ראש הממשלה בנימין נתניהו אמור לצאת בקרוב לביקור מדיני בקפריסין ואחד הנושאים שכנראה יסוכמו בו הוא יישוב המחלוקת על מאגר הגז "אפרודיטה" (בעיתונות כבר דווח שחברת "ניו-מד אנרג'י" החלה לבצע קידוחי הערכה במאגר לאחר שנים של קיפאון). הגורם שעיכב עד כה את פיתוח המאגר, שגודלו מוערך בכ-130 מיליארד מטרים מעוקבים של גז (BCM), הוא העובדה שכ-10% ממנו נמצאים במים הכלכליים של ישראל, במאגר הנקרא "ישי" ששייך לזכיין ישראלי. המחלוקת בין הצדדים נסובה על השאלה מי וכיצד יפתח את המאגר. ההסדר המסתמן הוא שהחברה הקפריסאית תפיק גם את הגז ממאגר "ישי" ותשלם עליו לזכיין הישראלי. במקביל הודיעה ניו-מד שאת הגז שהיא תשאב מהמאגר היא מתכוונת להעביר בצינור שיונח מהשדה למצרים.
לכאורה, מדובר בהישג חשוב לכל הצדדים: הקפריסאים יוכלו להפיק את הגז ולזכות בתגמול הכספי ממנו, ישראל תפוצה כספית על חלקה במאגר, והמצרים יקבלו את חלקם עבור הטיפול בגז. אולם התמונה מורכבת יותר כיוון שאין מדובר במשאב כלכלי בלבד. מאגרי גז הפכו זה מכבר למשאב אסטרטגי ומדינות משתמשות בהם ככלי במדיניות החוץ שלהן - מקטאר שמייצאת גז נוזלי לאירופה וזוכה לחיבוק חם חרף הפרה שיטתית של זכויות אדם, ועד רוסיה המשתמשת בגז הטבעי שלה להעניש מדינות שמסייעות לאוקראינה. ויתור מרצון על שליטה במאגרי גז אינו דבר של מה בכך.
מאגרי הגז במים כלכליים של מדינה נמצאים בריבונותה בנוגע לחיפוש, פיתוח ושימור שלהם. משאבים אלה הם נכסים אסטרטגיים ויש לנצלם באופן מיטיבי. גם כשהם מועברים בזכיינות לחברות אנרגיה פרטית, מדובר למעשה בזרוע הארוכה של המדינה, והיא הקובעת את אסטרטגיית השימוש בהם. לדוגמה, במקרה הלבנוני, התנאי הישראלי להגעה להסכמה על פיתוח מאגר צידון (קאנא) היה קביעת גבול ימי מוסכם וסופי בין המדינות. במקרה זה מינפה ממשלת לפיד את המשאב האנרגטי שלה ויצרה הישג מדיני משמעותי מול הקהילה הבינלאומית.
במקרה של "אפרודיטה" נראה שישראל עלולה להרים ידיים ולוותר מרצון על ריבונותה בחלק מהמאגר ללא תמורה פוליטית משמעותית לצד הרווח הכספי הבסיסי והמיידי. ישראל צריכה לנצל את ההזדמנות ולסיים את המחלוקת עם קפריסין תוך מינופה בשלושה נושאים.
בני שפיינרראשית, ההסכם המתגבש יכול להיות מאותגר ברמה האסטרטגית על ידי טורקיה, ששולטת בחלק הצפוני של קפריסין ורואה ב"אפרודיטה" כשייך לה. ללא הסדרת הנושא, במצבים מסוימים עלולה טורקיה להפעיל כוח צבאי נגד הפעילות הקפריסאית, וישראל תמצא עצמה מעורבת בכך כיוון שהשדה גולש לשטחה. יש להסדיר את המחלוקת מול טורקיה וליצור חזית מאוחדת מול איומים מצידה.
שנית, ישראל צריכה לנצל את ההזדמנות על מנת לצרף את לבנון לפורום הגז המזרח תיכוני וכך לכבול אותה להסכמים אזוריים. הפורום, שהוקם ב-2019 ונועד לקדם שיתופי פעולה אזוריים בפיתוחי גז טבעי, כולל את ישראל, מצרים, קפריסין, יוון, איטליה, צרפת, ירדן והרשות הפלסטינית, עם ארה"ב והאיחוד האירופי כמשקיפים. צירוף לבנון לפורום יהיה נדבך נוסף להסכם שלה עם ישראל, שלא רק יספק לה הקלה כלכלית, אלא גם יהווה גורם מרסן על חיזבאללה ואיראן, כשיבקשו להסלים את העימות עם ישראל בים (כיוון שהדבר יוביל להפרת הסכם אזורי עם שאר המדינות בפורום).
שאול חורבשלישית, ישראל צריכה לדרוש שההסכם יכלול הבנות עם קפריסין ומצרים ביחס לפיתוח מאגר "גאזה מרין" הנמצא מערבית לחופי עזה. שלוש המדינות גובלות באזור המים הכלכליים של הרשות הפלסטינית ועד כה לא מצאו לנכון לקדם את העניין מסיבות שונות. ישראל, שלה אינטרס ראשון במעלה ליצור אופק כלכלי-מדיני לרצועה, הכריזה לאחרונה על החלטתה לקדם את פיתוח השדה. ההבנות יצרו עוד תמריץ משמעותי לרשות וגם לחמאס להגיע להסדר ארוך טווח ויצירת שקט יחסי באזור. ההסכם עם קפריסין חייב להיות מנוצל להסכמות עקרוניות כך שהעניין לא יידחה, כרגיל, למועד אחר.
נתניהו חוזר ואומר שהממשלה הקודמת העבירה משאבים של המדינה ומאגרי גז ללבנון, ולמעשה לחיזבאללה. עתה ממשלה בראשותו עומדת מאחורי הסכם המוותר על משאבים של המדינה ללא תמורה ראויה. הניסיון לראות ב"אפרודיטה" סוגייה כלכלית בלבד בין חברות אנרגיה הוא עיוורון למרחב הימי של ישראל ולתרומתו לביטחונה וחוסנה. יש לנצל את ההתקדמות במו"מ כדי לקדם אינטרסים אסטרטגיים אזוריים משמעותיים.
- ד"ר (עו"ד) בני שפנייר הוא עמית מחקר במרכז לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית באוניברסיטת חיפה. פרופ' שאול חורב הוא ראש המרכז לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית באוניברסיטת חיפה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
