11 צפייה בגלריה
חממות קנאביס בתוך שטחי אש, פסולת שמצטברת כבר חודשים, וסחיטה של דמי חסות. אין משילות בנגב
דו"ח מבקר המדינה שפורסם השבוע קבע, שוב, בצורה חד משמעית כי אין משילות בנגב, במיוחד בכל הקשור אל המגזר הבדואי. אבל התושבים שגרים באזור, גם אלה שבפזורה ובכפרים, מרגישים את זה כבר שנים רבות. זה בא לידי ביטוי במצב הכבישים, האירועים הפליליים, מצב התשתיות ומערכת החינוך – וגם בשירותים יומיומיים, כמו פינוי פסולת.
ממצאי מבקר המדינה על היעדר המשילות בנגב
(צילום: דוברות משרד מבקר המדינה)
"אין משטרה במגזר, היא מפחדת"
אחד הנושאים המרכזיים שעלו הוא סחיטת דמי החסות מתושבי הנגב. מדובר בתופעה שמלווה כבר שנים את תושבי הדרום, אבל למרות זאת היא לא ממש מופיעה בנתונים. דו"ח המבקר העלה שבמשך חמש שנים, בין 2015 ל-2020, נפתחו רק 264 תיקים בגלל אירועים כאלה. כ-60% מהם נסגרו או נמצאים בהליכי סגירה.
הסיבה לכך שאין הרבה תלונות, לפי המבקר, היא החשש מכך שעצם הדיווח למשטרה יפגע בביטחון האישי של המדווח ובני משפחתו, וגם חוסר אמון של הציבור ביעילות הטיפול של המשטרה. סיבות שאנשי הנגב ואלו שפועלים במרחב מכירים על בשרם.
"אין משטרה במגזר, המשטרה מפחדת", סיפר ל-ynet א', קבלן שעובד במגזר הבדואי. "הקמנו שכונה באום בטין וגנבו לנו תשעה טרקטורים, חיבלו בעבודות של קבלנים אחרים. אנשים מילאו דלי חלב, באו - ושפכו. יש הריסות, איומים על אנשי הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב ומנהלת ההסדרים".
לדבריו, "זאת סחיטה באור יום, שוחטים את המדינה לאור יום. הם לוקחים מגרשים ואדמות, ממציאים בעלויות, ומגיעים בכוח, בחמולות, בקבוצות, והמדינה מתכופפת לכל גחמה שלהם. היום יש ממשלה חדשה, אבל זה יהיה עוד יותר קטסטרופה".
סוכנים של המשטרה התחזו לקבלנים בנגב כדי לאתר סוחטים
(צילום: דוברות המשטרה)
הקבלן הוסיף שהוא לא אופטימי לגבי פתרון אמיתי לנושא דמי החסות. "חטפתי שם מכות כבדות והמדינה ביישה אותי, המשטרה נטשה אותנו לאנחות, הפרקליטות ויתרה להם. במבחן התוצאה הם לא מסוגלים לתת פתרון, ומעמידים את האזרחים בקדמת הבמה. אנחנו אוכלים חרא כל היום והמצב רק הולך ומחמיר, המצב טרגדיה".
"אנחנו רואים מה קורה – ולמדינה לא אכפת"
כשמדברים על "הדרום הפרוע", התמונה שעולה בדרך כלל לראש היא צעירים מהמגזר הבדואי שעושים כרצונם בשטחי האש בנגב. דו"ח המבקר הפנה זרקור לעבריינות סביב השטחים שברשות צה"ל.
כך למשל, הקרבה של האוכלוסייה הבדואית לבסיסים צבאיים, כמו בסיס חיל האוויר בנבטים, יכולה לספק נקודת תצפית טובה וקלה וכן להסב נזקים אדירים באמצעות רעיית צאן בסמוך לבסיס.
רוב הבעיות בנגב מתרכזות לשטחי האש והאימונים בצאלים. מאות פעמים אותרו צעירים בדואים שפלשו לאותם השטחים, עשרות מקרים של גניבות ציוד אירעו בשנים האחרונות ויותר מ-180 חממות לגידול קנאביס אותרו במרחב המרכז הלאומי לאימונים ביבשה בין 2017 ל-2020.
המלחמה בין מגדלי הסמים לכוחות הביטחון היא מלחמה שלא נגמרת. שטחי האש של צאלים הפכו לאזור הגידול המועדף על העבריינים, ובמשטרה לא מצליחים לפעול בשטח.
חממות בלתי חוקיות בשטחי אש בנגב
(צילום: רגבים)
"הם מביאים מכליות מים, מחברים לטפטפות, שמים רשת הסוואה ושלום על ישראל", אמר מקור שפועל באזור שטחי האש ותיעד את החממות. "בסוף מדובר באנשים שרוצים להרוויח כסף, ומאז שסגרו את הגבול עם מצרים להברחות החממות עלו בצורה משמעותית, יש עכשיו אלפי חממות".
לפי המקור, הסיירת הירוקה הורסת מאות חממות, "אבל זה חתול ועכבר, הורסים ומקימים מחדש. ברגע שאין נוכחות של הרשויות בשטח – זה מה שקורה. או שהרשויות שם או שגורמים אחרים בשטח. זה חוסר משילות. נקודה".
"אנחנו רואים מה קורה שם ולמדינת ישראל לא אכפת", סיפר אזרח שטייל בנגב ונתקל בחממות. "עצוב לי מאוד לגלות את זה. חממות ושדות מכוסים ברשתות הסוואה תקניות של צה"ל במטרה לגדל שדות מריחואנה. זה נורא, איבדתי אמון במשטרה הזאת".
11 צפייה בגלריה
חממה בשטח אש בנגב. "אנחנו רואים מה קורה שם ולמדינת ישראל לא אכפת"
(צילום: דוברות המשטרה)
ראש המועצה האזורית רמת נגב, ערן דורון, שבשטח המועצה שבראשה הוא עומד נמצאים שטחי אש רבים, הצביע גם הוא על מאות חממות פעילות, ועל כך שפעילות הרשויות לא מצליחה לעמוד בקצב של הגורמים העברייניים.
"למרות מאמצי המשטרה, שהגבירו את קצב השמדת החממות, יש יותר חממות חדשות מאלו שהושמדו", אמר דורון. "אני יודע שצה"ל והמשטרה הקצו כוחות מיוחדים בסדר גודל של פלוגה לאכיפה בתוך שטחי האש. להבנתי, צריך לפחות שני גדודים כדי שזה יהיה יעיל".
כדי לפתור את הבעיה הציע דורון לנסות כיוון אחר – לאפשר גידולים חוקיים של קנאביס בנגב, וכך לפגוע בגידולים הלא חוקיים. "גידולי החממות מעידים שניתן לקיים פיילוט של גידול קנאביס חוקי באמצעי ייצור לגיטימיים לתושבי הנגב הבדואים, שזקוקים למקורות הכנסה".
במשטרה מודים שהמאבק בנושא לא פשוט. "הם גילו פרצה ומנצלים אותה. עם השקעה כספית קטנה אפשר לקצור רווחים עצומים", אמרו גורמים במשטרה. "כדי לעשות פעילות מבצעית נגד חממות הסמים צריך אישור של הצבא ולהפסיק אימונים. כדי לתפוס את המגדלים צריך לעשות מארבים של מספר ימים, אבל הצבא לא יכול להפסיד כל כך הרבה מילואים ולעצור אימונים".
מאז תחילת השנה השמידה המשטרה קרוב ל-500 חממות, וזו אחת המשימות המרכזיות שמעסיקות את שוטרי מרחב נגב. "אנחנו נתקלים בחממות בגדלים שונים, אבל בדרך כלל מדובר בעשרות קילוגרמים של צמחים, ויותר", סיפר רב-פקד ארקדי שוסטר, מפקד יס"מ נגב.
"אנחנו מתמקדים בפגיעה הכלכלית", הוסיף רב-פקד שוסטר. "להקים חממה כזו, לטפח, להביא מים, מחשב השקיה, לשכור אנשים שיטפחו וישמרו על החממה – זו השקעה כספית לא מבוטלת. על כל חממה יש רווח של עשרות ואפילו מאות אלפי שקלים. אחרי העבודה שלנו הסוחר נשאר רק עם ההוצאה והסיכון – בלי רווחים".
אבל לפי שוסטר, לא רק המשטרה העלתה הילוך במאבק, אלא גם מגדלי הסמים. "התחלנו להיתקל במכשולים ששמים לנו בדרך, דוקרנים ובורות שמוסווים כדי שהרכבים שלנו ייפלו. נתקלנו גם במצלמות שהוצבו כדי לראות אם המשטרה מגיעה. כמו שאנחנו לומדים אותם הם מנסים ללמוד אותנו. כרגע, יש ירידה בכמות הפעילות שלנו, בגלל כמויות הסמים הגדולות שהושמדו".
"הדו"ח המקיף של מבקר המדינה מהווה אזעקת אמת לממשלת ישראל", אמר מנכ"ל רגבים מאיר דויטש. "הוא נוגע בבעיות הליבה של המצב החמור אליו הגענו בכל רחבי הנגב ושיש לו השפעה קריטית לגבי עתידו של האזור. אם הממשלה תנקוט חמישה צעדים מעשיים שנגזרים מהדו"ח המעמיק – היא תחולל מהפך בנגב".
"למה בכל הקיבוצים במדינה יש בריכה ואצלנו לא?"
האוכלוסייה הבדואית בנגב היא הענייה ביותר בישראל. ההכנסה החודשית לנפש מגיעה בממוצע לכ-1,070 שקלים, פחות משליש מההכנסה הממוצעת לנפש בכלל היישובים. רבים מהיישובים הבדואים בנגב מתמודדים עם מחסור בתשתיות בסיסיות של מים, חשמל, וביוב.
אחת הרשויות העניות ביותר במגזר הבדואי היא ערערה בנגב, עם כ-20 אלף תושבים שמדורגים בתחתית האשכולות הסוציו-אקונומיים. היישוב הקטן שוכן לא רחוק מבסיס נבטים, והוא עטוף כולו באשפה. זה גם אחד הדברים שהכי מטרידים את ראש המועצה המקומית, נאיף אבו עראר. לפני שהוא מדבר על הבעיות בחינוך ובאבטלה הוא מתרעם על העובדה שאין לו מערך פינוי פסולת מסודר.
בעיית האשפה של ערערה בנגב
(צילום: הרצל יוסף)
"יש לנו בעיה קשה בעניין הפסולת ביישוב", סיפר אבו עראר. "יש ביישוב ערימות של פסולת אבל יש לנו חסמים בגלל המשרד להגנת הסביבה. כבר שבעה חודשים היישוב מתפוצץ מפסולת ואין לנו אישור להוציא אותה לאתר קליטה חדש".
אבו עראר מיואש. "חסרים לנו הרבה דברים, תשתיות ובנייני ציבור, חסרים לנו תקציבים לשיפור פני העיר. זה מכניס את האנשים לדיכאון הם מתוסכלים. גם אני כראש המועצה מתוסכל, אין לי אוזן קשבת, אין תקציבים ואני לא יכול לשרת את הציבור כמו שצריך".
11 צפייה בגלריה
הפסולת בערערה. "כבר כמעט שמונה חודשים היישוב מתפוצץ מפסולת ואין לנו אישור להוציא אותה לאתר קליטה חדש"
(צילום: הרצל יוסף)
אחד המקרים שתסכלו מאוד את ראש המועצה היה התשובות שקיבל כשניסה לקדם הקמת קאנטרי קלאב בערערה שבנגב. "אני רוצה להקים קאנטרי קלאב ובריכה, ובמשרד הפנים מבקשים שאכין תוכנית כלכלית. למה בכל הקיבוצים במדינה, שיש להם 1,500 תושבים, יש בריכה, אבל אצלנו לא? יש לנו תסכול גדול, זה עוול".
"האוכלוסייה הבדואית בנגב היא בבחינת החצר האחורית של המדינה", אמר איברהים נסאסרה, איש עסקים ופעיל חברתי מלקיה. "האפליה צועקת לעין בכל תחום ותחום. יש הרבה מאוד מה לעשות, כמו להעניק חינוך שוויוני אמיתי, לתת תמריצים למעסיקים כדי שיעסיקו עובדים בדואים, לבנות פארקים, להקים מרכז השקעות משמעותי ולגבש תוכנית גג מקיפה עבור היישובים הבלתי מוכרים".
"יש עוד הרבה מאוד מה לעשות – אם רק רוצים לחולל כאן שינוי מהותי", הוסיף נסאסרה. "התושבים הבדואים בנגב זכאים לשירותים ציבוריים בדיוק כמו שמקבל כל תושב אחר בישראל, לא יותר אבל גם לא פחות".
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "המשטרה מנהלת מאבק נחוש ובלתי מתפשר בפשיעה החמורה בנגב, ופועלת בכל שעות היממה באופן יזום והתקפי נגד תופעות פשיעה שונות המטרידות את תושבי האזור ופוגעות בהם במישור הגלוי והסמוי, במטרה לאתר ולהעמיד לדין את מחוללי הפשיעה. המאבק המשטרתי בעבירות הסחיטה, הנשק, האלימות והבריונות בכביש הניב לאחרונה מעצרים וכתבי אישום רבים. פעילות המשטרה מונעת מקרי פשיעה רבים. לצד המשך האכיפה, יודגש כי כדי לטפל בתופעות שונות שגורמות לחלק מהפשיעה ולמרן לחלוטין דרוש טיפול רב-מערכתי לאומי ושינוי שורשי עמוק שהוא מעבר לאכיפה משטרתית. נמשיך לפעול לריכוז מאמץ נחוש, יום-יומי ובלתי מתפשר נגד עבריינים ופורעי חוק באזור, כדי להגן על הציבור, ביטחונו ורכושו".
