לכבוד נשיא מדינת ישראל, מר יצחק הרצוג. כשאתה ניצב היום (שלישי) על אדמת פולין וסוגר מעגלים מצמררים, אנא זכור את קול נשמות אחיך ואחיותיך שנעלמו והוסתרו במנזרים ובבתים פרטיים בארץ הזאת, שאדמתה רוויה אפר ודם. הם לא חזרו אל עמם. אף שהוריהם יהודים מדורי דורות, הם רצו לתת לילדיהם מתנת חיים, גם כאשר ימיהם ספורים. בארץ שמספר הנטבחים בה הגיע לשלושה מיליון, מבין 3.5 מיליון יהודיה. שיא של כל הדורות וכל פזורות היהודים במלחמת העולם השנייה. מתנת חיים, אבל שיישארו כיהודים אחרי שהגיהינום ישקוט. במקרים רבים מדי זה לא קרה. בכמה מדובר? איש איננו יודע. הרישומים נותרו צפונים במנזרים, שראשיהם ידעו לא פעם איזה ילדים הוסתרו גם בבתי מאמיניהם באזור הסמוך. סוד חתום.
זכור את סבך, הרב הדגול הרב יצחק אייזיק הרצוג זצ"ל, שאת שמו וזכרו אתה נושא, שניהל מאבקים בלתי פוסקים כדי להשיב לעמם ילדים שהוסתרו, לא פעם נגד כל הסיכויים. בעוצמה, בחוכמה ובנחישות שהפכו אותו למנהיג מוביל במלחמה על הילדים. מנהיג ששימש השראה לרבים מאנשי השטח היהודים במדינות השונות, שנאבקו על כל ילד וילד. וזה לא היה פשוט.
ליבו שתת דם כשנודע לו שאלפים רבים של ילדים יהודים, מתינוקות ועד בני נוער, נמצאים במנזרים. "אחרי שאיבדנו שישה מיליון, כל ילד הוא בשבילנו אלף ילדים", בכה כשנפגש אחרי מלחמת העולם השנייה בקריית הוותיקן עם האפיפיור פיוס ה-12, שלא עשה דבר כדי למנוע את שואת יהודי אירופה, וביקש ממנו להורות למנזרים ולמאמינים הקתולים להשיב את הילדים המצויים ברשותם לעמם. זה לא קרה.
סבא שלך לא חת. הוא כיתת רגליו ממנזר למנזר, על פי רשימות שהכינו עבורו פעילים שונים, הצליח לזהות ולחלץ ילדים יהודים גם במנזרים שלא שיתפו פעולה. הוא הפך למודל לחיקוי למחלצים נוספים. כשאחת מראשות המנזרים שאלה אותו איך הוא מתכוון לזהות את הילדים והקציבה לו מכסת זמן קצרצרה, עמד סבך וקרא "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". הילדים היהודים הגיבו; עשרות נהרו אליו כמו פרפרים אל האור. כשהוכחה הזהות, ניתן היה להחזירם לעמם.
שושנה חןצילום: יובל חןפולין הייתה המדינה הדלה יחסית בהצלת יהודים. בבלגיה, להשוואה, שבה התגוררו ערב מלחמת העולם השנייה כ-65 אלף יהודים, 8,000 הוסתרו ביוזמת ובאמצעות המחתרת הבלגית הלא-יהודית. בנוסף הוסתרו נוספים בעזרת מחתרת יהודית קטנה. אם פולין הייתה משקיעה מאמצים דומים בהצלה, קרוב לחצי מיליון אנשים, נשים וטף היו יכולים להינצל במרחביה. זה לא קרה. אדמת פולין ספגה דם ואפר יהודים. עכשיו היא מייצרת נרטיב חדש ומסולף של גורל משותף לסבל. גם אם נצעק ונמחה היא תמשיך, ויהיו, למרבה הצער, גם יהודים וישראלים שישתפו איתה פעולה.
אנא, כבוד הנשיא, לך בדרכי החוכמה שאימץ סבך זצ"ל. פרוס בפני הפולנים את האתגר: כאות סולידריות, פיתחו לפנינו את כל הרשימות של הילדים והילדות שהוסתרו במנזרים ובבתים פרטיים. אם רוצים, זה אפשרי. הם מזמן לא ילדים. רבים כבר הלכו לעולמם, והנותרים הגיעו לגילי 80 או 90 לחייהם. אבל מגיע להם, מגיע לצאצאיהם, לדעת שהם יהודים, שהיו להם הורים ומשפחות שאהבו אותם ומסרו אותם רק כי רצו לתת להם חיים, אבל לא במחיר זהותם ומורשתם.
- שושנה חן היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
