בני משפחות חטופים שהגיעו הבוקר (יום חמישי) לגבול רצועת עזה פרצו את הגדר ורצו לעבר שטחה, לאחר שכרזו ברמקולים ליקיריהם שבשבי חמאס וקראו לסגירת עסקה לשחרורם.
משפחות החטופים נכנסו לשטח רצועת עזה לאחר שפרצו את הגדר
(צילום: הרצל יוסף, מטה משפחות החטופים)
בני המשפחות, שהגיעו לגבול בשיירה שיצאה מכיכר החטופים בתל אביב אתמול, שבו לשטח ישראל לאחר כ-22 דקות בשטח הרצועה. כמה מהם לבשו חולצות שעליהן סימני דם. עומרי שתיוי אמר לאחר שחזר מתחום הרצועה כי "לי אין את הפריבילגיה להפקיר את אחי, עידן. אנחנו נלחץ על כל השרים בממשלה שמטרפדים עסקה". הוא הוסיף: "פילדלפי לא ימנע מאיתנו להחזיר את החטופים הביתה. מנהיג עם ערכים צריך לעשות עסקה מיד, לא משנה פילדלפי, לא פילדלפי, הם צריכים לחזור הביתה. עבר כבר הרבה מאוד זמן".
בן דודה של החטופה כרמל גת, גיל דיקמן, הוסיף: "עומרי צעק 'רצים', אז התחלנו לרוץ לעזה. היינו מגיעים עד חאן יונס, רפיח, דיר אל-בלח. לאן שצריך. לא היה לי ספק שזה מה שצריך לעשות, על עצמי אני לא מפחד. אם כוחות הביטחון לא היו באים ואומרים לנו שאנחנו מסכנים אותם גם היינו נשארים".
דיקמן הדגיש כי "אני עדיין לא בטוח שזאת החלטה נכונה שלא המשכנו לעזה. בפעם הבאה אנחנו נגיע יותר, מאות, אלפים - ואנחנו לא נעצור. כוחות הביטחון אמרו לנו שלפני כמה דקות נפלו פצמ״רים קרוב לכאן בכיסופים, שאנחנו ברווזים במטווח, אבל הם בסכנה כל הזמן. יכול להיות שברגע זה נרצח חטוף. רצנו פנימה וראינו שבדיוק כמו ב-7 באוקטובר, אף אחד לא עצר אותנו".
בטרם פרצו את הגדר, בני המשפחות קראו ליקיריהם באמצעות רמקולים גדולים, בתקווה שישמעו אותם. לנה טרופנוב קראה לבנה: "סשה שלי, הילד היחיד שלי, הבן שלי. אני לא יודעת אם אתה שומע אותי, אבל עליתי לפה רק בתקווה אחת שאתה שומע אותי. סשה שלי, סשינקה, אנחנו מחכות לך. אמא, סבתא שלך ואני וספיר, אנחנו מחכות לך, תחזור אלינו, תחזיק מעמד, בבקשה, אתה חזק אני יודעת שאתה חזק. בבקשה. אל תאבד תקווה. אני מתחננת, בבקשה. כל מקבלי ההחלטות, מר בנימין נתניהו, בבקשה, תחזיר לי את הבן שלי .זה הבן היחיד שלי. ציר פילדלפי לא הולך לשום מקום, בני הערובה כן".
ירדן, אחותה של רומי גונן, קראה: "רומי, הלוואי ואת שומעת את זה. הלוואי, הלוואי שמישהו שומע אותנו. אני רוצה שתדעו כולכם וכולכן, עצרנו הכל ושום דבר לא מעניין חוץ מכם, שום דבר. אתם הדבר הכי חשוב בעולם כרגע. רומי שלי, זה לא מגיע לך, זה לא מגיע לאף אחד מכם. אני מקווה שהם חגגו לך קצת ביום הולדת. שהיה לך משהו הכי קטן להתנחם בו. שלא היית לבד, שאולי ראית מישהו מאיתנו בטלוויזיה או ברדיו. הלוואי, עשינו הכל כדי שזה יגיע אלייך".
