2 צפייה בגלריה
1975. שגריר ישראל באו"ם חיים הרצוג מוחה על החלטת "ציונות היא גזענות"
(באדיבות משפחת הרצוג)
"מדינת ישראל תהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות" (מתוך מגילת העצמאות)
לא בכדי מוזכר ארגון האומות המאוחדות לא פחות משש פעמים במגילת העצמאות. בחלק ההיסטורי, הפותח, נזכרת החלטת החלוקה של עצרת האו"ם מ-29 בנובמבר 1947 כבסיס לזכותו האיתנה של העם היהודי למדינה משלו ("הכרה זו של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה"). בהכרזה עצמה על "הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל - היא מדינת ישראל", נזכרת החלטת העצרת הכללית כבסיס. ואילו בחלק האופרטיבי של המגילה נקבעת נאמנותה של המדינה החדשה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות. מובעת בו נכונות לשתף פעולה עם "המוסדות והנציגים של האומות המאוחדות" בהגשמת החלטת החלוקה, ובסיומו מופיעה קריאה לאו"ם "לתת יד לעם היהודי בבניין מדינתו ולקבל את מדינת ישראל לתוך משפחת העמים".
אזכורים תכופים אלה מצביעים על קשר עמוק בחזונם של מייסדי המדינה בין מדינת ישראל לבין משפחת העמים; בין העקרונות והערכים המשותפים למדינה שזה עתה קמה לבין האו"ם, ובין המגילה "שלנו" לבין המגילה של הארגון. ייתכן שהסיבה לכך קשורה לעובדה שלפיה בדומה למדינת ישראל, גם האו"ם קם לאחר מלחמת העולם השנייה ומוראותיה. גם הוא חרת על דגלו את הסיסמה "לעולם לא עוד" - לא עוד לרשע, לא עוד לאכזריות, לא עוד להשמדת עם ואדם. וגם: לא עוד לאפליה, לא עוד לדיקטטורה, לא עוד לגזענות. בבחינת - אלה עקרונות מגילת האו"ם, אלה גם עקרונותיה של מדינת ישראל.
מניסיוני מהשנים שבהן כיהנתי כשגרירת ישראל לאו"ם (2010-2008) אני יכולה להעיד שהקשר בין ישראל לבין האו"ם ידע עליות ומורדות. בעיקר מורדות. עצרת האו"ם הפכה בעשורים האחרונים לזירת חבטות דיפלומטיות במצחה של ישראל, על פי רוב על רקע הסכסוך וההחזקה הממושכת בשטחים שנכבשו על ידי צה"ל במלחמת ששת הימים. כיצד הפכה מדינת ישראל הריבונית, שמגילתה מדגישה את כל הערכים לעיל, לילד הרע של העולם? מה אירע ב-75 השנים שנקפו מאז?
אין ספק שמוסדות האו"ם, ובעיקר העצרת הכללית ובית הדין הבינלאומי בהאג, עוינים את מדינת ישראל כבר עשרות שנים והושלט בהם הנרטיב הפלסטיני. עד כדי כך שב-1975 קבעה העצרת הכללית ש"ציונות היא גזענות". ההחלטה אמנם בוטלה ב-1991 והעצרת הכללית חזרה בה מהשוואה זו, אולם הרוח הנושבת בישיבות ובהחלטות של הארגון, על שלוחותיו, משקפת את הרוב האוטומטי שיש במוסדות האו"ם, ובעיקר בעצרת, למדינות ערביות, מוסלמיות ו"משוחררות". ברוב מדינות העולם רואים את ישראל כמדינה כובשת ואת המצב ביהודה ושומרון כנוגד את "רוח האו"ם", הלוא היא רוח של שלום, ביטחון, עצמאות ושוויון בין מדינות ובין אזרחים.
האם מדינת ישראל אכן נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות? לו הייתי כותבת את המאמר הזה לפני ניסיון ההפיכה המשטרית, המכונה בלשון אורווליאנית "רפורמה משפטית", הייתי משיבה בחיוב מהוסס. בחיוב - על שום שמדינת ישראל, במבנה המשטר שלה וביישום חוקי היסוד וערכי מגילת העצמאות על ידי בית המשפט העליון, אכן נאמנה לערכי מגילת האו"ם. מהוסס - על שום הניגוד הטבוע בעצם הצירוף של מדינה יהודית ובה בעת דמוקרטית.
מטרתו של "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו", שנחקק לפני כשלושה עשורים, הייתה לעגן את ערכיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית כעיקרון שיהווה חלק מהחוקה העתידית. בהיעדר חוקה פורמלית שמר בית המשפט העליון כל השנים - וביתר שאת מאז "כבוד האדם וחירותו" - על ערכי היסוד של מגילת העצמאות ועל מהותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אלא שהממשלה הנוכחית וקואליציית הימין-על-מלא שמו להן כמטרה ראשונה לשנות מן היסוד את שיטת המשטר, להפר את האיזון העדין בין רשויות השלטון, לבטל את עצמאות בית המשפט ולקעקע את עקרונות היסוד שקיבלו ביטוי במגילת העצמאות, בהם עיקרון השוויון לכל, "בלי הבדל דת, גזע ומין".
פרופ' גבריאלה שלוצילום: אילן בשוראמת, סימני שאלה ריחפו גם קודם מעל השילוב בין ערכי המדינה היהודיים והדמוקרטיים, למשל באי-קיום ערך השוויון והאפליה כלפי המיעוט הערבי או במחויבות לחוק הבינלאומי. עם זאת, עד לעת האחרונה לא שלטה התפיסה שדמוקרטיה מתמצה בשלטון ללא מצרים של הרוב הנבחר, ושמשמעות המילה "יהודית" היא צעידה לעבר מדינת הלכה. היפוכו של דבר: בישראל התקיים, בהצלחה מסוימת, ניסוי נדיר שבמסגרתו מדינה ריבונית מבוססת לאום ודת תפקדה גם כדמוקרטיה המקיימת את עקרונותיה של מגילת העצמאות שלה, הלוא הם עקרונותיה של מגילת האו"ם. ברוח יום העצמאות ה-75, יש לקוות שנחזיר את הניסוי למסלולו.
- פרופ' גבריאלה שלו הייתה שגרירת ישראל באו"ם
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
