות איום בזמן. הספר נשלח לקציני צה"ל רבים עם הקדמה שכתב ראש אגף התקשוב והסייבר, האלוף ערן ניב, שציין כי המסר העיקרי העולה מהספר הוא "אל לו לארגון להרגיש מרוצה מדי. תחושה זו היא מסוכנת שכן היא חוסמת למידה וביקורתיות. עליו לעורר את העירנות, הסקרנות ואומץ הלב כדי להתגבר על חומות הקבעון הארגוני". לא ידוע כמה מקציני צה"ל ואנשי שב"כ קראו את הספר, אך ממחדלי 7 באוקטובר משתמע שלקחיו לא הופנמו.
שלא כמו לפני מלחמת יום כיפור, אז היה מודיעין התרעתי שטעו בהבנתו, ב-7 לאוקטובר לא היה מודיעין שכזה. ממה שפורסם עד כה עולה כי האיסוף כשל ובלילה שלפני המתקפה היו בידי אמ"ן ושב"כ רק "אותות חלשים" שהצביעו על שינויים בהיערכות חמאס ולא על כוונה קונקרטית לתקוף. לאחר התייעצות של ראשי שב"כ ובכירי אמ"ן, ללא השתתפות ראש אמ"ן וראש חטיבת המחקר, הוחלט לקבל את המלצת הארגון שמדובר בתרגיל ולכן לא נעשה דבר כדי לקדם את פני הרעה.
ועדת החקירה שתקום תצטרך לברר בין היתר גם עניין קריטי זה: על איזה בסיס המליץ שב"כ לראות במהלכי חמאס תרגיל ולא היערכות להתקפה מיידית? כיצד הצליח לשכנע בכך את צה"ל? מדוע בכל זאת לא הוכרזה כוננות ולא ניתנה התרעה לכוחות צה"ל ולכיתות הכוננות? ב-2013, במלאות 40 שנה למלחמת יום כיפור, כתב ראש אמ"ן דאז אביב כוכבי שלקחי 1973 הופקו היטב ומחדל מודיעיני כזה לא יחזור עוד. האומנם?
הכיסוי המודיעיני של רצועת עזה הוא ייחודי. שני ארגונים, שב"כ ואמ"ן, עוסקים בכך במקביל לפי חלוקה קבועה. עד שיתפרסם דוח ועדת החקירה לא נדע את איכות שיתוף הפעולה ביניהם ועד כמה הוא השפיע, אם בכלל, על הכשלון המודיעיני. אולם הניסיון ההיסטורי אינו מבשר טובות. במבצע צוק איתן (2014) הופתעו צה"ל ושב"כ ממספר המנהרות בעזה. אחת הסיבות לכך הייתה שיתוף הפעולה הלקוי ביניהם. מבקר המדינה הצביע ב-2016 על ליקויים חמורים בעבודת שתי סוכנויות המודיעין, והדגיש שהתריע עליהם כבר ב-2007: "בתקופה שלפני מבצע צוק איתן היו ליקויים בשיתוף הפעולה בין אמ"ן לשב"כ שהייתה להם השלכה גם על מיצוי המודיעין בתחום המנהרות... היו מחלוקות וויכוחים בין אמ"ן לשב"כ ביחס לשיתוף הפעולה המודיעיני ביניהם". הליקויים הללו לא טופלו במשך תשע שנים. לפי המבקר, רק בנובמבר 2016 נחתם הסכם לשיתוף פעולה בין אמ"ן לשב"כ לתיחום הכיסוי המודיעיני של הרצועה.
מהמידע המתפרסם על מחדל 7 באוקטובר עולה כי בידי אמ"ן ושב"כ לא היה מודיעין קונקרטי על הכוונות המיידיות של חמאס למתקפה כוללת ורחבת היקף. חמאס הצליח להסתיר את כוונותיו ועשה גם פעולות הונאה מוצלחות. משתמע כי אמנם היה בידי אמ"ן מודיעין איכותי על היערכות ויכולות מבצעיות של חמאס, אבל הוא כנראה לא זכה לתשומת הלב הראויה.
ב-2021 סגר אמ"ן את יחידת איסוף המודיעין הגלוי ("חצב"). גם מידע שוטף שהגיע מקו הגבול לא קיבל את תשומת הלב הראויה. ניכר כי למרות המודיעין, אמ"ן ושב"כ לא רק שלא ידעו את עיתוי ההתקפה, הם גם לא האמינו ביכולות חמאס לבצע מהלך אסטרטגי רחב היקף והעריכו - לא ברור על סמך מה – שהארגון מורתע ומתמקד בשיפור המצב הכלכלי ברצועה. בנוסף, הם האמינו שהגדר ו"המכשול", הכוללים טכנולוגיה מתקדמת ובלוני תצפית, יתנו התרעה. ההנחה הייתה שאם בכל זאת תתרחש התקפה, היא תהיה בקנה מידה מצומצם וצה"ל יוכל לסכלה. חרף הפרסומים על אזהרות שהגיעו מדרגים נמוכים – למשל של הנגדת ו' מ-8200 ושל תצפיתניות – הדברים לא נלקחו ברצינות.
לעומת הדיווחים על תפקוד אמ"ן, המידע המתפרסם על כשלון שב"כ כמעט ואינו זמין. ב-16 באוקטובר אמר ראש הארגון רונן בר: "לא הצלחנו לספק התראה מספקת למלחמה - האחריות עלי. לצערי, בשבת לא הצלחנו לייצר התראה מספקת שתאפשר לסכל את המתקפה". כעבור שבועיים דווח בכאן 11 שאמר כי כבר הופקו הלקחים. כיצד יכול להיות שבזמן כה קצר הופקו לקחים מאירוע כה חמור? הדבר לא נראה רציני, לא מתקבל על הדעת ונותן תחושה של התבטאות שמטרתה להרגיע את הביקורת הציבורית.
למרות חוסר מודיעין קונקרטי לגבי ההתקפה וההערכות המוטעות ביחס ליכולות חמאס, וחרף המלצת שב"כ לראות ב"אותות החלשים" תרגיל של חמאס, עדיין היה ניתן להיערך בזמן למתקפה אם מקבלי ההחלטות שהתכנסו לפנות בוקר ב-7 באוקטובר היו פועלים לפי הכלל הבסיסי המיושם בתכנון לפי תרחישים (Scenario Analysis). לפי מודל זה, גם כשישנה הערכה לסבירות נמוכה של התקפה, אך הנזק במקרה שבכל זאת תצא לפועל יהיה חמור, חייבים לפעול לפי הערכת הנזק האפשרי ולא לפי מידת הסבירות. במקרה זה, ההחלטה המתבקשת הייתה הכרזה מיידית על כוננות, שככל הנראה לכל הפחות הייתה מביאה להגנה טובה יותר על היישובים.
ד״ר אבנר ברנעצילום: יח"צלפיכך, ובהתבסס על מידע נוסף שהתפרסם, אנו למדים שבעוד לחמאס היה מודיעין טוב על היערכות צה"ל, חלקו מחומר גלוי, דווקא שב"כ שממנו ציפו להבאה מודיעין איכותי היה עיוור למתרחש ברצועה, במיוחד בשל חוסר במקורות אנוש (סוכנים) בקרב מקבלי ההחלטות בחמאס וגם בדרגים נמוכים יותר של הארגון. השאלה הזועקת היא היכו היה ה"אשרף מרואן" (הסוכן המצרי שהתריע לפני יום כיפור) של שב"כ לקראת 7 אוקטובר שיכול היה למנוע את המכה?
לא נדע את התמונה המוסמכת של מהות הכשלון המודיעיני עד שוועדת החקירה תסיים את עבודתה, והדבר יכול לארוך זמן רב. אולי אפילו שנים. ועד אז? עוצמת הכשלון המערכתי לא מאפשרת להמתין ויש להתחיל מיד בתיקון מערך המודיעין. בניגוד לעבר, אסור שיהיה זה תהליך פנימי בתוך אמ"ן ושב"כ שכשלו. יש לשתף בניתוח הכישלון, בהסקת המסקנות ובהמלצות גם גורמים חיצוניים העוסקים בתחום. יש לבחון גם את מבנה קהיליית המודיעין, כולל האיזונים והבלמים שבינה לבין מקבלי ההחלטות, וכן את הפיקוח עליה מעבר לקיים היום.
- ד"ר אבנר ברנע, לשעבר בכיר בשב"כ, הוא עמית מחקר במרכז לחקר הביטחון הלאומי באוניברסיטת חיפה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
