הפיצול של הרשימה המשותפת מעסיק רבות את השיח הישראלי אבל בעיקר מהטעמים הלא נכונים. אלה נוגעים כמובן להיבט הפוליטי הקונקרטי של מערכת הבחירות הקרובה ולשאלה הזניחה איזה מבין הגושים משרת המהלך הזה, מי ירוויח ממנו ומי פחות. התשובה לשאלה הזו היא כמעט על גבול הניחוש ועודף העיסוק בה דרך הממד הפוליטי הצר מחמיץ את המשמעות הגדולה העומדת מאחורי התפתחות זו.
צריך להבין משהו בסיסי לגבי היצירה הפוליטית שנקראת הרשימה המשותפת. היא הוקמה ב-2015 כחיבור היסטורי בין כלל המפלגות הערביות, מהלך שתומרץ על ידי יוזמת ישראל ביתנו להעלאת אחוז החסימה בבחירות לכנסת ה-20, מה שיצר איום מוחשי על היקף הייצוג הערבי בכנסת נוכח החשש שחלק מהמפלגות הערביות (בעיקר בל"ד) לא יעברו את אחוז החסימה.
אולם הקמת הרשימה המשותפת שיקפה לא רק מהלך נקודתי אלא את התכנסות הפוליטיקה הערבית לאסטרטגיה חדשה שבבסיסה עמדה חתירה לקידום סוגיות חברתיות-כלכליות בוערות בחברה הערבית. זאת, מתוך ראיית המשותף בעניין הזה עם החברה היהודית וגם על בסיס זיהוי האסטרטגיה הממשלתית, שחתרה כחלק ממדיניותה הניאו-ליברלית להאיץ את ההשתלבות הכלכלית של האזרחים הערבים, הפעם לא במעמד של חוטבי עצים ושואבי מים. באופן זה הפכה האסטרטגיה החברתית-כלכלית ללולאת הקשר שחיברה בין כלל מרכיבי הרשימה המשותפת ויצרה ביניהם מכנה משותף רעיוני. הציבור הערבי הגיב על כך בחיוב, מה שתורגם לשיעורי תמיכה גבוהים ול-13 מנדטים בבחירות 2015.
ההמשך היה מפתיע לא פחות: בשנתיים האחרונות ביקשה רע"מ של מנסור עבאס לקחת את האסטרטגיה החברתית-כלכלית של הרשימה המשותפת צעד קדימה, ולהפוך אותה למדיניות מוצהרת תוך עמעום העיסוק של הפוליטיקה הערבית בנושאי זהות לאומיים פלסטיניים.
(צילום: משי בן עמי, נויל האריס)
זה היה הרקע לפיצול ברשימה המשותפת ערב הבחירות במרץ 2021. רע"מ יצאה לדרך חדשה והפכה למפלגה הערבית הראשונה ששותפה בקואליציה ציונית ומכירה למעשה במדינת ישראל כמדינה יהודית. התוצאה עבור המגזר הערבי הייתה משתלמת: עשרות מיליארדי שקלים (בינתיים רובם על הנייר) כחלק מתוכנית החומש של ממשלת בנט-לפיד (שמצטרפים ל-15 מיליארד מתוכנית החומש של ממשלת נתניהו ב-2016).
המציאות זו חידדה את קווי התפר בין הרשימה המשותפת, שהמשיכה לאחוז בדואליות רעיונית המבוססת על סדר יום חברתי-כלכלי לצד סדר יום לאומי-זהותי, לבין רע"מ - שאחזה בסדר יום חד-ממדי שנשען על הסוגייה הכלכלית-חברתית בלבד.
ד"ר דורון מצאעל רקע זה צריך להבין ולנתח את הפיצול הנוכחי שנחתם רשמית ביום סגירת הרשימות בשבוע שעבר. הנתק בין בל"ד הלאומנית לבין מפלגות חד"ש ותע"ל מלמד על הפיכת המודל הפרגמטי-תועלתני של מנסור עבאס לעמוד הענן והאש המגדיר את הפוליטיקה הערבית. איימן עודה ואחמד טיבי מנסים - באיחור קל - להדביק את הפער שנוצר בין הרשימה המשותפת לבין רע"מ, שממשיכה להגדיר מחדש את הפוליטיקה הערבית דרך שילוב בין יסודות של מתינות לבין יסודות של תפיסת עולם המתעדפת קידום סוגיות חברתיות אזרחיות על פני נושאים של זהות לאומית.
הדרך לכך עוברת דרך הסרת הגיבנת של בל"ד המזוהה עם פוליטיקת הזהות הערבית ועם הדרישה להפיכת ישראל למדינת כל אזרחיה. מבחינה זו מדובר בניצחון גדול למעשה הציוני, המכנס את הפוליטיקה הערבית בישראל למחוזות הפרגמטיזם והתועלתנות. אלה הן חדשות טובות גם לשמאל וגם לימין הישראלי, כל עוד יקפידו שני אלה לשמור על עיקרון הברזל הציוני עתיק היומין שמעביר את קו הגבול בין נכונות לשתף פעולה עם הפוליטיקה הערבית בקידום ההשתלבות הכלכלית, לבין אי-הישענות עליה בכל הנוגע לעיצוב וקביעת סדר היום הלאומי.
- ד"ר דורון מצא הוא מזרחן, מרצה במכללת אחוה וחוקר בכיר במחלקת המחקר של "הביטחוניסטים"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
