המציאות המטלטלת אליה נקלעה ממשלת ישראל כמעט מאז הקמתה, תחילה בענייני ה"רפורמה המשפטית" ולאחר מכן סביב המלחמה שגבתה מחירים עצומים, פתחה אמנם פערים גדולים בין מרכיבי הממשלה שהתחלקו לאגף הניצי שמובילים איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', ומנגד לאגף המתון יותר בראשות יואב גלנט - אבל לא רק.
הזרקור מופנה לאחרונה יותר מפעם אחת ליו"ר ש"ס אריה דרעי, האיש הקרוב ביותר לראש הממשלה בנימין נתניהו מבין השותפים שמרכיבים את הממשלה. גם בשל ההיסטוריה המשותפת ביניהם, גם בשל הניסיון המדיני והפוליטי של דרעי וגם בשל מזגו המתון יחסית.
דרעי הוא פוליטיקאי שלא מרבה להתראיין, ובפעמים הנדירות שהוא עושה זאת - יעדיף את התקשורת המגזרית ויפנה ישירות לקהל שלו, ציבור חרדי ספרדי המהווה את ה"בייס" הטבעי שלו. זאת למרות שבבחירות האחרונות הוא הרחיב את הקהלים וכיום חברי כנסת ממפלגתו, דוגמת שר הפנים משה ארבל, שר הרווחה יעקב מרגי, שר הדתות מיכאל מלכיאלי ואחרים - מצליחים לחדור גם לציבורים מסורתיים נוספים, צעירים ובכלל.
ביום יום, דרעי לא חושף את קלפיו בפומבי ולרוב לא נשמעות עמדותיו בסוגיות שעל סדר היום, אם הוא לא באמת חייב. אלא שבכאוס שלעיתים מתחולל בצמרת המדינה, יש הטוענים שלדרעי, ויחד איתו לש״ס כולה, יש תפקיד משפיע בהרגעת הרוחות.
4 צפייה בגלריה
לפיד, ליברמן וגנץ. האיבה שלהם לנתניהו ובן גביר גדולה, ולרעיון השאפתני של דרעי אין הרבה סיכויים להתממש
(צילום: מוטי קמחי )
גורמים פוליטיים בכירים מכל הקשת הפוליטית, המצויים בקשר עם דרעי, מספרים כי לאחרונה הוא מרוכז בשני נתיבים עיקריים - שניהם מורכבים וסבוכים. האחד הוא חיבורים פוליטיים וחתירה לממשלת אחדות רחבה, והשני - קידום עסקת חטופים (על כיוון ממשלת האחדות פורסם השבוע ב-i24NEWS).
בתקופה האחרונה זיהה דרעי דמויות פוליטיות מרכזיות שסבורות כי יש צורך בהתגייסות ובכניסה לממשלה לצורך הקטנת כוחו של בן גביר, בעקבות מה שמתפרשים על ידו כ"אירועי סחיטה״ של השר לביטחון לאומי. הוא ואנשיו עורכים לא מעט שיחות כדי לקדם יוזמה שבמסגרתה האופוזיציה תיכנס לממשלה כמקשה אחת: יו"ר יש עתיד יאיר לפיד, יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן, יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ ויו״ר תקווה חדשה גדעון סער.
דרעי עורך שיחות עומק, בעיקר עם ח"כ גדי איזנקוט ממפלגתו של גנץ, וזיהה לאחרונה גם את אלעזר שטרן מיש עתיד כגורם שמאמין ברעיון ויכול לפעול מתוך האופוזיציה כדי לקדם אותו, למרות שהשפעתו נמוכה יחסית.
לטענת גורמים ששוחחו עם דרעי, יותר מפעם אחת הוא אמר לאחרונה לחברי קואליציה כי הוא מציע "לנשוך שפתיים", גם אם יש איבה אישית מול נתניהו ושותפיו, ולעשות את מה שטוב למדינה. הוא חזר על המסר שכניסת האופוזיציה כמקשה אחת היא לא מכפיל כוח, אלא משלש - והדרך שלו להעביר את המסר היא לשכנע את חברי האופוזיציה שהממשלה הזאת ממילא תשלים את ימיה.
״דרעי מבין שהמפתח טמון בכך שבאופוזיציה יבינו שהתקציב הבא הולך לעבור והקואליציה הזאת משלימה את ימיה", אמרו אותם גורמים. "זה הדבר היחיד שיעורר את המוטיבציה לשקול את הדברים. הוא יודע כמו כולם שבאופוזיציה סולדים מהאופן שבו מתנהלים הדברים ושואלים את עצמם ׳לאן הולכת המדינה?׳. זה כשלעצמו צריך לסייע״.
אלא שדרעי הוא שועל קרבות פוליטי עם חושים מחודדים, וגם הוא מבין שלרעיון השאפתני אין הרבה סיכויים להתממש. אצל לפיד הבהירו כבר בשלבים ראשונים שאין על מה לדבר כל עוד בן גביר בתמונה, גנץ עדיין מלקק את הפצעים מתקופתו בממשלה (יש הטוענים שאיזנקוט לעומתו מתחרט שיצא ממנה), ולגבי ליברמן - האיבה האישית עם נתניהו עדיין גדולה ומקשה. דרעי מבין שהיחיד שמצוי על הסף הוא גדעון סער, אבל משקלו לבד קטן בהרבה מהמהלך שאותו רצה להוביל.
4 צפייה בגלריה
"גם אם החלטת שציר פילדלפי זה קו אדום, למה לסנדל את עצמך בהצבעה?"
(צילום: אבי אוחיון, לע״מ)
גם באשר לעסקת חטופים והוויכוח הנוקב על ציר פילדלפי, לדרעי יש עמדה שונה ומורכבת יותר מהיתר. כמו יתר חברי הקבינט שהשתתפו בהצבעה, הוא מאמין שאסור לוותר על השליטה בציר מכל מיני סיבות ביטחוניות שלא על כולן אפשר לפרט, אבל זעם על האופן שבו נתניהו הפך את זה לפומבי וסנדל את עצמו בהצבעה על כך בקבינט בשבוע שעבר.
בשעה שחברי הקבינט הצביעו על ציר פילדלפי הוא לא נכח, אבל לא חסך מנתניהו את עמדתו לאחר מכן. ״גם אם החלטת שציר פילדלפי הוא קו אדום, מה בוער לך לסנדל את עצמך בהצבעה כזאת?", אמר לראש הממשלה. הוא מסכים עם נתניהו במהות, אבל לא אהב את הדרך שהדברים התנהלו. "לפעמים מסיבות משתנות לא צריך לקבע את עצמך", סבר דרעי. עם זאת, הוא הבהיר לנתניהו שמרגע שההצבעה התרחשה אין לשנות אותה ולחזור אחורה.
בכירים בממשלה מספרים כי בשונה מבן גביר וסמוטריץ', דרעי פועל בדרכים אחרות לקידום העסקה, ויש האומרים שהוא אופטימי בימים האחרונים בכל הנוגע לאפשרות כי עסקה כזו תבשיל.
