רק בחודש יוני אירח נשיא סין שי ג'ינפינג בבייג'ינג את נשיא הרשות הפלסטינית אבו מאזן, ובניסיון להפגין איזון הזמין לביקור בארצו את ראש הממשלה בנימין נתניהו. נתניהו קיבל את ההזמנה, והיו שהאמינו כי אלה סימנים המעידים שסין נמצאת בדרכה למלא תפקיד מרכזי וחיוני יותר במזרח התיכון.
ארבעה חודשים עברו, ומתקפת הטרור הרצחנית של חמאס ב-7 באוקטובר טרפה את הקלפים: ביקורו של נתניהו בבייג'ינג בוטל, והעובדה שהממשלה הסינית נמנעה מלגנות את ארגון הטרור למרות מעשי הזוועה שלו, ואף סיכלה יחד עם רוסיה החלטה במועצת הביטחון שתוקיע אותו מפורשות, הבהירה ששום דבר לא באמת השתנה – על אף ניסיונות ההתקרבות של נתניהו לבייג'ינג, ברגע האמת דבקה סין בהתייצבות המסורתית שלה לצד הפלסטינים, ומראית העין של אובייקטיביות סינית במזרח התיכון התפוגגה.
באופן רשמי סין מציגה עצמה מאז 7 באוקטובר כגורם ניטרלי. השליח הסיני למזרח התיכון, ז'אי ג'ון, שוחח בשבועות האחרונים עם גורמים פלסטינים, מצרים וישראלים, ולבכירים בירושלים הוא אמר כי לסין "אין אינטרסים אנוכיים בסוגיה הפלסטינית, אלא היא עומדת תמיד לצד השלום, ההגינות והצדק, ורוצה לעבוד עם הקהילה הבינלאומית כדי לקדם שלום".
ואולם רבים רואים בניטרליות הזו ניטרליות-לכאורה, או כפי שמכנה זאת טוביה גרינג, חוקר במרכז למחקרי ביטחון לאומי, "ניטרליות פרו-פלסטינית". "אתה לא יכול להיות ניטרלי בסוגיה כזו – שתיקה היא כמו הסכמה אילמת", אומר גרינג על התגובה של סין למתקפת הטרור של חמאס שפתחה את המלחמה. "הבעיה הגדולה ביותר שלנו לדעתי היא שבמקום למלא את תפקיד המעצמה הגדולה והאחראית שהיא טוענת שהיא, סין מנצלת את הסכסוך לתועלות גאופוליטיות".
ישראל נאצית ויהודים ששולטים בעולם
ה"הסכמה שבשתיקה" של סין באה לידי ביטוי בשלל זירות. לא רק שבהודעותיה הרשמיות הסתפקה בייג'ינג באמירה הכללית שהיא "מתנגדת להתקפות על אזרחים" ולא הזכירה כלל את מעשיו של חמאס, אלא נוסף על כך שר החוץ הסיני, וואנג יי, התייצב באופן מובהק לצד הפלסטינים כשטען כי "לב הבעיה הוא העובדה שלא נעשה צדק לעם הפלסטיני". על הפצצות צה"ל בעזה אמר כי "מעשיה של ישראל הם מעבר להגנה עצמית", ולממשלה בירושלים קרא להימנע מ"הענישה הקולקטיבית" של תושבי הרצועה.
גם התקשורת הסינית תקפה קשות את ישראל מאז תחילת המלחמה, ובין השאר ציטטה דיווחים מאיראן שלפיהם צה"ל עושה שימוש לא חוקי בפצצות זרחן. במכון SIGNAL דיווחו כי אחרי המתקפה של 7 באוקטובר מיעטו כלי התקשורת בסין לסקר את סיפורי הזוועה מיישובי העוטף שהחרידו את העולם, ובמקום זאת הובלטו בהם הפצצות ישראל בעזה, וגם לדיווח עליהן לא צורף ההסבר שלפיו ישראל תוקפת תשתיות של חמאס.
אין פלא אפוא שאחרי מתקפת הטרור ספגה שגרירות ישראל בבייג'ינג שלל הודעות עוינות ברשתות החברתיות, ועלייה נרשמה בגילויי האנטישמיות באינטרנט הסיני ומחוצה לו. בשבוע הראשון למלחמה נדקר בבייג'ינג עובד של שגרירות ישראל בסין, וברשת הסינית הופיעו מאז השוואות של ישראל לנאצים, טענות שהיהודים שולטים בעולם בעזרת עושרם ה"לא פרופורציונלי", ופוסטים שבהם המעיטו הגולשים הסינים בממדי השואה.
הצד הנכון של ההיסטוריה
לסין יש כאמור היסטוריה של תמיכה בפלסטינים, ומייסד המפלגה הקומוניסטית השולטת בבייג'ינג, מאו דזה-דונג, שלח בשעתו נשק לאש"ף, תמך במאבק המזוין הפלסטיני והשווה את ישראל לטייוואן כבסיס של האימפריאליזם המערבי. ובכל זאת, מומחים ברחבי העולם מסכימים כי האינטרסים הסיניים בזירה הבינלאומית, ובראשם קריאת התיגר על ההגמוניה של ארה"ב, הם שמנחים את בייג'ינג בבואה לעסוק במשבר הנוכחי במזרח התיכון, ולאו דווקא הדאגה לזכויות הפלסטינים.
התמיכה של ארה"ב בישראל, שנתפסת במקומות רבים בעולם כבלתי-מסויגת, נותנת לסין הזדמנות להציג עצמה כאלטרנטיבה הוגנת יותר ולנצל את התסכול של מדינות ערב מוושינגטון. כדרך אגב היא מאפשרת לה לא רק למצב עצמה ככוח מרכזי באזור, אלא גם להגדיל את מכירות הנשק שלה למדינות ערביות ולגייס אותן לצדה בסוגיות שנויות במחלוקת, כמו דיכוי המיעוט האויגורי בחבל שינג'יאנג שבצפון-מערב סין, שבגינו סופג המשטר הסיני ביקורת חריפה.
"בסכסוך הישראלי-פלסטיני ממשלת סין תמיד מקדמת נרטיב שתולה את האשמה בישראל, בעלת בריתה החשובה של ארה"ב", אומרת יקיו וואנג, חוקרת לענייני סין, הונג קונג וטייוואן בארגון Freedom House. "היא עושה את זה כי זה תואם את המטרה החשובה ביותר של התעמולה של מפלגת השלטון הקומוניסטית: לערער את מעמדה של ארה"ב בקהילה הבינלאומית. הפעם הזו אינה שונה".
כמו התקשורת הרוסית, מאז תחילת המלחמה מאשימים כלי התקשורת הממלכתיים בסין את ארה"ב בליבוי המתיחות במזרח התיכון, ובעיתון הסיני הממלכתי China Daily נכתב השבוע בטור המערכת כי וושינגטון ניצבת "בצד הלא נכון של ההיסטוריה בעזה", וכי ב"תמיכתה העיוורת בישראל" היא מחריפה את הסכסוך.
השאיפה הסינית: סדר עולמי חדש
מאז עלייתו של שי ג'ינפינג לשלטון בשנת 2012 החלה סין לנקוט מדיניות אסרטיבית יותר בזירה העולמית, בכלל זה בתחום הדיפלומטי, ודוגמה בולטת לכך ניתנה במרץ השנה, כשבייג'ינג שימשה כמתווכת והובילה להסכם חידוש היחסים הדרמטי בין סעודיה לאיראן, שתי יריבות מרות. בכך חיזקה את תדמיתה כחלופה אפשרית לארה"ב כמתווכת בהסכמי שלום.
"אם אתה תומך רק בצד אחד וגורם לצד השני לשנוא אותך, אתה לא יכול להיות מתווך", אומר וואנג ייוויי, חוקר מאוניברסיטת רנמין בבייג'ינג, שמאמין כי סין נמצאת בעמדה מוצלחת יותר מארה"ב לסייע לפתור סכסוכים, בכלל זה הסכסוך הישראלי-פלסטיני. "מאותה סיבה סין לא הצטרפה למערב בסנקציות על רוסיה אחרי הפלישה שלה לאוקראינה – אנחנו צריכים להיות הגשר", הוא אומר.
אבל הגשר הזה, מדגישים רבים, עקום. דייל אלוף ממכון המחקר SIGNAL אומר כי בסכסוך הישראלי-פלסטיני נראה שסין מנסה לבנות לעצמה תדמית של שחקן ניטרלי ואחראי – יותר מאשר להתנהג בפועל כאחד כזה: "ההתעקשות שלה על פתרון של שתי המדינות נראית מנותקת מהמציאות", הוא אומר, ומציין את העובדה שסין גם סירבה להצטרף לארה"ב ולמדינות אחרות ולהכריז על חמאס כארגון טרור. במקום זאת היא בוחרת לראות בו "תנועת התנגדות פלסטינית".
"סין ורוסיה עדיין רואות את המשבר יותר במונחים אמריקניים מאשר במונחים ישראליים או פלסטיניים", אומר ג'ון אלטרמן מהמרכז למחקרים אסטרטגיים ובינלאומיים בוושינגטון. "אם ארה"ב תוכל להנהיג ביעילות את העולם, זה רע להן, ואם ארה"ב ובעלות בריתה יהפכו ליותר ויותר מבודדות, הן רואות בזה דבר טוב עבורן. יותר משסין תומכת בחמאס, היא עוזרת בשקט לבסס התנגדות למאמצים האמריקניים לגבש תמיכה בינלאומית בישראל". ז'אן-לופ סאמאן, עמית בכיר במכון המזרח התיכון באוניברסיטה הלאומית של סינגפור, אומר כי הדגשת התפקיד השלילי של ארה"ב בסכסוך "תואמת את הנרטיב הרחב יותר שלהן בנוגע לצורך לבסס סדרך עולמי חלופי לזה שמנהיגים האמריקנים".
שותפת הסחר מספר 1 של איראן
על אף היריבות הגדולה ביניהן, גם ארה"ב מכירה ביכולתה של סין לסייע במניעת מלחמה אזורית, ובימים האחרונים נראה שהיא מנסה לשדל אותה לכך. בשיחות שקיימו בסוף השבוע ובאמצע החודש שעבר ניסה מזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן לשכנע את עמיתו הסיני שבייג'ינג תפעיל את כל מנופי הלחץ שלה כדי למנוע ממדינות ומארגוני טרור אחרים להצטרף למלחמה, בראש ובראשונה על איראן. סין היא שותפת הסחר הגדולה ביותר של טהרן, הפטרון הראשי של חמאס וחיזבאללה. "המסר של בלינקן היה שהוא חושב שיש לנו אינטרס משותף למנוע מהמלחמה להתרחב", מסרה מחלקת המדינה, "והוא חושב שיכול להיות מועיל שסין תנצל את השפעתה".
מלבד המאבק על השפעה בינלאומית נגד ארה"ב, לבייג'ינג יש גם אינטרסים כלכליים במזרח התיכון. סין תלויה מאוד בייבוא של נפט למשק שלה, ולפי הערכות חצי מהנפט שהיא קונה מחו"ל מגיע מהמפרץ, ולכן היא זקוקה ליציבות בו. נוסף על כך היא מקיימת עם מדינות באזור שיתוף פעולה הדוק לצורך פרויקט "החגורה והדרך", פרויקט סיני אדיר שנועד לחבר בין שווקים ברחבי העולם ברשת אדירה של מסילות רכבת, כבישים, נמלים ושדות תעופה, ועל-ידי כך להרחיב את השפעתה של בייג'ינג.
כך או כך, מומחים מעריכים שהיכולת של סין להשפיע על המלחמה הנוכחית תהיה מוגבלת מאוד. אף שסין תמכה באופן מסורתי בפלסטינים, עיקר תמיכתה הופנתה לאש"ף ולתנועה המרכזית בו, תנועת פתח. עם ארגון חמאס השולט בעזה אין לה קשר ישיר, וכדי להשפיע עליו בדרך כלשהי היא תהיה חייבת לעבור בטהרן. אם תצליח לעשות זאת, תוכל לצבור עוד כמה נקודות זכות בניסיון למתג את עצמה כמתווך אמין, יעיל ולא שגרתי.