באפריל 1974 החליטה הממשלה בראשות גולדה מאיר על הקמת משרד הסברה שירכז את הפעולות לבניית תדמיתה של ישראל בארץ ובעולם. הראשון שמונה לשר היה שמעון פרס, שנודע בכישוריו התקשורתיים, אבל הוא כיהן עשרה ימים בלבד עד להתפטרות של גולדה. בממשלת יצחק רבין שהחליף אותה מונה לתפקיד אלוף (מיל') אהרן יריב, דובר רהוט ונעים הליכות ששימש כמסביר הלאומי במלחמת יום הכיפורים. אולם עד מהרה התברר שהמשרד לא הצליח לגבש הגדרות תפקיד ברורות, לנוכח החיכוכים עם משרדים אחרים, ולאחר שנה התפטר יריב ותפקיד שר ההסברה בוטל. מאז המשרד הזה קם ונופל מדי פעם בלי להשאיר חותם.
הכמיהה למשרד הסברה כל-יכול שיחרוץ את תדמיתה של ישראל לשבט או לחסד, הוא אנכרוניסטי ושייך לתקופות אחרות בהיסטוריה. הרעיון שגוף ממשלתי יכול להכתיב מסרים לעיתונאים - ישראלים וזרים – מתאים למשטרים מפוקפקים ששלטו על התקשורת בתוקף צווים וצנזורה. בעידן המודרני מקפידים עיתונאים עצמאיים – עוד יש כאלה – לבצע את עבודת הסיקור באמצעות ביקורת. הרעיון שישתמשו בדפי הסברה או חומרים שינפיק להם משרד ממשלתי מעורר אצלם חיוך מזלזל ותו לא.
שרת ההסברה הנוכחית גלית דיסטל אטבריאן לא שייכת לסדר הגודל של פרס ויריב, אבל משוכנעת שיש ביכולתה להפוך בהבל פה צפרדע לנסיך. בהודעת הפיטורים הבלתי נתפסת בחוסר המודעות שלה, של מנכ"לית המשרד גלי סמבירא, היא האשימה אותה בכישלון: "במשך ארבעה חודשים הצוות המקצועי של משרד ההסברה לא הצליח לממש את מדיניות וחזון השרה ואת הייעוד שלשמו נוצר, אף לא במעט. שרת ההסברה לוקחת את המשימה שהוטלה על כתפיה כשליחות וכמשימה אישית. המשרד עובר כרגע שינוי ארגוני עמוק לטובת אזרחי ישראל".
הטקסט הזה נשמע מופרך גם בסטנדרטים של מערכון ב"ארץ נהדרת", אבל הוא יכול להסביר את הדימוי הירוד של הממשלה הנוכחית. דיסטל אטבריאן החלה כשריון אישי של בנימין נתניהו ברשימת הליכוד לכנסת, וכך הגיעה גם לתפקיד שרת ההסברה בממשלה הנוכחית. מדובר במי שכתבה ספרים (שזכו לשבחים) ומאמרים בעיתונות, והשתתפה בפאנלים בתוכניות ברדיו ובטלוויזיה, אבל כאלה יש רבים. מנגד, מעטים מהם הצטיינו בדברי חנופה לוהטים לראש הממשלה בסגנון "כפרה עליו, ח-תיך".
הנה כמה אמירות שלה בתוקף היותה שרת ההסברה של מדינת ישראל, שיכולות להעיד על התאמתה לתפקיד. על המשתתפים במחאה נגד המהפכה המשפטית: "מה אפשר לעשות עם מפגינים שחוסמים כביש? הנה עצה אחת: לרדת לאיילון בקבוצות גדולות עם שרשראות כבדות, נבוטים או סתם אגרופים עם נצרה משוחררת, ולחכות לראות מי הדביל שהתעקש לחסום כבישים".
על טייסי חיל האוויר שהשהו את התנדבותם בשל חששם שישראל תהפוך לדיקטטורה: "טייסים על תנאי הם לא פטריוטים. לא מלח הארץ. לא ציונים. לא מטובי בחורנו. לא אנשים נפלאים. לא עם ישראל... טייסים שמתנים את ביטחון האזרחים בתוצאות הבחירות הם נפולת של נמושות... בזה להם אחד אחד".
על שופטי העליון שעומדים לדון בביטול התיקון לחוק עילת הסבירות: "קבוצת אנשים מצומצמת שלא נבחרה על ידי אף אחד בקלפי דנה בשאלה אם כדאי לבטל את תוצאת הבחירות של מיליוני אנשים... אם יש לכם בעיה עם הקונספט אתם אויבי הדמוקרטיה".
ד"ר ברוך לשםהתקשורת הישראלית מתייחסת בביטול לדיסטל אטבריאן, כאנקדוטה מבודחת וכפוליטיקאית נטולת חשיבות מיוחדת העומדת בראש משרד מיותר ללא סמכויות. אבל עבור הקוראים בארץ ובעולם שאינם מצויים בנבכי הפוליטיקה הישראלית היא נציגת ממשלה לכל דבר שמבטאת את הקול המוסמך של המדינה.
דיסטל אטבריאן היא רק משל לקלות הבלתי נסבלת שבה נתניהו ממנה שרים שאינם מתאימים לתפקידיהם, כמו בצלאל סמורטיץ' באוצר, איתמר בן גביר בביטחון פנים ואחרים שגורמים נזקים במעשים והתבטאויות לדמותה של ישראל. ואבוי, שרת ההסברה שלנו, שהייתה צריכה להציל את קלוננו מידם, מוסיפה גם היא נזקים משלה.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
