מירב, אימו של סמל אייל שיינס שנפל בדרום הרצועה בסוף השבוע, סיפרה הבוקר (ראשון) כי שוחחה איתו בזמן התקרית שבה נפל. "פתאום אני שומעת שיורים בו. ככה נגמרה השיחה. אבל שמענו הכול, זה היה נורא", אמרה. "אותו לא שמענו יותר. שמענו שמתנהל שם איזה קרב. הבנתי שהוא נפגע, ומיד התקשרתי למש"קית ת"ש המהממת שלו והודעתי לה ששמעתי שאייל נפגע".
"הייתי בטוחה שעוד מעט אסע לחפש אותו באיזה בית חולים", אמרה בריאיון בגל"צ. "לא חשבתי שאני נוסעת לקבל בשורה. לא שמעתי ממש ירי, שמעתי אותו צועק וקורא לסמל שלו. הייתי בטוחה שהוא פשוט נפצע".
לדבריה, "כשלא התקשרו, כשלא אמרו לי לאיזה בית חולים ללכת, החלטנו בעלי ואני לנסוע למרכז כי ידענו שאם הוא פצוע ייקח לנו זמן לנסוע לשם אז החלטנו לצמצם את הזמנים. בכל הזמן הזה לא מתקשרים ואני שולחת הודעות ואני שולחת הודעה גם לסמל שלו שמהטלפון שלו אייל התקשר שבה כתבתי 'רק רצינו לדעת שאייל בסדר' והוא לא מגיב, ואנחנו מתחילים להבין ואז שואלים אותי אם אני בבית ואז אני ממש הבנתי".
2 צפייה בגלריה
שיירת דגלים לפני הלווייתו של אייל שיינס בקיבוץ אפיק
(צילום: דוברות מועצה אזורית גולן )
שיינס, לוחם בגדוד 931 מחטיבת הנח"ל, נפל בקרב בדרום רצועת עזה. הוא היה בן 19 במותו והתגורר בקיבוץ אפיק שבדרום רמת הגולן. שיינס נולד בפתח תקווה ועבר לקיבוץ אפיק בגיל 9. הוא למד במצפה גולן ולאחר מכן בבית ירח, והיה אהוב בקרב הילדים. חבריו סיפרו כי היה בחור שקט שתמיד מוכן לעזור בכל דבר, אהב כדורגל ואימן את ילדי הקיבוץ. בנוסף, הוא אהב מאוד בעלי חיים והיה צמחוני. "בכל פעם שפגשת את אייל היה על פניו חיוך ביישני", סיפרו חבריו בקיבוץ אפיק. בהנהלת הקהילה סיפרו כי שיינס "היה בחור ערכי, וכחלק מהחינוך הערכי שספג בבית ובאופן טבעי התגייס להיות לוחם בנח"ל. הפעם האחרונה שהיה בבית הייתה בחג השבועות, וכל כך שמחנו לראות אותו עם החיוך השובה שלו איתנו בחג". בקיבוץ אפיק הוסיפו: "אייל אהוב שלנו תישאר בליבנו לעד".
מירב סיפרה גם על הקשר המיוחד ביניהם: "אייל הוא הילד הבכור שלי, הוא נתן לי את התואר 'אמא'. היה ילד כובש, צ'רמר, אתה ישר מתאהב בו איך שאתה רואה אותו יודע תמיד להגיד את הדברים הנכונים כדי שתתחבר אליו. מאוד אהב ספורט ושיחק כדורגל, כדורסל וטניס. הוא היה גם טוב בזה. כשהוא היה בא הביתה אם הוא רצה לדבר על המלחמה הוא דיבר, אבל בעיקר דיברנו על דברים אחרים. אני לא הבנתי אף פעם איך הוא מגיע הביתה והוא פשוט אייל הרגיל. הוא אמר לי, אני 'בטוח שיהיה לי פוסט טראומה, אבל עכשיו אני לא חושב על זה בכלל אני לא רוצה לחשוב על זה. אני אטפל בעצמי אחרי שאצא משם'".
