כשוולדימיר ברץ' עלה ארצה מאוקראינה הוא הגיע עם מקצוע שלמד מגיל צעיר – סנדלרות. 40 שנה אחר כך, ולדימיר הוא הסנדלר הצבאי האחרון בצה"ל. "הצעתי שיביאו מישהו ואלמד אותו את העבודה שלי, אבל כרגע הם לא רוצים".
(צילום: ירון שרון)
יום עבודה רגיל של ולדימיר מתחיל בסנדלרייה הצבאית בבסיס תל השומר, בתוך מחסן עמוס בסוליות, ריח של עור חדש ונעליים שמוכנות לאיסוף. הסנדלרייה הקטנה היא מוקד עלייה לרגל, וחיילים מכל הארץ מגיעים אל המחסן של ולדימיר.
"כל חייל שבא לפה יש לי את ההזמנה שלו, והוא מביא מכתב מאורתופד", הסביר. "אנחנו לוקחים את המידות ואחרי שבוע הוא מקבל את הנעל. לייצר נעל יכול לקחת לי חצי יום, ויכול לקחת גם יום שלם".
4 צפייה בגלריה
הסנדלרייה של ולדימיר. "לייצר נעל יכול לקחת לי חצי יום, ויכול לקחת גם יום שלם"
(צילום: ירון שרון)
השירותים של ולדימיר ניתנים לכל חייל, החל מהטוראי שזה עתה התגייס ועד לקצינים בכירים. "היום הגיע איזה סגן אלוף שאני מכיר אותו הרבה שנים. הוא בא לתקן את הנעליים שלו, מידה 55, זו נעל כמו אונייה, המידה הכי גדולה שתיקנתי. היו גם חיילים שרגל אחת הייתה גבוהה יותר מהשנייה, אז שמתי עוד סוליה כדי להשוות את הגובה".
ולדימיר נחשף לראשונה לסנדלרות כשהיה בן 15. הוא נסע לעיר לבוב שבאוקראינה כדי ללמוד את המקצוע. "הייתי תלמיד לא כל כך טוב, אז לא הייתה לי ברירה, שלחו אותי ללמוד מקצוע".
"במשך שנתיים וחצי למדתי סנדלרות, ואז חזרתי לעיר שלי והגעתי למפעל שמייצר נעליים", סיפר. "רציתי בכלל להיות נהג רכבת, אבל לא הצלחתי. אז נשארתי במקצוע שלי".
4 צפייה בגלריה
ברץ'. "הייתי תלמיד לא כל כך טוב אז לא הייתה לי ברירה ושלחו אותי ללמוד מקצוע"
(צילום: ירון שרון)
עוד כסנדלר צבאי עסק ולדימיר בנעליים הצבאיות, אותן ייצר עבור הצבא האדום. "רוסיה זו מדינה קרה, תשעה חודשים חורף ורק שלושה חודשים קיץ. אז הייתי מכין נעלים שמתאימות לחורף, נעליים חומות עם פרווה".
עוד לפני שנכנס לתפקיד סנדלר צבאי, ולדימיר עסק בייצור נעליים יומיומיות ותיקונן. "כשהגעתי לארץ רציתי בהתחלה לפתוח עסק משלי. אבל לא הצלחתי למצוא עבודה והיו לי שני ילדים קטנים. הלכתי לעבוד בכל מיני מקומות, עבדתי ברחוב הרצל בתל אביב עם נעלי נשים יוקרתיות, אבל לא הייתה מספיק עבודה. נפלתי מספר פעמים, ובסוף הגעתי לצבא".
"כשהגעתי לפה אלו היו נעליים אחרות לגמרי. כי פה יש תשעה חודשים קיץ, לא חורף. עשיתי פה נעליים שאני אף פעם לא עשיתי – נעליים צבאיות ישראליות".
עם ותק של עשרות שנים כסנדלר צבאי בצה"ל, ולדימיר ראה מול עיניו את ההתפתחות בנעל הצבאית הישראלית. "הנעל היום היא אחרת לגמרי. זאת נעל שמייצרים גם עם עור וגם עם בד, נעל שיש לה אוורור. פעם זאת הייתה נעל שעשויה רק מעור ועם סוליות גומי, זאת הייתה נעל שנהרסת מהר יותר".
העבודה היומיומית בסנדלריה לא פעם מאתגרת, אבל ממלאת את ולדימיר במשמעות בכל יום. "אני עוזר לאנשים, כי אין נעליים שמתאימות לכל אחד. אני חושב שזו עבודה שאני עד הסוף איתה, לא מחליף. כל עוד אני אהיה בריא אני אמשיך עוד".
4 צפייה בגלריה
ברץ' בעבודה. "אמרתי שאולי כדאי להביא מישהו שאלמד אותו את העבודה שלי, אבל הם לא רוצים"
(צילום: ירון שרון)
בעוד שלוש שנים ולדימיר צפוי להשתחרר ולצאת לפנסיה, והוא מקווה שיהיה מי שימשיך את העבודה שלו. "זה מקצוע שצריך להמשיך, אבל נשארו רק זקנים, הצעירים לא רוצים לעבוד בזה. דיברתי עם בעל הבית שלי, אמרתי לו שאולי כדאי להביא מישהו שאלמד אותו את העבודה שלי, כדי שיהיה בתפקיד אחרי שאשתחרר, אבל כרגע הם לא רוצים".
"אני חושב שהמקצוע הזה הולך ונעלם, כבר לא מלמדים את זה", הוסיף בצער. "היום הרבה יותר קל להביא את הנעל מוכנה, למכור, וזהו. לא לייצר אותה. היום גם כבר לא מתקנים, זורקים".
