חלקים גדולים בישראל רואים בצמצום הדמוקרטיה מהלך הכרחי למימושה של מדינה יהודית "אמיתית". רק לאחרונה נכתב במאמר המערכת של בטאון דגל התורה "יתד נאמן" כי "מכיוון שבית המשפט אינו מתנהל על פי חוקי תורת משה... אין לנו כיהודים שומרי תורה עניין במקום הזה". זכורה גם האמירה של בצלאל סמוטריץ' מ-2019 שלפיה "ישראל צריכה להתנהל לפי משפט התורה, כמו בימי דוד המלך". השבר הזה לכאורה אינו מקרי, שכן הדמוקרטיה מקורה ביוון העתיקה, ורעיונות מסוג זה נחשבים המצאה של הגויים, או של ה"מערב". ואם כך, מה ליהודים אמיתיים ולכל זה?
לטענות מסוג זה יש חיבור רעיוני לשיח הרווח כיום בימין הישראלי נגד "הפרוגרסיביזם" – אותה אידיאולוגיה החותרת לתיקון מתמשך של האנושות בהתאם לקדמה. לישראל יובאה ההתנגדות, על האג'נדה והטרמינולוגיה שלה, מהימין הפופוליסטי בארה"ב, והיא נוגעת בעיקר לסוגיות של מבנה משפחה, פמיניזם, זהות מינית, היחס לזר, היבטים שונים של תקינות פוליטית ועוד. בניגוד ל"פרוגרסיבים" המבקשים שינוי רדיקלי ומיידי בחברה, השמרנים לרוב יתנגדו לשינוי, ואם יסכימו, אז רק בהדרגתיות ותוך כבוד למסורת.
בתורה יש חלקים רבים שאינם מתיישבים עם התפיסה הפרוגרסיבית – ממעמד האישה, דרך עונשי מוות בסקילה ועד התנגדות נחרצת ליחסי מין בין בני ובנות אותו המין. ואכן, יש מי שנתלים בנקודות הללו בתורה כדי לתקוף את הערכים המתקדמים ואת הדמוקרטיה בכלל בשם היהדות. אלא שבכך, שלא מדעת הם משתפים פעולה עם הוגים נוצרים שהתאמצו לאורך ההיסטוריה להדגיש שהיהדות היא דת מיושנת ואלימה שאין לה מקום בעולם המודרני (מרטין לותר, וולטייר, פיכטה ועוד). אלה טענו שהמקור לרעיונות האוניברסליים של צדק ושוויון נטוע דווקא בנצרות, שהמשיכה קדימה בעוד היהדות נותרה נטועה בעבר.
מול הקולות האלה עמדה ועומדת כבר מאות שנים קבוצה של הוגים יהודים משכילים שמתעקשת שרבים מהרעיונות והערכים הליברליים של המדינה המודרנית מקורם בתורה. לשיטתם, הייתה זו היהדות ולא הנצרות - ואפילו לא ההוגים היוונים כמו אפלטון ואריסטו - שהציגה לעולם לראשונה את הרעיונות המתקדמים שלפיהם אנחנו חיים היום. ובמילים פשוטות, היהדות היא זו שחוללה מהפכה פרוגרסיבית בעולם העתיק.
חשבו לדוגמה על הרעיון הבסיסי ביותר בתפיסת העולם הזו: האידיאל של השוויון. לפני היהדות שלטו במזרח הקרוב דתות פוליתאיסטיות שבהן האל או האלילים היו מקומיים ונגעו לקהילה מסוימת בלבד. לפי תפיסה זו, כל קהילה דתית הייתה מובחנת ושונה מהותית מן האחרת, והחברים בה שונים באופן עקרוני מבני ובנות הקהילות האחרות. היהדות, לעומת זאת, הציגה לעולם העתיק את הרעיון המהפכני שכולנו – כל האנושות כולה - בנים ובנות של אל אחד ויחיד. כולנו, בניגוד למה שהאמינו אז, חברים שווים בעולם שהוא ברא.
הרעיון הזה הוא בדיוק הסיבה שהתורה הדגישה חזור והדגש ערכים פרוגרסיביים חשובים – גם כיום וקל וחומר באותה תקופה - כמו אהבת הגֵּר. בניגוד למקובל לחשוב, הציווי המפורסם "ואהבת לרעך כמוך" מופיע רק פעם אחת בתורה (ויקרא, יט יח). האהבה של חברים ורעים בני העם היהודי היא ללא ספק חשובה ללכידות הקהילה ולחוזקה, אבל היהדות הדגישה אהבה מסוג אחר.
האהבה החשובה בתורה היא לא לאלו שדומים לנו, אלא לשונים: 36 פעמים מצווה התורה "לאהוב את הגֵּר", וברוב הפעמים היא מסבירה זאת כיוון ש"גרים היינו בארץ מצרים". הסבל של בני ישראל וערך השוויון מבססים בתורה תפיסת עולם ערכית מרשימה שבה הזר, העני, האלמנה והיתום אינם זוכים לבוז או זלזול אלא להתחשבות. הזר אינו מודר מן החברה ואינו מגורש. להיפך: התורה דורשת מהיהודים להיות אחראים לזר ולאהוב אותו כפי שאוהבים את בני העם היהודי.
השבת היא עוד דוגמה חשובה להתעקשות של היהדות על ערכים הומניים. אמנם יש לה משמעות דתית ואפילו מיסטית עמוקה, ועדיין, בבסיס הפרקטיקה הדתית מצוי הרעיון שהשבת היא יום מנוחה אוניברסלי. כל הקוסמוס נח ביום הזה. לא רק העשירים.
יש עוד ערכים כאלה שמקורם בתורה, כמו האידיאל של קדושת החיים, חשיבות החסד והחמלה, ועוד לא ציינתי את התרומה העצומה של המשנה והתלמוד להנצחתם. בזכות עקרונות היסוד האלה יש רבים וטובים בעולם היהודי - ולא רק בקרב הרפורמים והקונסרבטיבים אלא גם בחלקים של הזרמים המסורתיים בישראל ובציונות הדתית - שמצליחים להראות כיצד רעיונות "פרוגרסיביים", שהתורה לכאורה שוללת, יכולים וצריכים להיות מקובלים על היהודים היום. ראו כיצד גם קהילות דתיות מקבלות אורח חיים להט"בי: זה לא רק ארגוני דתיים גאים, אלא גם רבנים משלל קהילות בישראל ובעולם.
חשוב להדגיש שהערכים היהודיים החשובים הללו מאז ומתמיד היו כלל-אנושיים במהותם. הרעיון שהיהודים הם עם סגולה גרם לרבים מהם להצדיק את ההסתגרות מן העולם ואת עליונותם המוסרית, ולהתמקד רק בהצלחה ובשגשוג של עצמם. אך בעיני רבים וטובים, מרבי יהודה הלוי בימי הביניים ועד עמנואל לוינס במאה ה-20, העם היהודי הוא ייחודי וחשוב בדיוק כי בידיו סט מהפכני של ערכים מוסריים אוניברסליים שעליו להפיץ לשאר העמים.
ד"ר גלעד שרביטתפקידו של העם היהודי, לשיטתם, אינו להסתגר בדלת אמותיו, אלא ללמד את העולם את הבשורה החשובה של הדת וערכיה, בבחינת אור לגויים. דוגמא חשובה לכך ניתן למצוא בפועלם החשוב של הרב יואכים פרנץ שנשא דברים במצעד לוושינגטון ב-1963, דקות לפני נאום "יש לי חלום" של מרטין לותר קינג, ושל הרב אברהם יהושע השל, שכיהודי שומר מצוות עמד שכם אל שכם עם קינג במצעד בסלמה ב-1965 למען זכויות אזרח שוות לשחורים בארה"ב.
עבור הרב השל, כמו עבור יהודים רבים אחרים, אין ולא יכול להיות קרע בין הדת לבין רעיונות פרוגרסיביים או מול המדינה המודרנית הליברלית, שכן אלו מושתתים מלכתחילה על עקרונות יהודיים. ואם יש לכאורה קרע כזה, הוא לבטח אינו מבטא את העקרונות של היהדות ה"אמיתית", אלא רק של זרם אחד קיצוני מתוך מגוון של דעות ואמונות בתוך היהדות, שהפך למרבה הצער לדומיננטי בישראל.
- ד"ר גלעד שרביט הוא חבר סגל במחלקה לפילוסופיה ולימודי דתות באוניברסיטת טאוסון, מרילנד
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
