סרטון שערכו לזכרו של רב"ט ויצמן
(באדיבות המשפחה )
לוויה במקום יום הולדת: אבל כבד אפף את שכונת רגום שבנהריה ואת העיר כולה עת נודע על מותו של רב"ט שאול ויצמן בתאונה בחדרה. ויצמן נהרג אתמול (רביעי) לאחר שהתנגש במשאית עם הקטנוע שעליו רכב בזמן שעשה את דרכו מהבסיס בבית ליד לכיוון ביתו דרך כביש 4. היום (חמישי) אמור היה לחגוג את יום הולדתו ה-19. ויצמן הותיר אחריו את האם דורית, האחיות בת אל והדר והאחים יובל ועופר.
בני משפחתו סיפרו ל-ynet כי אהבתו לאופנועים מילאה את חייו. גם בשירותו הצבאי הוא התעקש לשרת ביחידת האופנועים של המשטרה הצבאית, וסירב לכל הצעה אחרת. "הוא ידע הכול על אופנועים - גם מהצד המעשי של הרכיבה וגם מהצד הטכני", סיפרה בכאב אחותו בת אל. "בכל יום שישי הבית היה נראה כמו גראז'".
"לפני כמה זמן הגיע מפקד חדש ליחידה ושאל שאלות טכניות. הוא רצה לדעת איך הדברים ביחידה עובדים - וכולם הפנו אותו לשאולי, אמרו שהוא יודע הכול", הוסיפה "הוא שאל אם מדובר באיזה סגן אלוף, ואמרו לו 'לא, זה בחור שהתגייס לפני שנה'". לדבריה, אחיה היה "מוביל חברתי. מה שהוא ארגן - כולם עשו והלכו אחריו. מנהיג. אם הוא רצה לנסוע עם האופנוע לטבריה - כל החבורה נסעה לשם".
בחודש מרץ האחרון נפטר אביו של שאול, ברוך. מאז, כפי שהעידו בני המשפחה, שאול לקח על עצמו את תפקיד הגבר בבית. "הוא היה ילד אחראי, עבד כדי לעזור לאמא ופרנס את עצמו לבד מגיל מאוד צעיר", אמרה בת אל. "הוא היה ילד עם שאיפות ותוכניות. גם בקרב החברים הוא היה ידוע כמי שעוזר ותורם לכולם. זה שיכול לקום בשתיים בלילה, לצאת לעזור לחבר שנתקע".
"כבר מגיל צעיר הוא עשה הכול ואהב את החיים. הוא הספיק הרבה בחייו הקצרים". אחותו נזכרה כי כבר בכיתה ד' קיבל אופניים חשמליים, וכי בגיל 15.5, "ברגע שהיה מותר לעשות רישיון - הוא רכב על טוסטוס, שט בקיאקים ועשה קורס צלילה באילת. הוא אהב לחיות את החיים". ביום ראשון, אחרי כשלושה שבועות בצבא, הגיע שאול לנהריה על מנת להשתתף באזכרה של סבתו. זו הייתה הפעם האחרונה שבה נפגש עם בני המשפחה. מיד לאחר מכן, חזר לבסיס.
הקטל בכבישים - כתבות נוספות
אתמול בשעות הצהריים יצא מבסיסו לכיוון נהריה, כשהוא רוכב על קטנוע ששאל מחבר, זאת משום שהאופנוע שלו היה זקוק לטיפול שלא הספיק לבצע. "הוא התקשר לאמא ואמר לה שהוא יוצא לדרך", שחזרה בת אל. "בהמשך שמענו בתקשורת וברשתות החברתיות על התאונה. אמא ניסתה להתקשר אליו והוא לא ענה. היא כבר עשתה לבד אחד ועוד אחד, ולצערנו - הבנו שקרה אסון".
בת אל ביקשה להדגיש כי שאול "היה רוכב בעל ניסיון, זהיר, שומר חוק. הוא תמיד היה מצויד בציוד מגן הכי איכותי - כולל הקסדות הכי בטיחותיות שיש. הוא לא חסך בכלום. ממה שהבנו, היה מדובר בבלימת חירום של המשאית".
האחות הוסיפה כי ניסתה לשכנע את שאול לנסוע לצבא בתחבורה ציבורית ולא באופנוע, אולם לדבריו, הדבר היה כרוך בנסיעה ממושכת - שעתיים ויותר באוטובוס, לעומת 40 דקות באופנוע. הלוואי ואפשר היה למנוע מקרים כאלה, לשפר את ההסעות לחיילים ולהוסיף אוטובוסים ישירים, שלא יקרה שוב מצב כזה שאמא תחכה בבית - והבן לא יגיע".
יוסי שמואלי, דודו של החייל, אמר כי בעידן של הרשתות החברתיות - ייתכן כי יש מקום לשנות את הדרך שבה הצבא מודיע לבני המשפחות על נפילת יקיריהם. "באמת שאין לנו שום טענות כלפי הצבא, הם הגיעו הכי מהר ופעלו בצורה הכי מקצועית", הבהיר. "אבל בתקופה הזו, כשכל המידע כבר מגיע בדרכים אחרות - אולי צריך לחשוב על שיחת טלפון, דרך מהירה יותר לבשר לבני המשפחה, לפני שהם שומעים על המקרים בתקשורת וברשתות".
