רס"ר במיל' עידו אביב, ששירת במסייעת של חיל השריון, היה בנם הבכור של אמי ומרק, ואחיהם הבכור של ניב (23) ושקד (18). המשפחה מתגוררת בעיר כרמיאל, שם יובא עידו למנוחות בבית העלמין הצבאי, אחרי שאתמול הותר לפרסום כי הוא ורס"ר במיל' קלקידן מהרי, בן 37 מפתח תקווה, נפלו בקרב במרכז רצועת עזה.
מועדון הגלישה של עידו אביב ז"ל
(צילום: אלעד גרשגורן)
עידו ובת זוגו בשש השנים האחרונות, דשה ליושקביץ (28), התגוררו בדירה שכורה בקריית ביאליק. עידו עבד כמדריך גלישה בכיר במרכז לגלישה וספורט ימי "סרף סייקל" בקריית ים, ונחשב ליד ימינו של בעל המועדון גיל הורביץ.
"עידו הדריך בחייו אלפי אנשים וכל אדם שהוא הדריך, הוא נגע לו בלב. הוא תמיד חייך, עזר והכין את כל התוכניות לקיץ הקרוב", סיפר בכאב גדול הורביץ. דשה, חברתו של עידו, סיפרה עליו בדמעות: "תוך כדי הזוגיות שלנו גילינו שהיינו באותו גן ילדים. יש לנו תמונה מחובקים מהגן. עידו היה בן אדם חד-פעמי. הוא מעולם לא אהב ככה, ואני לעולם לא אוהב ככה. דיברנו על חתונה וילדים. הוא תמיד דאג לי, תמיד חיזק אותי, היה שם בשבילי, התגאה בהצלחות שלו. כולם אהבו אותו. לא הספקתי בכלל לדאוג לו, הוא גם לא רצה בכלל דרמות.
"אפילו לא טרחתי ללוות אותו מהבית במדרגות אל האוטו. התכתבנו במהלך היום בוואטסאפ. הוא שלח לי סלפי עם החברים שלו, ארבע דקות לפני 17:00 אחר הצהריים. זאת הייתה השעה האחרונה שרואים שהוא היה מחובר בוואטסאפ, כנראה לפני הכניסה. דקה לאחר מכן הגבתי לו על התמונה 'חתיך שלי'. הוא כנראה לא הספיק לראות. הוא יהיה אהוב ליבי עד סוף חיי".
במועדון הגלישה שבקריית ים תלו את תמונותיו של עידו ז״ל. מנהל המועדון הורוביץ סיפר: "עידו ז״ל היה בחור מקסים עם חיוך תמידי. עידו היה אחד שכולם התחברו אליו, סחף את כל בני הנוער בפרויקט שלו לצאת מהמחשבים ומהמסכים לים, לימד אנשים לגלוש וחלם ללמד בפרויקט מיוחד את תלמידי שכבת ו' גלישה.
"הוא שירת מאז ה-7 באוקטובר, בהתחלה בגבול הצפון בגזרת לבנון. לפני שבוע וחצי הוא נקרא שוב - הפעם לדרום. הוא הספיק להיות כאן בשבת האחרונה. זה נורא. יש עדיין תחקיר מקיף כדי להבין כיצד עידו, שאיבריו נתרמו, נהרג".
במועדון הגלישה בחוף זבולון מיררו רבים בבכי. עידו מזרחי, מדריך גלישה, וטל ביטון, חבר במועדון הגלישה, סיפרו על עידו: "אנשים, בעיקר בני הנוער, אהבו מאוד את עידו. הוא היה מדריך מקצועי, ידען בגלישה ותמיד-תמיד עם חיוך גדול על פניו. היו לו ממש מעריצים. הוא עקב בדבקות אחרי ההתקדמות של בני נוער שגלשו במועדון".
חברו הקרוב עידו מזרחי, שהדריך איתו במועדון: "אני לא מעכל. היו לנו תוכניות לנסוע עוד כמה חודשים לסרי לנקה, אבל הכול נגדע. עידו היה מדריך מדהים עם חזון. הוא נתן צבע וחיים לכל מי שהגיע וגלש כאן במועדון. אי אפשר לראות את המקום בלעדיו".
"החוליה המקשרת בין הצעירים לוותיקים"
חבריו של עידו ז"ל מיחידת המילואים כתבו לזכרו: ״מי זה עידו? היה חוליה מקשרת בין הצעירים לוותיקים. בעיקר ילד שמח עם טמפרמנט. אני זוכר שפעם היינו במוצב 117, ומעליו היו מצלמות שהיו בש.ג. המצלמות עליו, וכולן באו והסתכלו על עידו".
"הוא היה מסתובב במוצב, והתצפיתניות פשוט מכוונות את המצלמות עליו. בשלב מסוים הוא התחיל לרקוד להן, וניסינו להסב את תשומת ליבו שכולן מסתכלות רק עליו ולא על סוריה". עוד כתבו חבריו: "עידו מעולם לא הפסיק לדבר על הים, החלום שלו היה לגלוש בחוף של עזה. תמיד שמח ומחריש ממתקים, תמיד יהיה משהו מתוק.
"צחקנו עליו. על הצמות שהוא עשה לקראת המלחמה, כזה מתוק. עידו בפלוגה כבר שמונה שנים והוא עדיין ילד, ילד כיס. לנצח הוא יהיה התינוק של הפלוגה. הדבר הכי זכור זה החיוך. מהיום הראשון של המילואים הוא אף פעם לא הפסיק לחייך. כולם שמחו לראות אותו. תמיד היה כיף לדבר איתו, הוא לא ידע לקבל מרות ותמיד נלחם על העקרונות שלו, תמיד מפקפק, תמיד חשדן.
"לא ברור אף פעם איך עם כל החופש והרוח, היה כזה מסודר. מתוקתק. מיטה תמיד מסודרת והכול עומד פיקס. כל כך הרבה נתינה, עבד עם ילדים בסיכון בים ותמיד הזמין אותנו, למרות שאנחנו זקנים ולא בהכרח מתאימים. ועדיין, בחיוך״.
