פול טולי, אסטרטג פוליטי אמריקני מהמפלגה הדמוקרטית, היה זה שהמציא את המושג "תיבת המסרים" שלפיה פוליטיקאים פועלים בהופעותיהם בתקשורת. התיבה מיועדת לענות על ארבע שאלות: הראשונה, מה אנחנו אומרים על עצמנו? (כלומר, מה הדימוי שאנו רוצים לשווק לציבור). השנייה, מה הם אומרים על עצמם? (מה הדימוי שיריבינו מנסים לשווק). השלישית, מה היריבים אומרים עלינו? הרביעית, מה אנו אומרים על יריבנו?
יאיר לפיד נמצא כבר עשר שנים בפוליטיקה ויש להניח שתודרך היטב לגבי הדרך הנכונה להעברת מסרים לציבור. הוא יודע את המובן מאליו - שכל הופעה תקשורתית מיועדת לשרת את האסטרטגיה שמטרתה להשיג את יעדיו האלקטורליים, ותיבת המסרים היא דרך לעשות זאת באופן מקצועי ובדוק. משום מה, בראיון שנתן השבוע לחדשות 12, הוא התעלם מכל עקרון שיווקי מקובל, גרם נזק לתדמיתו ובמידה רבה שיגר גלגל הצלה זמני לבנימין נתניהו. נוח בשבע שגיאות.
"צריך להחליף את ראש הממשלה בזמן הלחימה", אמר בראיון. "הממשלה לא מתפקדת, אנחנו לא יכולים לנהל מלחמה ממושכת עם ראש ממשלה שהציבור לא מאמין לו. לא צריך בחירות עכשיו, צריך ראש ממשלה אחר מהליכוד. אנחנו מדברים עם חברי הליכוד ועם החרדים". וזאת אף שיום לפני כן הוא אמר לגל"צ כשנשאל אם צריך להחליף את הממשלה: "אני לא בעד להיכנס לזה כשלוחמינו בעזה. חשבתי עוד לפני שהוא לא מתאים, אבל זה לא הזמן". מילא הזיג-זג, אבל כיצד זה משרת את מטרותיו של לפיד?
לפי הסקרים, הליכוד מתרסק לסביבות 17 מנדטים בעוד בני גנץ והמחנה הממלכתי מזנקים לכ-36. יש עתיד של לפיד צונחת מ-24 מנדטים ל-15 מנדטים בלבד. גם בשאלת מידת ההתאמה לראשות הממשלה זוכה גנץ לנתון טוב בהרבה ממנו.
אפשר להסביר את הממצאים האלה בהיעדר הרקע הביטחוני של לפיד. גנץ וגדי איזנקוט היו רמטכ"לים ובאופן טבעי הם נראים חיוניים יותר בהשתתפות בקבינט מלחמה. אבל זהו הסבר חלקי מאחר שעלייתו של גנץ בסקרים נמשכת מאז הקמת הממשלה בינואר. זה קורה במידה רבה בשל ניפוץ הדימוי של נתניהו כאיש שאינו טועה לעולם, וכעת מחליק על כל קליפת בננה בסביבתו. גנץ הפך לדמות פטריוטית ומאחדת של ציבורים גדולים. דווקא בפשרנות שלו, בשקט הנפשי וביושרו, הציבור מוצא מרפא אמיתי לשיקומה של הפוליטיקה שלנו.
ד"ר ברוך לשםההצטרפות של המחנה הממלכתי לממשלת החירום נתפשת כהמשך הפטריוטיות של גנץ וחבריו בדרכים אחרות. לאחר הטראומה של 7 באוקטובר נוצר צורך באיחוד השורות גם בתחום הפוליטי. לפיד, מנגד, בחר להישאר בחוץ וניכר שאיבד את המרכיב הפטריוטי הנדרש בתקופה הזו. וממילא, איש לא מרגיש בחסרונו ולא אובחנה קריאה ציבורית משמעותית הדורשת להכניסו לשם.
והנה, במקום להיאבק בדימוי המטריד הזה, הוא דווקא מעמיק אותו ועוד בלב הפריים טיים. הקריאה שלו לסילוק נתניהו, בזמן שחיילי צה"ל נלחמים בעזה ומאות חטופים מוחזקים בידי חמאס, מתפרשת כירי בנגמ"ש בעת הסתערות על הגבעה. האומנם בעת הזו אפשר להתעסק בהחלפת ראש ממשלה? לפיד אמר שהוא שומע קולות כאלה בליכוד ובמפלגות החרדיות, אבל גם אם יש פוליטיקאים מגוש הימין החפצים בהחלפת נתניהו, הרי לפיד הצליח לבלום אותם כעת. האפשרות שלפיד יגיע לעמדת השפעה היא בדיוק מה שיצופף את השורות בבייס. מהבחינה הזו הוא פשוט הושיט לנתניהו גלגל הצלה.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
