דוח נציבות תלונות הציבור על השופטים, שפורסם ביוני השנה, קבע כי שופטת בית משפט השלום בבאר־שבע שרה חביב צריכה הייתה לתת גילוי נאות על קשריה עם איש העסקים רמי לוי. אבל עד עכשיו, חביב עדיין סבורה שנהגה כשורה. “לא הייתי ערה לסיטואציה בעייתית, כי אין שום קשר בין התיק המדובר לרמי לוי. אני מכירה את רמי לוי היטב. הוא היה ברשימת ההימנעויות שלי (רשימה שמית שמוגשת על ידי השופטים, כדי למנוע מצב של משוא פנים בשל היכרות - א”ק). לא הסתרתי את הקשר בינינו. שאנשים יעשו את החשבון שלהם, שיעשו אחד ועוד אחד. זה נורא סקסי להגיד ‘רמי לוי והשופטת’, אבל זה לא רציני”.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
רגע לפני פרסום הדוח, החליטה השופטת חביב לעשות פניית פרסה. לתלות את הגלימה בגיל 47 אחרי 12 שנות כהונה בבית משפט השלום, ולחזור להיות סנגורית מן המניין. בראיון ראשון ופתוח, שבועיים בלבד אחרי פרישתה הרשמית, חביב מתעקשת שלהחלטה שלה לקום ולעזוב אין שום קשר לפרשה או לדוח. "זה נורא פשוט", היא פותחת, "הייתה לי תחושה של מיצוי. בסופו של דבר עשיתי את כל התפקידים בבית משפט השלום בבאר־שבע. היה לי רצון להתפתח מבחינה מקצועית, היו לי התשוקה והלהט לעשות יותר".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
תחילת הפרשה שהעיבה על שלהי כהונתה התרחשה בשנת 2019, כאשר חביב דנה את איש העסקים דקל בן לולו ל־30 חודשי מאסר בפועל. הוא הורשע ב־12 עבירות בחוק מע"מ, בין היתר בגין הגשת דוחות תקופתיים כוזבים כדי להתחמק ממס ובהברחת טובין.
אלא שבן לולו לא התכוון לקבל את גזר הדין בשקט. לפני שחביב נתנה את החלטתה, הוא הקליט בסתר שיחת גישור שניהלה בין הצדדים. "המצב הראייתי כפי שאני מבינה אותו היום, הוא כזה שהאישומים הראשון והשלישי הם לא אישומים שאפשר להרשיע בהם", נשמעה חביב מצהירה. לבסוף הצדדים לא הגיעו להסדר, ובן לולו היה משוכנע שהוא יזוכה. חביב אכן זיכתה אותו בשניים מהאישומים, אך הרשיעה אותו בעבירות אחרות שיוחסו לו, ולמרות תחינותיו שלחה אותו למאסר.
בן לולו הגיש נגד חביב בקשת פסילה, בטענה כי היא לא יכולה לשמש גם כמגשרת וגם כפוסקת. ואכן, נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות פסלה אותה מלהמשיך לדון בעניינו, וקבעה שהייתה צריכה להימנע מליטול על עצמה את תפקיד השופטת המגשרת בתיק.
אבל הפרשה לא הסתיימה בכך. בן לולו גילה שחביב הייתה מצויה לכאורה בניגוד עניינים. במעמד הטיעונים לעונש, כאשר התחנן בפניה שלא תשלח אותו למאסר, גילה כי הוא בסכסוך עסקי עם רמי לוי. אותו לוי היה מעסיקה של חביב בתחילת דרכה כעורכת דין צעירה, ובין השניים אף נרקמה חברות שנמשכת עד היום. “אבל באמת”, היא אומרת, “בגלל שהוא בסכסוך עם רמי לוי אני אשלח אותו לכלא?”
בלי קשר לרמי לוי, השופטת חיות חשבה שהיית צריכה לפסול את עצמך מהגישור.
"היא פסלה אותי מטעמים של מראית פני הצדק. בזמן שעבר בין הדיון שעשינו בתיק ובין הפסילה, יצאו נוהלי גישור שלא היו בתוקף בזמן שניהלנו את הדיון. בתקופה ההיא, לעשות גישור בתיק שהיה כבר בשלב הסיכומים, לא היה דבר בלתי מתקבל על הדעת. הטעות שלי הייתה שקראתי לזה גישור. זה היה דיון שבמהותו היה ניסיון לפשר בין הצדדים. ניסיתי להביא את התיק להסכמות ולא הצלחתי. אני חושבת שהחלטת הפסילה לא מצביעה על כשל בצד שלי".
נכון להיום, בן לולו הגיש ערעור והורשע גם בסעיפים שמהם זיכתה אותו חביב. כעת הוא ממתין לגזר דינו. אצל שופט אחר כמובן.
חביב נחשבה מאז ומתמיד ל”עוף מוזר” במערכת המשפט בדרום. היא לא היססה להתעמת עם שופטים ותיקים ממנה או לבקר אותם.
חיכית וחיכית למינוי למחוזי בזמן ששופטים אחרים עקפו אותך.
“עיכבו אותי. אני לא יכולה להגיד שהבנתי למה. ובהיותי בן אדם הישגי שלא יודע לעמוד במקום החלטתי שדי. אני לא מחכה יותר. שופטים טובים מונו למחוזי, אני לא יכולה להגיד שיש מינויים לא ראויים, אבל אני לא פחות טובה. ומיציתי. זה לא היה רק אגו, זה היה תסכול מקצועי. עם אגו אפשר להתמודד יותר בקלות מאשר עם תסכול. לוקח זמן להבין שאם ההחלטות לא ענייניות את לא חייבת לקבל אותן. לא מתאים. תודה, שלום, ביי. אני לא חייבת לשתוק ולהישאר במקום”.
והסיבות לעיכוב שלך היו קשורות לפוליטיקה ארגונית?
“אני מניחה שכן. זה תמיד גם פוליטיקה ארגונית, שיקולים שהם מעבר לראש שלך כבורג במערכת. לפעמים זה פשוט מישהו שמעדיפים אותו על פניך באותו רגע”.
"עיכבו אותי, ובהיותי בן אדם הישגי שלא יודע לעמוד במקום החלטתי שדי. אני לא מחכה יותר. שופטים טובים מונו למחוזי, אבל אני לא פחות טובה. לוקח זמן להבין שאם ההחלטות לא ענייניות את לא חייבת לקבל אותן. לא מתאים. תודה וביי"
גורמים במערכת המשפטית בדרום מספרים על שופטת מוערכת וטובה, אך לא בהכרח קלה עבור המערכת. “היא חדה וחכמה מבחינה משפטית, הרבה יותר מרוב השופטים שם”, מספר אחד מהם, “באולם שלה היא הייתה שופטת שמדברת בגובה העיניים, גם עם נאשמים ולא רק עם עורכי דין, כמו שרוב השופטים עושים. זה מעמיד שופטים אחרים בסיטואציה בעייתית, גורם להם להיראות אטומים. בתקופה שהיא עשתה מעצרי ימים היא הייתה חתיכת כאב ראש עבור המשטרה. הדבר האחרון שצריך שם זה שופטים נשכנים. לתחושתי, לא קידמו אותה על רקע אישי. היא הרגישה לבד, שהמערכת לא מגבה אותה על כלום”.
חביב עצמה מודעת היטב לקשיים שהעמידה בפני המשטרה, אבל לא חושבת שיש קשר בין העובדה הזו לעיכוב המקצועי. “אני לא רוצה להאמין שיחידת החקירות התלוננה על הביקורת שהיא מקבלת באולם המעצרים ולכן לא התקדמתי. או שאחד מהקצינים הבכירים שמקורב לשופטים בכירים לא אהב מה שהוא ראה באולם שלי. לא רוצה להאמין שזה הסיפור”.
ההחלטה לחזור להיות סנגורית מנוגדת למסלול הטבעי. זה לעשות אחורה פנה.
“נכון. אבל אני לא בן אדם שגרתי. אני לא עושה אחורה פנה, אני עושה אקזיט”.
איך התקבלה ההחלטה?
“זה לא היה קל. שלוש שנים הייתי בהתלבטות. אני מפרנסת שני ילדים לבד, והתחילו לעלות סימני שאלה. אחרי עשר שנים אתה לא אותו שופט שהיית בהתחלה. לעומס ולילדים הייתה כבר השפעה על התיקים שניהלתי. לגדל שני ילדים קטנים לבד בתוך המערכת זה מטורף. כשהם קצת גדלו הרגשתי שנכנס לי המון חמצן. לא הייתי יותר בהישרדות. פתאום חזרו לי החיים, והבנתי שמקצועית אני דורכת במקום”.
מקורב לשופטת אמר השבוע: “היא התאכזבה מהטיפול של הנהלת בתי המשפט בפרשת רמי לוי. הם זרקו אותה מתחת לגלגלים. היא חשבה שהסיפור פגע במערכת לא פחות ממנה. התאכזבה מכך שהתקשורת ניהלה את התיק ולא בית המשפט. זה פגע בה. הייתה לה תחושה שהשופטים בשלום הם בשר תותחים שאפשר לזרוק לתקשורת”.
היא נולדה וגדלה בשכונה ד' בבאר־שבע, לאב שהיה השף של מלון נאות מדבר ולאם שהייתה עקרת בית ולאחר מכן יצאה לעבוד כתופרת, כשאביה נפצע במהלך העבודה. "גדלנו יחסית בצמר גפן, אחי ואחותי ואני. ההורים שלנו עבדו נורא קשה שנצליח. ידענו שיש בלגן בשכונה, לא הסתובבתי לבד, למשל, אבל ההורים שמרו עלינו.
"יצא לי להיות השופטת בתיקים של חברים שלי לכיתה מבית הספר. יום אחד נכנס אדם לאולם שלי, מלווה בעורך דינו, ואומר לי 'שרית, מה שלומך?' זה השם שלי מכיתה א'. הייתי צריכה לעשות גילוי נאות. אני זוכרת אותו, הוא היה ילד מצוקה. זוכרת שאמא שלי הכניסה אותו הביתה כדי שיהיה לו מה לאכול".
חביב למדה משפטים באוניברסיטה העברית. "בשנה השנייה כבר עבדתי במשרה מלאה במשרד עורכי דין כדי לממן את הלימודים. היה ברור לי שאלך לסנגוריה הציבורית, בגלל הקטע החברתי". בסנגוריה היא עבדה במשך שבע שנים, מסביב לשעון, לדבריה. אחד הלקוחות המפורסמים ביותר שלה באותה תקופה היה האנס הסדרתי בני סלע, אותו ייצגה בערעור לעליון.
5 צפייה בגלריה
מונתה לשופטת שלום בבית המשפט המחוזי בבאר־שבע, כשהיא בהיריון ראשון מתקדם. שרה חביב
(צילום: יונתן בלום)
כשהייתה בת 33 בלבד חביב הגישה מועמדות לשיפוט. שנתיים אחר כך מונתה לשופטת שלום בבית המשפט המחוזי בבאר־שבע, כשהיא בהיריון ראשון מתקדם. "בטקס מינוי השופטים הייתי בחודש שביעי, והרגשתי כמו הר געש מתגלגל. הנשיא דאז שמעון פרס לא הבין מה אישה בהיריון עושה פה, כי היא בטח מאוד צעירה. הוא אומר לנשיאה ביניש: 'מה זה כל כך צעירות וכבר שופטות?'. היא ענתה לו: 'זה תפקיד יותר קשה להיות אמא מאשר שופטת'".
עשית שני ילדים לבד, ללא בן זוג, בזמן הכהונה שלך. לא חששת מה יגידו?
"לא נתתי על זה את הדעת בכלל. מה יגידו? אנשים עושים ילדים לבד. אנשים מתגרשים ואז נשארים לבד. זה לא כזה יוצא דופן כיום. היה לי חשש מסוים בוועדות לפני המינוי שלי. תהיתי אם באמת ימנו רווקה, חד־הורית. בטח יחשבו שאני קצת לא יציבה. אבל זה לא עניין אף אחד במערכת. אנשים התייחסו רק למקצועיות. האישיו היחיד שבו נושא הילדים עלה, לצערי, היה כשרציתי להתקדם למשרות ניהול. התייעצתי אז עם סגן נשיא בית משפט, שלא אחשוף את שמו, והוא שאל: 'מה תעשי עם הילדים?'. עניתי: 'מה זאת אומרת? האם אתם שואלים אותי מה אני עושה עם הילדים בתורנות מעצרים עד 12 בלילה?'. זה קצת איכזב אותי. אני רוצה לחשוב שזאת הייתה סוג של פליטת פה. יכול להיות שעוד אנשים חשבו על זה, אבל פשוט לא אמרו לי".
ההורות, לדבריה, הפכה אותה לשופטת טובה יותר. "בפסק הדין הראשון העול של השיפוט פשוט נוחת עלייך בבת אחת. פתאום את מבינה, זה כזה בום: אני שופטת פלילית ושולחת אנשים לכלא, לוקחת לבן אדם את החיים. זה לא שאני חושבת שמי שהוא לא הורה לא יכול להיות שופט, אבל לי זה היה נכון יותר. יש חוכמת חיים שבאה עם הורות שאת לא מקבלת ממקומות אחרים. ילדים מציבים מראה".
איך זה בא לידי ביטוי?
"בתחילת הדרך קיבלתי תיק של שב"ח, כאילו לא מעניין מבחינה משפטית. היה לו תנאי של כמה חודשים. בזמן שהוא היה במעצר אשתו ילדה בת בכורה. אמרתי לעצמי שאני חייבת למצוא פתרון. לא ישנתי בלילה. הייתה הלכה שמי שיש לו צורך רפואי אקוטי ומוכיח את זה - אפשר להאריך את המאסר על תנאי. אמרתי שכמו צורך רפואי אקוטי - זה תקף גם לדברים משמחים. הארכתי את המאסר על תנאי והייתי מבסוטית מעצמי שמצאתי פתרון יצירתי.
"תיק סורוקה הרגיז אותי. כעסתי. מבחינת דוברות פימפמו את התיק - אבל ראיות הם לא מצאו. הזניחו את התיק. את לא יכולה לתת כוח בלי להגביל אותו. בסוף אלו אנשים, לא ציפורים שאת שמה בכלוב"
"אבל אחרי חודש הבן אדם חזר אליי עם עבירה של שהייה בלתי חוקית. הפעם שלחתי אותו למאסר. אמרתי, 'די. אתה לא משחק עם הגבולות של ביהמ"ש. נתנו לך הזדמנות אתה לא עושה מזה צחוק'. הקראתי את גזר הדין והיה לי קשה. בלילה הנקתי את הבן שלי והסתכלתי עליו, בן חצי שנה. והאיש הזה יושב לי על החזה, מעיק עליי. אני קולטת שיש לו ילדה שהוא יראה רק כשתהיה בת תשעה חודשים. והתחלתי לבכות. זה היה לילה נוראי, אבל אני שמחה על זה. אנחנו צריכים לקחת ללב תיקים כאלה. זה חלק מהעול שיושב עלייך כשאת לוקחת לאנשים את החיים ושמה אותם בכלא".
מערכת היחסים הטעונה שלה עם המשטרה, הגיעה לנקודת רתיחה בנובמבר 2021 היא שיחררה חשודים בקרב יריות בבית החולים סורוקה, בין שתי משפחות יריבות מרהט. אירוע שבעקבותיו קרא ראש העיר רוביק דנילוביץ' למדינה לטפל באובדן המשילות והבהיר "כל האמצעים כשרים". המשטרה זעמה. "המשטרה הגיעה בלי ראיות", אומרת חביב, "החשודים ישבו שבוע במעצר ולא התפתח שום דבר".
עד היום לא הוגש אפילו כתב אישום בתיק.
"שוקינג. פעם אחת הייתי רוצה לעשות ניסוי בבני אדם: בואו ניתן למשטרה את כל ימי המעצר שהם רוצים ונראה מה ייצא להם. בסוף אלו אנשים, לא ציפורים שאת שמה בכלוב. אם אקבל את כל בקשות המעצר שלהם הם יקרסו אחרי יום וחצי. והם באמת בקריסה. במובן הטכני של כוח אדם. ביחס לכוח האדם בעיניי הם עושים עבודה מצוינת. מה לעשות שהפושעים לא מתחשבים בכמה שוטרים יש, בטח לא בסיור ובחוקרים. והחקירות, בחוויה שלי, בחלק מהתחנות בקריסה. לא כי לא מסוגלים או רוצים לעבוד. פשוט הם לא מספיקים.
"תיק סורוקה הרגיז אותי. כעסתי. מבחינת דוברות פימפמו את התיק - אבל ראיות הם לא מצאו. הזניחו את התיק. את לא יכולה לתת כוח בלי להגביל אותו. כוח של מעצר מאוד מסוכן. לפעמים יש אירוע כל כך מבולגן, שקשה לפרוט אותו לפרוטות שמספיקות לכתב אישום. וכתב אישום דורש ראיות. זה בסדר שקצין משטרה אומר, 'יש כזה בלגן בשטח שאני אוסף את כולם לזינזאנה ואבדוק בתחנה מה קורה. קודם כל ארגיע את השטח'. ככה למשל היה בשומר החומות. שיאספו את כל השבאב בלי לבדוק מי זרק מה. אבל כשאתה בא עם תיק חקירה - אתה צריך לבסס אותו".
אירוע דרמטי אחר בקריירה המשפטית שלה התרחש במבצע שומר החומות, כאשר עלתה על הכוונת של ח"כ בצלאל סמוטריץ'. זה קרה במהלך חודש מאי 2021, כאשר שיחררה ממעצר נער בדואי שנעצר בחשד לידויי אבנים לעבר כלי רכב. החלטת השחרור שלה - בימים כל כך טעונים של התפרעויות בנגב - עוררה כעס בציבור. המשטרה הגישה ערר לבית המשפט המחוזי והצליחה להותיר אותו במעצר.
בעקבות ההחלטה של חביב, צייץ סמוטריץ': "כמה יפתיע אתכם שהשופטת שרה חביב, ששיחררה את המחבל הזה, היא אדם חביב סך הכל ברמה האישית, אבל שמאלנית קיצונית שולחת את ילדיה לבית ספר דו לשוני שלא חוגגים בו את יום העצמאות? ספרו לי עוד כמה אין קשר בין עמדותיו האישיות של השופט לפסיקותיו (המקוממות ומסוכנות במקרה הזה)".
איך הגבת?
"זה מצחיק אותי כי גדלתי ב'נוער צומת'. אבל זה לא מעניין. הרי 40 האחרים עצרתי. היו שני תיקים ששיחררתי, אחד היה קטין שהתחבא מאחורי חומה ושוטר בא ולקח אותו, ואחר היה חולה סרטן בטיפולים אינטנסיביים ששיחררתי על בסיס הומניטרי. המחוזי עצר אותו בערר. שנינו ישנו טוב באותו הלילה. אם הילדים שלי היו לומדים בבית הספר הדו־לשוני באותו הזמן יכול להיות שהייתי דורשת אבטחה לילדים. לא הייתי מוציאה אותם מהבית ולא הייתי מגיעה לעבודה כדי להיות איתם. ופה המערכת נכשלה בעיניי. אף אחד לא התקשר ושאל אותי איפה הילדים שלך לומדים והאם הם צריכים אבטחה. שיחות טלפון מנשיא בית המשפט 'תהיי חזקה' זה לא מספיק. הילד הקטן שלי היה בפעוטון בדו־לשוני. אני מאוד שמחה שלמד קצת ערבית בגיל שנה. אבל פתאום קלטתי שסמוטריץ’ שם איקס על הגב של הילדים".
5 צפייה בגלריה
''הוא מפחיד את השופטים שבאים אחריי, את השופטים בתיק הבא. שיידעו וייזהרו''. הציוץ של בצלאל סמוטריץ' נגד שרה חביב
(צילום: מתוך הטוויטר)
ואיקס על הגב שלך?
"פחות הטריד אותי. אמרתי: 'מה עכשיו אני אשחרר אנשים בגלל שצייצת? מה נראה לך שאעשה? את אותה עבודה בדיוק'. אני לא אחת שמפחידים אותה. שופט שמפחד לעשות את העבודה שלו צריך לפסול את עצמו, ולהפחיד שופטים זה לקבל מערכת משפט מעוותת. אם אנחנו רוצים שופטים שיפחדו, אז אנחנו לא רוצים שופטים, אנחנו רוצים בובות.
"אם מישהו היה עושה משהו לאחד הילדים שלי? נניח שהם באמת היו לומדים בדו–לשוני, ומישהו היה מחפש אותם שם, ומוצא אותם? סמוטריץ' היה אומר לו כל הכבוד או מתנער ממנו? ואם היה מתנער אז למה הוא מתנהל ככה? הוא לא מפחיד אותי"
"אני לא יודעת אם מישהו חשב רחוק מספיק על הקמפיין שמתנהל. אוקיי, המערכת לא טובה. בואו נצא מנקודת הנחה שכל המערכת רקובה ושצריך להחליף את כולנו. עכשיו מה? מה הכללים? מינית שופטים חדשים, לרוחך. איזה כלים אתה נותן להם? לפי אילו כללים הם צריכים לעבוד? מה אנחנו מייצרים חוץ מכאוס כשאנחנו מייתרים את מערכת המשפט? זה לא אומר שאי־אפשר להתווכח על הצורך ברפורמות, אבל לשים מטרה על גב של שופט רק בגלל שאנחנו לא אוהבים את ההחלטה שלו, זה מתכון להתיר את דמם של השופטים.
"אנחנו יכולים לבוא בטענות לשופט שאנחנו חושבים שעשה טעות, לומר אני חושב ששופט טעה. אבל על זה לקלס אותו, לצלם את הבית שלו ולשים את התמונה שלו בכל עיתון, כדי שאיזה משוגע אחד יעשה משהו? ואם מישהו היה עושה משהו לאחד הילדים שלי? נניח שהם באמת היו לומדים בדו־לשוני, ומישהו היה מוצא אותם שם ועושה להם משהו? סמוטריץ' היה אומר לו כל הכבוד או מתנער ממנו? אני רוצה להניח שהיה מתנער. ואם היה מתנער אז למה הוא מתנהל ככה? הוא לא מפחיד אותי. אני את ההחלטה כבר נתתי. הוא מפחיד את השופטים שבאים אחריי, את השופטים בתיק הבא. שיידעו וייזהרו מה צפוי להם אם ישחררו את הבדואי הבא בתיק כזה של שומר החומות. ואת זה אי־אפשר לקבל. ושופט שנזהר ומפחד אחרי כזה ציוץ הוא אידיוט. זה בדיוק השופט שאסור לו לקבל את הסמכות".
חביב מפנה את כיסאה בתקופה שבה מערכת המשפט נמצאת תחת מתקפה חסרת תקדים, בעיקר מצד פוליטיקאים ואנשי ציבור מימין שקוראים לרפורמה מיידית של המערכת. תוצאות הבחירות האחרונות בהחלט מטות את המאזניים לטובת התומכים בקריאה הזו.
מה דעתך על התוכנית של הציונות הדתית? ביטול עבירת הפרת האמונים?
"לא קראתי. יש תוכנית סדורה בכלל? כי כל תוכנית סדורה, בלי לקיים שיח בין כלל הרשויות, בלי להבין את ההשלכות של שינוי אחד מהכללים שאנחנו נשענים עליהם בתוך הדמוקרטיה, הוא שיח לא רציני. ביטול עבירת הפרת האמונים? אפשר לדבר על זה. אבל צריך לדבר על זה מחוץ להקשר פוליטי ספציפי ותיק ספציפי. צריך לדבר ברמה העקרונית. הייתה סיבה שהעבירה הזו חוקקה. וצריך לזכור - ביטול של עבירה פלילית היא לא שינוי של כל המארג של השיטה, בואו נשים דברים בפרופורציה. ביטלו את עבירת הזנות, את העבירה של קיום יחסי מין הומוסקסואליים. זו אמירה חברתית ערכית, מה אנחנו מוכנים לספוג ולסבול בתור ציבור. החוק הפלילי הוא גבול אחרון שבו אנחנו אומרים עד כאן. מכאן - פלילי. ולפני החוק הפלילי יש מתחם רחב של אתיקה ששכחנו. אפשר להחליט שמעשים שאנחנו מגדירים כהפרת אמונים מבחינת החוק - הם לא כאלה. זו בחירה ערכית של חברה שאומרת: מבחינתנו זה לא קו אדום".
"אם קובעים פסקת התגברות בתוך השיטה הקיימת - האיום הוא לא על בית המשפט כמו שהוא על האזרחים. זה אומר שאם נוכחים במליאה נניח 20 חברי כנסת ו–15 מצביעים בעד - אפשר לבטל זכויות מיעוטים. אפילו זכויות נשים"
ככה את מרגישה גם לגבי פסקת ההתגברות? היא נחשבת היום לאיום הכי גדול על מערכת המשפט.
"זה יכול להיות מדויק ומופרך באותה מידה. תלוי מה יהיו האיזונים מסביב. אם לא נשנה שום דבר בשיטה, אם לא דורשים רוב מיוחד, ורק קובעים פסקת התגברות בתוך השיטה הקיימת - האיום הוא לא על בית המשפט כמו שהוא על האזרחים. זה אומר שאם נוכחים במליאה נניח 20 חברי כנסת ו־15 מצביעים בעד - אפשר לבטל אפילו זכויות של מיעוטים. והכוונה במיעוט היא לא בהכרח מיעוט אזרחי, אלו יכולות להיות גם נשים, בוודאי בקונסטלציה הפוליטית הנוכחית. אז האיום הוא לא על בתי משפט או על השופטים, הוא על הדמוקרטיה. זכויות של אנשים ייפגעו.
"בכל העולם, ובטח באזור שאנחנו חיים בו, אנשים מתים ברחובות כדי לקבל זכויות ואנחנו מוותרים עליהם. בית המשפט הוא המעוז האחרון של אמון הציבור. האמון הציבורי במערכות שמנהלות את החיים היומיומיים שלנו - צה"ל, המשטרה, הכנסת - קרס. כל פעם עוד אבן בחומה מתפוררת. וזה מסוג הדברים שלא מאפשרים לנו לקיים דמוקרטיה יציבה. לאורך זמן, במונחים של שנים קדימה, זה יכול למוטט את הדמוקרטיה".
רק לאחרונה סערה המדינה בעקבות ההחלטה לגזור חמש שנות מאסר בלבד לנער בדואי שביצע עבירות מין בילדה בת עשר. יחידת האבטחה בבית המשפט אפילו תיגברה את האבטחה סביב ראש הרכב השופטים בתיק, יעל רז לוי.
"הרבה פעמים מדווחים על פסקי דין בצורה לא מדויקת. ראיתי את התיק הזה כשהייתי בתורנות מעצרים. בקטינים אני קוראת לזה 'שיטת הנס קפה'. יש גמול והרתעה שזה קפה שחור. יש שיקום שזה חלב. בית המשפט אוהב לעשות נס קפה, והציבור לא מצליח להבין מה זה נס קפה. הוא מבין רק קפה שחור וחלב. בקטינים, בגלל שסיכויי השיקום יותר טובים, הרבה תיקים חמורים נגמרים בצו טיפולי. עכשיו, אני לא יודעת אם זה מה שמתאים פה, לפני שיעשו עליי איזה עליהום. יכול להיות שזה תיק שלא מתאים לשיקום - אז נעשה קפה שחור. אין סיבה לעשות נס קפה. אבל אומר משהו על השיטה: השיטה מחייבת ששופט יעשה איזונים של סיכויי שיקום בתוך האיזונים האחרים. אצל קטינים יש לשיקום משקל רב יותר.
"עבירת מין היא סוג של התמכרות. ואני חושבת שציבורית השיקום נכון יותר כי אנחנו מנטרלים פצצה מתקתקת של עבריין מין סדרתי בעתיד. זה האינטרס הציבורי. זה לא מביע זלזול בפגיעה בקטינה. זה אומר שאנחנו מוותרים על הגמול, אבל לא בהכרח על ההרתעה".
ובכל זאת, מה עם הצד של הקורבן? אי־אפשר לשים אותו בצד. הוא המהות.
"אני לא מכירה שופט שלא רואה את הצד של הקורבן. ההליך הפלילי נוצר מלכתחילה כתוצר של ראיית הקורבן, זה המרכז. להגיע לתוצאה של הרשעה או זיכוי זו עבודה מקצועית שהיא סוג של טכנאות של ראיות, במיוחד בתיקים פליליים, כשההיבט של ספק סביר הוא המכריע. העיסוק בעונש הוא הרבה יותר מורכב ועדין. זו עבודה שיפוטית יותר קשה. בגזר דין השיקולים הרבה יותר מורכבים, ודורשים איזונים הרבה יותר עדינים".
ואם את היית השופטת בתיק?
"קשה לשלוח ילד לכלא. חמש שנות מאסר לנער בן 17 וחצי בעת ביצוע העבירה זה לא מעט. אני לא יודעת מה אני הייתי נותנת".
הכהונה של חביב הייתה סוערת גם בשל העלייה במקרי הפשיעה בדרום בשנים האחרונות. לפי דוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת בנושא "פשיעה ועבריינות באזור הדרום", בשנת 2020 נפתחו במחוז הדרום 58,224 תיקים, שהם 21 אחוז מכלל התיקים שנפתחו במשטרה בשנה זו. מספר התיקים לכל עשרת אלפים תושבים בדרום עומד על 410 (בירושלים, לדוגמה, המספר הוא 223 ובמחוז תל־אביב 336).
באוגוסט 2021 פורסם דוח מבקר המדינה על היבטי משילות בנגב. בין היתר הוצגו בדוח מידע ונתונים המצביעים על רמה גבוהה של עבריינות ופשיעה בתחומים שונים ובהם: גביית דמי חסות (לגביהם ציין המבקר כי נתוני המשטרה אינם משקפים את מלוא היקף התופעה), אלימות, עבריינות תנועה ועבירות מס מהותיות.
סוגיית המשילות היא אחת הבוערות בשיח הציבורי, בית המשפט באזור נמצא תחת זכוכית מגדלת יותר מתמיד. כשופטת, הרגשת את זה?
"יש קמפיין של משילות, והוא מכוון לבית המשפט באופן פרדוקסלי. ביהמ"ש הוא הגדר האחרונה. הוא לא אחראי על המשילות. מי שאחראי היא הרשות המבצעת. במקרה הזה, משטרה, מג"ב, יחידות חוקרות וסיור. משילות היא לא רק פשע. פשע הוא תמיד תולדה של הזנחה נוספת, חברתית. יש אנשים שתמיד יפשעו - לא משנה כמה טוב יהיה להם. ויש טעויות חברתיות שנעשו ומולידות פשיעה. זה לא אומר שמי שמבצע פשע והוא בדואי, מבצע את הפשע בגלל ההשתייכות המגזרית שלו. יש כל מיני מוטיבציות לפשע. אבל משילות היא סוגיה שצריך להתמודד איתה הרבה לפני ביהמ"ש, שלא מחיל ריבונות בשטח. מה שחשוב זה ההרתעה, האכיפה, ולא מה קורה בביהמ"ש שנה־שנתיים אחרי המעשה, כי לוקח זמן להגיע לפסק דין".
5 צפייה בגלריה
''משילות היא סוגיה שצריך להתמודד איתה הרבה לפני ביהמ"ש''. מחאת תושבים נגד הפשיעה בנגב
(צילום: הרצל יוסף)
זה מחזיר אותנו לאירועי שומר החומות. הופתעת מהיקף ההתקוממות?
"את אופי ההפגנות האלימות שהיו - אנחנו מכירים. אני חושבת שבסכסוכים בין חמולות יש אלימות יותר חמורה. אבל האלימות נגד אזרחים - לנסות להוציא אנשים בכוח מרכב, שריפת רכבים - אלה היו אירועים יוצאי דופן. זו לא הפגנה מול משטרה, זו חוויה של אינתיפאדה שלא חווינו כמוה בדרום".
והטיפול באירועים?
"היחידות החוקרות והסיור קורסות מעומס של אירועים. אם יש אירוע של אלימות עם ירי, ולצד זה אירוע אלימות במשפחה, ולצד זה אירוע רכוש שהתפתח לאלימות וכל אלה אחד אחרי השני באותו שבוע ביחידה חוקרת אחת, כשיש להם במשמרת לא יותר משניים וחצי חוקרים במהלך היום ובקושי חוקר בלילה - זה בלתי אפשרי. ראיתי את כל התיקים של כל היחידות במרחב, ואת מבינה שהם לא יכולים. אין להם עשרה חוקרים במשמרת. גם לא חמישה. ועם זה הם צריכים לעבוד.
"לצד זה יש לי תחושה, אבל אין לי מספרים או סטטיסטיקה, שעבירות רכוש נהיו יותר אלימות. אם זה בהתפרצויות, גניבות רכבים. העבירות נהיו יותר חכמות. אני חותמת על צווים ורואה מצו לצו לאן זה מתפתח. את רואה מה המודוס אופרנדי של אותה כנופיה, את רואה שזה יותר מתוחכם ממה שהיה לפני חמש שנים. יותר מתוחכם ויותר אלים. וזה מדאיג ומעציב אותי.
"והשוטרים רוצים לעשות עבודה טובה. אין שוטר שבא בבוקר ואומר, 'אני הולך לדפוק את המערכת אני לא עושה כלום'. חוקר שלא מצליח להתקדם בתיק עסוק בכיבוי שריפות וזה מתסכל אותו. אני משחררת ומותחת ביקורת שלא התקדמו בחקירה - והוא מתוסכל. הוא צודק. הוא עבד נורא קשה. הוא לא ישב רגל על רגל, יש לו הסבר למה הוא לא הצליח לעבוד על התיק".
עכשיו היא מוותרת על כס השיפוט, על היוקרה של התפקיד, מפשילה שרוולים וחוזרת לאולם בית המשפט כסנגורית. במהלך חופשת הפרישה שלה פתחה משרד בבאר־שבע, שעוסק בעיקר בעבירות צווארון לבן, איכות סביבה וייעוץ לדירקטוריונים.
"לא באתי לשיפוט בשביל היוקרה, באתי בשביל לשנות", היא טוענת, "שיניתי מה שאפשר היה במסגרת התיקים שניהלתי. עשיתי מה שאני מאמינה בו. לפעמים גם הלכתי בתלם כי האמנתי שזה נכון באותו רגע. אני לא איזו מהפכנית. אבל כשופט אתה משנה חיים של אנשים, ואני רוצה להאמין שהשינויים שעשיתי הם לטובה. כשהתחלתי ב־2009 היו פחות שופטים, טיפלתי ב־50 תיקים ביום. פס ייצור כזה שנראה בלתי אפשרי. ובתוך כל זה, כל פעם שהציגו לי הסדר טיעון התעקשתי להקריא את כתב האישום המתוקן לנאשם, בשפה יומיומית כדי לוודא שההודאה היא הודאת אמת. וזה לוקח זמן. גוזל דקות ארוכות מיום דיונים שמוגבל בזמן. זה התפקיד שלי כשופטת.
"נכנס אליי ראש לשכת התביעות בבאר־שבע והודיע לי חגיגית שזה מסכל הסדרי טיעון. אמרתי לו שאני מבינה את זה ושזו בדיוק המטרה. אני רוצה לסכל את הסדרי הטיעון שבעיניי הם לא נכונים, שנאשם לא באמת מודה. בסוף הוא אמר, 'את תראי שאת תישברי'. אמרתי 'יכול להיות. לא נראה לי'. הוא הרשה לעצמו לדבר ככה כי אני הייתי העוף המוזר, הפסיכית שמקריאה כתבי אישום. והיום - את מכירה שופט שלא מקריא כתב אישום מתוקן?"
אז המצב היום טוב יותר?
"כן, פעם השופטים קרסו תחת הנטל. יש עדיין עומס מטורף, אבל אנחנו במגמת שיפור".
***
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה לטענה על הזנחה בתיק סורוקה: "מיד עם קבלת הדיווח על אודות המקרה נפתחה חקירה שהתנהלה במקצועיות וביסודיות במהלכה בוצעו מגוון פעולות חקירה במטרה להגיע לחקר האמת, בהן בין היתר מעצר 20 חשודים. עם סיום החקירה הועבר התיק לעיון והחלטת הפרקליטות כמקובל".
מחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ’ לא התקבלה תגובה עד מועד פרסום הכתבה.
פורסם לראשונה: 07:47, 25.11.22
