נת'ווארי מולקן צעדה לאורך אולם הטיסות הנכנסות היישר לזרועות אמה, ושתיהן בכו מאושר. הייתה זו הפעם הראשונה שבה הן פגשו זו את זו מאז שהקשר ביניהן ניתק לפני קרוב לחודשיים, כשנת'ווארי נחטפה על-ידי חמאס במתקפת הטרור של 7 באוקטובר. "תודה לכולם שדאגתם לנו. אנחנו בטוחים עכשיו ואסירי תודה", אמרה נת'ווארי כשדמעות בעיניה וכפות ידיה צמודות זו לזו בתנוחת הודיה. "אני שמחה, בואו נלך הביתה", אמרה לאמה בנמל התעופה בתאילנד.
נת'ווארי הייתה חלק מקבוצה של 17 תאילנדים שחזרו אתמול למולדתם, כמעט חודשיים אחרי שנחטפו לרצועת עזה. הם נחתו בבנגקוק כשחלקם לבושים בחולצות שעליהן דגלי ישראל ותאילנד, והודו על המזל שהיה להם כשהצליחו להשתחרר בפעימות הראשונות.
39 אזרחים תאילנדים נרצחו במתקפת הטרור של חמאס ועוד 32 נחטפו לעזה – תשעה מהם עדיין מוחזקים ברצועה. 23 מהחטופים התאילנדים שוחררו עד כה, בעקבות מגעים שקיימה תאילנד עם כמה מדינות ערביות ומוסלמיות, בהן הסייענית הראשית של חמאס איראן, ולא במסגרת העסקה בין ישראל למתווכים. שישה מבין המשוחררים לא שבו לתאילנד עם הקבוצה שנחתה שם אתמול, משום שהרופאים בישראל קבעו שהם עדיין אינם כשירים לטוס.
עם הנחיתה אתמול בבנגקוק פנה לנוכחים נציג החטופים החוזרים, אותאי סאנגנואן, וביקש מהם לעמוד דקת דומייה לזכר התאילנדים שנרצחו במתקפת הטרור של חמאס. הוא ביקש גם להודות לרשויות בתאילנד ובישראל על שעזרו לו ולחבריו. ראש ממשלת תאילנד, סרטה תוויסין, פנה אל המשוחררים בשיחת וידאו בנמל התעופה ואמר להם: "כל התאילנדים דאגו לכם. אני מקווה שאתם שמחים שאתם בבית".
עם הגיעם נמנעו החטופים התאילנדים מלמסור פרטים דרמטיים על מה שעברו כבני ערובה. הרשויות בתאילנד נהגו כמו הרשויות בישראל וביקשו מהחטופים המשוחררים, מבני משפחותיהם ומהתקשורת שלא לפרט בפומבי על תקופת השבי שלהם כדי לא לפגוע במאמצים לשחרר את החטופים שעדיין מוחזקים בעזה.
הניצול בן ה-29 פורנסוואן פינקלו, אחד מ-17 החטופים התאילנדים שחזרו הביתה, הסכים לומר רק: "כשהייתי שם (בשבי) ניסיתי שלא לחשוב יותר מדי על מה שעלול לקרות, כי הייתי עצוב שלא אראה את משפחתי שוב", אמר. אחרי מתקפת הטרור חשבה משפחתו של פורנסוואן, המפרנס העיקרי של המשפחה, שהוא נרצח, והוריו אף מסרו דגימות DNA, אך בבדיקות לא עלתה התאמה לשום גופה, ובהמשך התברר כי הוא נחטף.
לנמל התעופה בבנגקוק הגיעה גם רטרי סמפן בת ה-57, שנסעה את כל הדרך ממחוז קהון פאנום שבצפון-מזרח המדינה. היא באה להתאחד עם בנה בודי סאנגבון. "אחרי שהמלחמה פרצה לא הצלחתי ליצור קשר איתו", סיפרה. "במשך חודש ו-18 ימים הנחתי שהוא מת. קיוויתי לנס, והנס קרה. הוא שרד".ית לו חריגה במיוחד: "הוא אמר שהוא רגיל לשמוע פצצות, אבל לא חשב שזה משהו חמור". חבריו סיפרו לה בהמשך שהוא נעדר: "חשבתי שאיבדתי את הבן שלי".
לנמל התעופה בבנגקוק הגיעה גם רטרי סמפן בת ה-57, שנסעה את כל הדרך ממחוז נקהון פאנום שבצפון-מזרח המדינה. היא באה להתאחד עם בנה בודי סאנגבון. "אחרי שהמלחמה פרצה לא הצלחתי ליצור קשר איתו", סיפרה. "במשך חודש ו-18 ימים הנחתי שהוא מת. קיוויתי לנס, והנס קרה. הוא שרד".
לפני פרוץ המלחמה עבדו בענף החקלאות בישראל כ-30 אלף פועלים תאילנדים, רובם מצפון-מזרח תאילנד, אזור כפרי ועני. כ-9,000 מהם עזבו מאז את הארץ.