"תיצמד למסר" - זו המנטרה הקבועה שכל יועץ אסטרטגי משנן באוזני הלקוח שמשתוקק לנצח בבחירות. השר בני גנץ מתנהל כמי שהטמיע תורה זו. הוא לא משמיע רעיונות מעוררי מחלוקת, נצמד לקלישאות על אחדות, ממלכתיות, יציבות ואחריות, והסקרים גומלים לו ברוחב לב. אבל עתה, כשסוגיית היום שאחרי עושה דרכה למוקד הדיון הציבורי, האם ניתן לזהות התרופפות במשמעת התקשורתית שנכפתה עליו? בפגישה עם משפחות החטופים הוא אמר: "את הרעיון של חמאס אנחנו לא נמחק אלא באמצעות רעיון אחר וטוב יותר... אין לנו ברירה אלא להביא את החטופים כמה שיותר מהר ולנצח במלחמה הזאת כמה שיותר מהר ולהמציא רעיונות אחרים".
יש להניח שהיועצים הנרעשים ידברו על לבו שלא לגלות לציבור מה הם אותם רעיונות אחרים שהוא מבקש להמציא. אלא שבזירה מתמודד פוליטיקאי ערמומי שלא יניח לגנץ להסתפק בקלישאות. נוכח אפשרות הקדמתן של הבחירות מנוי וגמור עם ראש הממשלה בנימין נתניהו להכתיב את האג'נדה כך שההתנצחות הפוליטית תתמקד, כהגדרתו, בסכנת הקמתה של מדינה פלסטינית. לשיטתו, כדי למנוע את הקטסטרופה אין להירתע מחיכוך עם ארה"ב. שופריו יסבירו בלהט כי רק אדונם יכול להגיד "לא" לוושינגטון בעוד יריביו חלשי האופי ייכנעו ללחצים ויקימו את מדינת חמאסטן בעיבורי כפר סבא.
במקום להצטייר כפוליטיקאי רופס וחסר דעה, גנץ חייב לעבור להתקפה. לא מסובך להציג את עמדותיו של נתניהו - שנסחט על ידי קיצונים משיחיים השואפים לספח את יהודה, שומרון ועזה - כאסון נורא לעתידה של ישראל. דרך זו מובילה למציאות של מדינה דו-לאומית שבמסגרתה אנו אחראים לחייהם של חמישה מיליון פלסטינים. במקום למוטט את חמאס, נתניהו ממוטט את יחסינו עם ארה"ב ואת הסיכוי לבנות חזית אזורית נגד האיום האיראני. הוא רע לביטחון, רע לכלכלה, רע למעמדנו הבינלאומי, רע לסולידריות הפנימית, רע להרתעה נגד אויבינו ורע לשמירת אופייה היהודי-דמוקרטי של ישראל.
מול זה על גנץ להציג אלטרנטיבה ממשית ולא אוסף של קלישאות. מאחר שכבר העז והודה כי יש צורך ב"רעיונות אחרים", אולי יבקש מן הסוקרים שלו לבחון את תמיכת הציבור בטענות שלהלן:
• אין ביטחון ואין מדינה יהודית אם נתיר לעצמנו להידרדר למציאות דו-לאומית. יש לחתור להסדר המפריד בינינו לבין תושבי יהודה, שומרון ועזה.
• שליטה לטווח ארוך על חמישה מיליון פלסטינים תזיק לביטחון ותפגע בכלכלה.
• אסור להיכנס לעימות עם ארה"ב, בת בריתנו היחידה.
• אם נוכיח שפנינו לעתיד של הסדר ולא של שליטה על מיליוני פלסטינים והתבוססות אינסופית בבוץ של עזה, ארה"ב תוכל לבנות קואליציה אזורית בהשתתפותנו נגד האיום האיראני. במסגרת זו, נוכל גם להגיע להסכם שלום היסטורי עם סעודיה ומדינות ערביות ומוסלמיות נוספות.
• כדי למנוע מציאות דו-לאומית ואסון ביטחוני צריך להפסיק להתנחל בעומק השטח הפלסטיני שמעבר לגושים.
• יש לפעול לבנייתו ההדרגתית של פרטנר פלסטיני שמסוגל למשול ולהילחם בגורמי טרור. נכונות זו תסיר המכשול הבולם הזרמת סיוען של המדינות התורמות, וכך, מימון חיי הפלסטינים ושיקום ההריסות לא ייפול על כתפיו של משלם המסים הישראלי.
אבי גילאנה מוריין• מתכונת הסדר הקבע העתידי (שתי מדינות, קונפדרציה, אוטונומיה וכדומה) תהיה תלויה בהתנהלות הפלסטינית לאורך זמן, בעמידתם במבחני תפקוד קפדניים, ובתנאים הגיאופוליטיים והביטחוניים שיתפתחו. בכל מקרה הישות הפלסטינית תהיה מפורזת והאחריות הביטחונית הכוללת תהיה לשנים רבות בידי צה"ל.
אם הסוקרים של גנץ יודו בפניו שטענות אלה מקובלות על ציבור רחב, אולי הוא ישזור אותן למשנה מדינית שאינה קלישאה אלא אלטרנטיבה ממשית לדרכו של נתניהו. הוא יגלה שכך "המציא" את הרעיון הנכסף שבכוחו גם למחוק את "הרעיון של חמאס" וגם להגן על ביטחונה ואופייה היהודי של ישראל.
- אבי גיל הוא עמית מחקר בכיר במכון למדיניות העם היהודי (JPPI). לשעבר מנכ"ל משרד החוץ
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
