כשקצין הנפגעים התקשר לראובן יבלונקה ב-24 במאי ב-8:30 בבוקר כדי להודיע לו שצה"ל הכריז על בנו החטוף חנן כחלל, ענה לו האב שהוא כבר יודע. שעה וחצי קודם לכן הוא קיבל רצף הודעות ממכרים שנתקלו בשמועה בקבוצות וואטסאפ וטלגרם והתקשרו לנחם. "הצבא צריך לשנות פאזה", אומר יבלונקה. "נציגי קצין העיר היו צריכים לדפוק על הדלת שלי, גם באמצע הלילה. לא ייתכן שאשמע כך על מות בני. ולא רק המשפחה הגרעינית צריכה לקבל עדכון מסודר, אלא כל הקרובים שנלחמו עבורו חודשים ולא אמורים לגלות כך. עד היום אף אחד בצבא לא נתן לי תשובה לשאלה למה זה קרה".
סיפורה של משפחת יבלונקה מקפל בתוכו את אחת הרעות החולות בהתנהלות העורף במלחמת חרבות ברזל – פרסום ידיעות, רבות מהן אמיתיות, לעיתים שעות לפני הכרזה רשמית של דובר צה"ל. המחשה לכך התקבלה ביום רביעי. לוחם מילואים תיעד עצמו בנגמ"ש בדרכו מעזה לישראל עם גופותיהם של החטופים רביד כץ, מיה גורן, אורן גולדין, סמ"ר תומר אחימס וסמל קיריל ברודסקי שחולצו מהרצועה. הסרטון הופץ ברשת שעות רבות לפני הזיהוי הסופי וההודעה למשפחות. הלוחם נשפט על ידי מפקד אוגדה 98 לעשרה ימי מחבוש והודח לצמיתות משירות מילואים.
4 צפייה בגלריה
תא"ל הגרי במרוץ נגד הטכנולוגיה. גם לצה"ל יש אחריות
(צילום: דובר צה"ל, Alexey Boldin / Shutterstock.com)
שמועות תמיד היו חלק מהאנושות, אך בעוד בעבר הן עברו מילולית מפה לאוזן, כיום הן מגיעות בלחיצת כמה כפתורים למאות אלפים. מקרים כאלה זכורים גם ממבצע צוק איתן ב-2014, אולם האבולוציה של הרשתות החברתיות החריפה את הבעיה באופן אקספוננציאלי. המידע מגיע מהר יותר וליותר ויותר נמענים.
הפער בין העברת מידע בקבוצת ווטסאפ לבין העבודה לפי הפרוטוקול הצה"לי מעולם לא היה רחב יותר. רק לאחרונה התרחשו שלושה מקרים דרמטיים כמעט רצופים שבהם נאלץ צה"ל להגיב לרחשים ברשת: הכחשת הידיעה על חטיפת חיילים ברצועה ב-26 במאי; הדיווחים המוקדמים על חילוץ ארבעת החטופים שסיכנה את "מבצע ארנון" ב-8 ביוני (ושלחה עשרות בני אדם לחכות להם בבית החולים עוד לפני שנחתו), ואסון הנמר"ה ב-15 ביוני, אז דלפה הידיעה על מות שמונה חיילים שעות ארוכות לפני ההודעה הרשמית. המשתפים, שלרוב נהנים מתחושת העדכון הראשוני וארומת יודעי הכול, מחמיצים בהתלהבותם את העובדה שמדובר בהתנהלות חסרת אחריות שעלולה לחרוץ דיני לבבות ונפשות.
בצבא בכלל ובחטיבת דובר צה"ל בפרט מקדישים לעניין חשיבות עצומה ותא"ל דניאל הגרי נדרש לא פעם לעסוק בסוגייה בעצמו. במלחמת חרבות ברזל הוחלט בדו"צ שהודעות על נפילת חיילים יתפרסמו בשעות מסודרות ככל הניתן - לרוב ב-6:00 בבוקר וב-18:00 בערב. אולם במקרים שבהם חרושת השמועות נרחבת מדי, אין מנוס מהוצאת הודעה מיוחדת מחוץ לשעות הקבועות.
צה"ל מקפיד לפרסם שמות חללים רק לאחר שעודכנו כל בני המשפחה הגרעינית. הנוהל הזה אותגר בחודשים האחרונים לא פעם כשמועצות מקומיות, בתי חולים או אפילו קרובים עשו זאת לפניו. גורמים בצה"ל מסבירים שהם לומדים את ההתפתחויות כל הזמן ומשנים נהלים תוך כדי תנועה. במקביל מתבצע ניסיון כמעט מכמיר לב לפנות ישירות לציבור – בין אם בהודעות של תא"ל הגרי עצמו או בקמפיין דוגמת זה שהוביל השחקן יניב ביטון – הקוראים לא לשתף מידע לא מאומת או כזה שלא הותר לפרסום. התוצאות, עיניכם הרואות, לא גרמו לשינוי מהותי בשטח. בצה"ל רומזים בשיחות סגורות שהטיפול בסוגייה צריך להיות מוטל על המשטרה ושב"כ.
עם זאת, צה"ל רחוק מלהיות נקי מאחריות. מקור רבות מהידיעות המוקדמות הללו הוא מחיילים הנמצאים בלחימה, מה שמלמד על היעדר אכיפה – או אכיפה חלקית – של האיסור הפורמלי והממילא רופף על הכנסת טלפונים ניידים לרצועת עזה. כך או אחרת, גם אכיפה מלאה בנושא לא תסגור את הרמטית את הפרצה, מאחר שברגע שהמידע מגיע לחמ"ל עורפי בתוך ישראל, שוב הוא חשוף לכל מי שנמצא בו ומשם סלולה דרכו לקרובים, חברים או מנהלי קבוצות ברשת.
"גורם ביטחוני" בצד השני של הקו
כיום, ברגע ששמועה על אירוע ברצועה מתחילה לצוף ברשתות, מתכנס בדובר צה"ל דיון על תגובה: האם להכחיש, לאשר או להתעלם. ביום אסון הנמר"ה הוחלט באופן חריג לפרסם את פרטי המקרה אף שלא ניתן היה עדיין לפרט את שמות כל הנופלים. במקביל המשיך צה"ל במרוץ בלימה כדי לעדכן כמה שיותר מהר את בני המשפחות.
מפעילי קבוצות חדשות גדולות בווטסאפ ובטלגרם סיפרו השבוע בשיחות עם ynet כי הם פועלים למנוע פרסום שמות חללים לפני שאלה הותרו לפרסום, אך בו-זמנית טוענים שדובר צה"ל והצנזורה לא מצליחים להתקדם עם הזמן והטכנולוגיה. "היום אנשים יודעים הכול בזמן אמת", אומר עמאר אסדי, מפעיל קבוצת הטלגרם amar assadi news, שלה כ-150 אלף מנויים ועוסקת לא רק במלחמה אלא גם בנושאי פלילים ואחרים. "אי אפשר יותר להחביא דברים. הכול ידוע ומופץ תוך דקות בקבוצות. טוב יעשו בדובר צה"ל עם ייצאו לציבור ישר ויגידו משהו".
הודעה שנשלחה לאחות של חנן יבלונקה ז"ל:
בטלגרם יש לאסדי יתרון מובנה לעומת מנהלי קבוצות בוואטסאפ, שכן הוא יכול למנוע ביתר קלות פרסום הודעה על ידי חברים שאינם הוא. "אני לא מוציא פרטים על הרוגים", הוא מוסיף. "אם יש אירוע קשה - אכתוב עליו מבלי לתת יותר מדי פרטים. אני מפרסם רק דברים מאומתים. באסון הנמר"ה פרסמתי שיש אירוע קשה ברצועה והתחילו הטלפונים מאנשים שרצו שמות. לא נתתי. לפעמים אני מקבל טלפונים ממספרים חסויים של אנשים שמתחזים לגורם ביטחוני ואומרים לי למחוק הודעות. אני לא יודע מי נמצא בצד השני של הקו".
א', שביקש לא להזדהות, מפעיל כמה קבוצות וואטסאפ שהפכו פעילות מאוד במלחמה. הוא מודע לכך שהמערכה בתחום זה קשה, ומנסה להצטדק: "אני מוחק כל הודעה שמישהו שם לפני שהיא עברה צנזורה ומעיף אותו מהקבוצה. שהשמועות הלא מאומתות ירוצו בקבוצות אחרות, לא אצלי. יש משפחות בסיפור הזה והיו מקרים שההודעה על מות קרוב הגיעה אליהן מקבוצות".
לדבריו, ההחלטה להמתין עם הפרסום הופכת קשה כשעוד ועוד "קולגות" מפרסמים על כך בקבוצות המתחרות. "ככל שהזמן עובר והפרטים נאספים קשה שלא לפרסם כמו כולם", הוא מסביר. "בכל פעם אני עושה חושבים. אני בודק אם העיריות פרסמו שמות, מבין מזה שהמשפחות יודעות ואז מפרסם".
איך המידע מגיע אליך מלכתחילה?
"מישהו מפרסם פרט ראשוני אחרי ששמע מבן משפחה שיצא מהאירוע ויצר קשר עם הבית להודיע שהוא בסדר. לאט לאט עוד שיחות מתגלגלות בין אנשים ואז בונים סיפור. ברור לכולם שמשהו חייב להשתנות. או שהצבא ימהר לצאת עם הודעה, או שיפעילו צנזורה יותר הדוקה על החיילים בשטח".
דרושים: פתרונות ביניים
יועץ התקשורת אבי בניהו היה בשנות ה-90 יועץ תקשורת לשרי ביטחון ואחרי מלחמת לבנון השנייה מונה על ידי הרמטכ"ל גבי אשכנזי לדובר צה"ל. לדבריו, כבר בשנות ההתשה בלבנון נוצרו בעיות בנושא כשבעוד צה"ל עיכב דיווחים על אירועים ביטחוניים - רשתות זרות כמו CNN או אפילו הטלוויזיה הלבנונית דיווחו מהשטח. "בשלב מסוים ישראל הבינה שצריך לקצר הליכים, וצומצם העדכון מכל בני המשפחה המורחבת למשפחה הגרעינית בלבד", הוא מספר.
אבי בניהוצילום: מוטי קמחילדבריו, קו השבר היה ליל אסון המסוקים בפברואר 1997, אז החלו לרוץ תמונות בטלוויזיה ושמועות מפה לאוזן עם שמות ההרוגים הרבה לפני הפרסום הרשמי: "באותו לילה הוקם חמ"ל מיוחד כי הבנו שאלפי משפחות שידעו שהבנים שלהן בלבנון ייכנסו לחרדה ויחכו לדפיקה בדלת".
איך אפשר להתמודד עם זה היום?
"מדובר במצב נוראי. אתה לא רק אתה כואב את מות אהובך, אלא גם חש שבגדו בך. לצערי אי אפשר לנצח את הטכנולוגיה ולכן ייתכן שבני משפחה ימשיכו לקבל בשורות מהודעה באחת הקבוצות. חייבים למצוא פתרונות ביניים ובעיקר להבין שהשיטה הישנה לא תחזיק עוד מעמד. התגובה של דובר צה"ל לתקרית הנמר"ה, שבה הוא הודיע שיש אירוע עם נפגעים בלי לפרסם את כל השמות, היא פתרון ביניים טוב. לא הייתי עושה משהו אחר".
המרוץ הצה"לי לעדכן את המשפחות כמה שיותר מהר, לפני שיגיעו אליהן השמועות, יוצרת בעיה נוספת. "זו לא מערכת שיכולה לקחת צ'אנסים ולטעות", אומרת השרה לשעבר אורנה ברביבאי, שהייתה ראש אכ"א בצה"ל. "אמינות העדכון יותר חשובה מהמהירות. הרי זה נורא לדפוק על הדלת הלא נכונה, וזה יוצר קונפליקט בין אפקט הזמן לחשיבות האמינות.
"היה מקרה במבצע צוק איתן שבו משפחה קראה בהודעות וואסטאפ על מות בנה, שבפועל כלל לא נהרג בפעולה. הם כבר הקימו אוהל לשבעה וקיבלו אנשים. פחדתי שאם יגיעו לבית אנשי צבא בכדי לעדכן אותם בחדשות הטובות יקרה משהו, לכן פשוט התקשרנו אליהם והבהרנו להם שבנם בחיים".
אורנה ברביבאיצילום: אביגיל עוזי לדברי ברביבאי, גם היום, בכל פעם שהודעות מתחילות לצוץ בקבוצות, היא זוכה למבול של טלפונים ממכרים שמבקשים ממנה לאשר אותן. "התחרות מול הרשתות, והתרבות שהתפתחה פה שלפיה מי שמעביר את המידע קודם צובר יתרון, היא נוראית בעיניי", היא אומרת. "מנהלי הקבוצות הללו כביכול לא חייבים דבר לאיש, אבל יש פה עניין של ערבות הדדית שמופרת. חייבים להילחם בזה. צה"ל צריך להבהיר לחיילים בשטח שגם אם קורה משהו, אסור לדווח אחורנית למשפחות. מספיק שיש הרעשה או ירי ומישהו מספר לבן משפחה ומשם מתחיל דיווח שכל אחד מוסיף לו מהמחשבות שלו. חייבים לדבר עם החיילים על זה כל הזמן".
מה דעתך על סוגיית השעות הקבועות שבה מעדכן דובר צה"ל על הנופלים?
"כראש אכ"א חשבתי שצריך להוציא הודעה על נפילת חייל בכל שעה ביום. גם כי יש לזה ערך ציבורי - זכות הציבור לדעת - וגם בכדי שלא תהיה חרושת שמועות עם רסיסי מידע. יש דרכים לקצר תהליכים".
