תעשיית הנפט והגז של איראן, כולל מפעלים פטרוכימיים שמעבדים את הנפט הגולמי למוצרים סופיים, היא הגורם הכלכלי החשוב ביותר במדינה. לא רק שהכנסות המדינה האיראנית מגיעות ברובן מתעשיית הנפט והגז, אלא שתעשייה זו מספקת את צורכי האנרגיה ומוצרי הלווי של הנפט והגז לשוק המקומי שמונה יותר מ-83 מיליון נפש.
ב"ניו יורק טיימס דווח אמש (שישי) כי ישראל היא זו שעומדת מאחורי הפיצוצים בשני צינורות גז מרכזיים באיראן בלילה שבין שלישי לרביעי ובפיצוץ במפעל כימי בטהרן ביום חמישי. הגז לבישול הוא סם חיים יומיומי למשקי הבית באיראן וגם לייצוא שלה. לכן, כשנפגעים צינורות הובלת גז ונפט בשטחה ונפגע מפעל לייצור חומרים כימיים, זו מכה לא רק למשקי הבית ולאזרחים האיראניים אלא זו גם מכה חמורה ליכולתו של המשטר בטהרן להבטיח ביטחון כלכלי יומיומי לאוכלוסייה. זו אינה מכה מוחלטת, אבל היא יוצרת מחסור שמורגש באזורים נרחבים במדינה.
מי שביצע את הפיצוצים בצינורות הגז באיראן ובמפעל הפטרו-כימי ידע זאת, ואם זו הייתה ידה הארוכה של מדינת ישראל, כלומר המוסד כפי שטוען ה"ניו יורק טיימס", הרי ההסבר לכך הוא כמעט מובן מאליו: האיראנים מנהלים נגדנו מאז 7 באוקטובר מלחמה פעילה באמצעות ה"פרוקסיס" שלה, קרי שליחיה; חיזבאללה בלבנון, החות'ים בתימן והמילציות השיעיות בעיראק ובסוריה.
פיצוץ ענק של צינור גז אירע בעיר ברוג'ין באיראן
איראן לא רק מכוונת את שליחיה לגבי איך וכמה לפגוע בישראל, היא גם מספקת להם תוך כדי המלחמה את החימושים והמודיעין הדרוש לפגוע בישראל. לכן, אם בשנים עברו נטען שהמוסד אחראי לפעולות חבלה באיראן בהקשר לפרויקט הגרעין הצבאי ותעשיית הנשק האיראנית, כיום אפשר להניח שישראל החליטה לפגוע ב"חיים עצמם" באיראן, ולא רק במטרות אסטרטגיות שיש להן אופי צבאי.
אפשר לשער שהרעיון הישראלי הוא שאם אזרחי ישראל בצפון המדינה אינם יכולים לשוב לבתיהם ואם תושבי אילת נאלצים לרוץ למקלטים, אז גם אזרחי איראן ישלמו מחיר. טהרן לא יכולה להסתתר מאחורי השלוחות שלה, בעוד שבארצה, בשטחה הריבוני, מתנהלים חיי האזרחים כסדרם. אזרחי איראן צריכים לדעת שלמדיניות התוקפנית של המשטר יש השפעה ישירה גם עליהם.
בהקשר זה צריך לציין שבעבר היו פגיעות המיוחסות לישראל במתקנים כלכליים אזרחיים שאינם קשורים ישירות לנשק הגרעיני שטהרן מפתחת וגם אינם קשורים בתעשיית הנשק האיראני. הפגיעות שיוחסו לישראל, היו בעקבות מתקפות סייבר של האקרים מדינתיים איראנים על מתקני תשתית בישראל כמו מערכת אספקת המים ובתי חולים. ישראל פגעה, כך נטען, בתנועת המטענים בנמל בנדר עבאס שבאיראן, במערכת הרכבות ותחנות הדלק באמצעות סייבר - ואלו היו פעולות תגמול.
הפגיעה בצינורות הגז באיראן שאירעה בשבוע שחלף ובמפעל הפטרו-כימי, שייכת כנראה לאסטרטגיה אחרת של פגיעה באיראן ובאיראנים. בחודשים האחרונים, היו חיסולים שיוחסו לישראל של קצינים במשמרות המהפכה שהפעילו את המיליציות השיעיות בסוריה או שסייעו לחיזבאללה להפעיל את מערכות הנשק שברשותה. החיסולים האלו, אם אכן ישראל ביצעה אותם, נועדו להבהיר לאיראנים שהם ישירות ישלמו מחיר. ניתן לשעבר שכשנוכחו בישראל, כנראה במטה המוסד, שפגיעה ישירה בבכירי משמרות המהפכה בסוריה לא מספיקה, החליט מי שהחליט לפגוע ישירות פגיעה כואבת בכלכלה ובמרקם החיים באיראן.
וזה אולי לא הסוף, ישראל עדיין נמנעת מלפגוע בייצור וייצוא הנפט האיראני - שזה הלב הפועם של כלכלת איראן. בינתיים, מה שארצות הברית עדיין אינה מוכנה לעשות, למרות שהיא יודעת שהמיליציות השיעיות בעיראק והחות'ים בתימן מופעלים ישירות מטהרן, ישראל עושה אך אינה לוקחת אחריות - ה"ניו יורק טיימס", שנחשב לכלי תקשורת אמין - הוא זה שטוען זאת.
