בינואר 1989, בשיאה של האינתיפאדה הראשונה, עברו שני צעירים תל אביבים למעלה שומרון, יישוב מעורב קטן. היא חיה כל חיה בתל אביב, הוא הגיע מבואנוס איירס בירת ארגנטינה, אבל שניהם האמינו בכל ליבם, ומאמינים עד עצם היום הזה, בחשיבות העצומה של יישוב ארץ ישראל, בדגש של יהודה ושומרון.
קצת יותר מחמש שנים אחר כך הם הביאו אותי לעולם, ילדה שלמדה שחשוב ליישב את הארץ מתוך אהבה לעם ישראל, למורשת ולהיסטוריה שלו, ולא חס וחלילה מתוך שנאה או נקמנות. גם בזמן האינתיפאדה השנייה, כילדה בכיתה א', בזמן שלימדו אותי איך להיכנס מתחת לספסל ההסעה לבית הספר ולהניח ידיים על הראש כדי להגן עליו מסלעים או בקבוקי תבערה – המשכתי לאהוב. גם כשהסתערו על האוטובוס שלנו פלסטינים עם לפידים במטרה לשרוף 30 תלמידי בית ספר יסודי. אני עדיין אוהבת כל רגב ושעל באדמת השומרון וזו הסיבה היחידה שאני נמצאת בה.
הפורעים בחווארה אתמול (ראשון) לא מונעים מאהבה. הם יכולים להתגאות ולהתפאר עד כמה הם בקיאים ויודעים את התורה, כמה הם דבקים בארץ ישראל, אבל הם לא דבקים באמת באהבת הארץ והאדם. מי שאוהב לא מבעיר ומי שמונע מאהבה - בונה ולא הורס.
בהתחלה סירבתי להאמין שאנשים שגדלו באותו בית גידול כמו שלי, באותם כמה עשרות קילומטרים מרובעים, מסוגלים להתנהג בצורה כזו ולבזות במעשיהם הנפשעים את זכרם של שני נרצחי הפיגוע אתמול, יגל והלל יניב ז"ל. "מחיקת חווארה" והצתת בתיה, מעבר לזוועה המוסרית, לא יחזירו את יגל והלל אבל כן יקחו את שורש ההצדקה לאחיזתנו באדמה הזו.
הפורעים הנבזים לא מייצגים את ההתיישבות ולעולם לא תייצגו אותה. הם אנשים מוכי אגו שמשוכנעים שזכותם לעשות כרצונם, לא משנה כמה מרושע הרצון הזה. הם לא מייצגים את קציני הצבא ונשות העסקים, את המורים ואת הרופאות שמיישבים ומיישבות את חבל הארץ הזה. הם חבורה של אנשים בזויים שמוצאים מזור ונחמה בסבל של אחרים. הם שכחו מה מבדיל אותנו מאויבנו. אנחנו מגיבים באמצעות בניית יישובים חדשים ולא על ידי הרס כפרים.
פורעי חווארה שמו עצמם בתפקיד אלוהי ולקחו לעצמם את הזכות לשפוט, לפגוע ולהשחית את רכושם של אנשים שבמקרה נולדו בשכנות למחבלים. בכך הם הכתימו את שמם של מאות אלפי מתיישבים שהקדישו את חייהם לעשות טוב למען העם והארץ. אחרי אלפיים שנות, חזרנו למולדת כדי לכונן בה מחדש ריבונות ישראלית. כזו עם בית משפט, משטרה וצבא. כזו עם חוקים וגופי ביטחון מוסמכים. פורעי חווארה זלזלו בתקומת העם היהודי בארצו. אני מתביישת בהם וגאה להיות מתנחלת אמיתית. לא כמותם.
- אופיר דיין היא פרשנית פוליטית ואשת תקשורת
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il