יותר מחודש חלף מאותה שבת נוראה שבה פרצה המלחמה נגד חמאס, מלחמה שבה נפלו ונרצחו מאות אזרחים וחיילים. ynet מזמין אתכם לכתוב מילות פרידה מאלה שקיפחו את חייהם במלחמה בעמוד המיוחד. אלה חלק מהסיפורים:
אליה אילוז ז"ל
נרצח במסיבה ליד רעים
אליה שלי, בן זקונים שלי, תינוקי שלי, אמא אוהבת אותך לעולם ועד❣ אני כל כך מתגעגעת אליך, לחיבוק, לצחוק המתגלגל. אליה שלי אהב מוזיקה והתחיל את צעדיו הראשונים כ-DJ. אליה שלי תמיד היה מוקף בחברים, אהוב על כולם, אהב לשמח ולהציק ולרקוד לצלילי המוזיקה. אהב אהבת נפש את מור בת זוגו ואת לביא מיכאל הבן שלו שבן שנתיים וארבעה חודשים.
אליה שלי, באמת לא יודעת איך מכאן ממשיכים... קשה לי, קשה לי שבמשך שלוש שעות זעקת לעזרה, שלחת לי מיקום, ובסופו של דבר כשאני איתך בטלפון זעקת את זעקתך האחרונה והספקת להגיד לי שיורים בך.
מבטיחה לעשות הכל לעילוי נשמתך, להנציח את זכרך ולספר עליך לכולם. שכולם ידעו איזה לב טהור ורחום היה לך. כמה תמימות יפה הייתה בך, לעולם לא פגעת בזבוב. אחיך מרוסקים מגעגועים, האחיינים שאהבו אותך כל כך עושים יצירות עבורך, וכל מורשת ברנס מנציחים אותך בכל דרך. נוח על משכבך בשלום בן יקר ואהוב שלי, תינוקי של אמא. סליחה שלא הצלחתי להציל אותך. אמא אוהבת אותך לעולם ועד.
רס"ר אהרון ארתור מרקוביצ'י ז"ל
שוטר מאבטח, נהרג במסיבת הטבע ליד רעים
זה חודש בלעדיך. חודש נורא ומפחיד של למידה מחדש ללכת. הבן אדם שנתן לי את היד בצעד הראשון שלי לא יהיה שם כדי להמשיך ולהחזיק לי את היד בכל מכשול בחיים. אז כן, אני צריכה ללמוד ללכת מחדש.
הגעגועים אלייך לא מוסברים. ההרגשה ללכת לישון בלי החיבוק שלך, ולילה טוב ושאתה אוהב אותי. הבטחת שנתחיל התחלה חדשה באשקלון והכל יהיה בסדר. למרות שפחדתי ולא רציתי, כי אתה יודע כמה מפחיד אותי התחלות חדשות.
אני פה למטה ואתה יושב למעלה ומסתכל עליי וגאה בי, אני יודעת ובטוחה. אתה יושב שם וצוחק את הצחוק החזק שלך ומתופף על האצבעות. אני פה למטה נשארת חזקה בשביל כולם, בשביל המשפחה שהשארת פה... שבורה וכואבת.
אבל אבא, אני הולכת להתנדב במשטרה.. אני רוצה להסב לכם אושר ושתהיו גאים בי. אני יודעת שאתה במקום טוב ואני גאה בך. אתה הגיבור שלי אבא. אני פה להמשיך את מה שלא סיימת. אני פה לדאוג ולאהוב את אמא והאחים שלי.
אבא, אני אוהבת אותך לנצח.
נועם מרקוביצ'י
סילביה אוחיון ז"ל
נרצחה בביתה שבקיבוץ בארי
דודה סילביה הייתה גדולה ממני בחמש שנים בלבד. לא דודה, יותר כמו אחות גדולה.
בארי היה לי בית לחופשים ארוכים בכל שנות ההתבגרות שלי. אני זוכרת את האנשים, את השבילים, את הבתים, את פינת החי, הבריכה, חדר האוכל והמועדון. ואת סילביה שלימדה אותי הרבה על גיל ההתבגרות, אהבות ראשונות, סיגריות גנובות וסודות של בנות.
בארי היה לי בית. דודה סילביה הייתה לי בית. ובדמיוני זה עדיין כך, זה לא השתנה. כשחשבנו שהיא נחטפה, דמיינתי את סילביה מצחיקה את החטופים, שומרת על מורל גבוה ודואגת שיישארו חזקים. ככה היא הייתה, תמיד מארגנת, מלכדת אנשים ומשפחה. ומעל הכל – דואגת לעדן, בתה היחידה. דוניא היא קראה לה. דוניא – עולמי.
למרות הזוועות אני רואה שהשחוק של סילביה לא נעלם, הוא עדיין מרחף מעל בארי. את השחור שלה שום דבר לא יכול למחוק, גם לא הם.
"בשדה הגדול נפגש שוב, אני אשאר פה את תלכי הלאה. דרכינו מתפצלות, אך תמיד נהיה חלק מהשדה הגדול. אנופף מרחוק ואזכור שגם אם רחוקים אנחנו, נשמותינו תמיד יזכרו את המפגש הארצי, ותמיד יהא נצור הוא בלב נשמתם. היי שלום נשמה יפה, היי ברוכה בכל משעולייך. את אהובה, היי שלום".
מור גולדנברג, "מורקי" כפי שקראה לי.
נוי אביב ז"ל
נרצחה במסיבה ליד רעים
היית המורה שלי במשך שלוש שנים, אבל היית יותר ממורה – את היית חלק מאיתנו. אני זוכרת שפעם אחת אחד הנהגים של ההסעות חשב שאת תלמידה כי תמיד ישבת איתנו ודיברת איתנו והסתכלת עלינו בגובה העיניים. היית מבני האדם האלה שרק מסתכלים עליהם ויודעים כמה הם טובים, אפשר היה לראות את זה בעיניים שלך ובחיוך שלך.
6 צפייה בגלריה
נוי אביב ז"ל. "אחד הנהגים חשב שאת תלמידה כי תמיד ישבת איתנו והסתכלת עלינו בגובה העיניים"
(קרדיט: באדיבות המשפחה )
את תמיד היית כל כך שמחה ומפיצה כל כך הרבה טוב ושמחה בסביבה שלך, פשוט נהנית מהחיים שלך. תודה על כל מה שעשית בשבילי, שתמיד היית פה בשבילי. את היית ותהיי המורה הכי טובה שיש, אני אף פעם לא אשכח אותך. אני אוהבת אותך.
ספיר
רינת אבן ז"ל
נרצחה בביתה שבקיבוץ בארי
נפגשנו כשתי קולגות משני צדי המתרס, כשבתי הייתה באשפוזיה הרבים במחלקת הנוער. היו שני אשפוזים שבהם היית מעורבת במיוחד. לא אשכח שישבת איתי, תמכת, עודדת, היית אוזן קשבת – בזמן שאני הייתי בהתפרקות מוחלטת. מעולם לא נתת לי תחושה של רחמים או של התנשאות כי שתינו באותו מקצוע אבל בתי מאושפזת.
במיוחד זכורה לי שיחה בינינו אחרי אירוע קשה שבו התפרקתי ואת פשוט היית שם והקשבת, והכלת, ונתת חיבוק, ובעיקר לא היית שיפוטית אלא דיברת איתי כאמא לאמא... הזיכרון הזה יהיה חקוק אצלי לתמיד. לא תמיד הספקתי או הייתי במצב להודות לך, אבל אני יודעת שידעת שאני כל כך מעריכה את התמיכה בי ובבתי.
אני שנים במקצוע ואת היית עבורי דוגמה לעובדת סוציאלית שרואה פשוט את האדם מולה בלי סטיגמות ובלי שיפוטיות. באותה שיחה ספציפית אמרת לי שאין לך מושג איך אני מצליחה להתמודד עם הכל ואמרתי שאני אמא לביאה. וזה הזיכרון שנותר לי ממך כאמא – לביאה שניסתה ככל יכולתה להגן על שני ילדיה. הדימוי שדימית אותי ייחקק במוחי לעד כמה שסימל אותך כאמא, כאשת מקצוע, כאדם. לא יצא לי לפגוש אותך מאז האשפוז האחרון שלי. אני יודעת כמה היה משמח אותך לראות לאן הגיעה למרות הכל. רינת, תמיד תישארי בלבי ובלבה של בתי ♥️
אמא של נערה שכבר לא במחלקה
טוראי מיה ויאלובו פולו ז"ל
בקרית איסוף יבשתי
מיה שלי, אני כותבת לך את זה עם דמעות בעיניים ומחנק בלב, שכבר חודש אני מרגישה בכל יום כשאני פותחת את העיניים והמציאות סיוט הזאת חוזרת. כל כך ריק לי בחיים בלעדיך. תמיד הספיקה לי החברות הקרובה שלנו, לא הייתי צריכה לרדוף אחרי אף אחד בחיים כי היה לי אותך. את היית תמיד, בכל הרגעים את היית אחותי, אני לא יודעת מה אני אמורה לעשות בלעדייך.
מה העולם הזה שווה אם את לא כאן? איך קטפו פרח מושלם שכמוך? על מי אפשר לסמוך כאן? את היית הבן-אדם הכי אמין וישר שאני מכירה, התגלמות של שלמות הבריאה. כל חלק בך מדויק. שורטטת על ידי אלוהים בכל אחת מתכונות האופי שלך. הייתה בך מידת נתינה מדהימה, את תמיד היית פה, ולא רק בשביל הקרובים שלך.
טוראי מיה ויאלובו פולו ז"לצילום: דובר צה"לאני מרגישה כל כך לבד בלעדייך, קשה לי בלעדייך. כמה רגשות מוצפים בי. כל כך הרבה כעס, עצב, אכזבה. זה כל כך קשה להתמודד עם פרידה כזאת, אף אחד לא לימד אותי איך עושים דבר כזה.
את היית הכל בשבילי, את חצי ממני ותמיד תהיי בלב שלי, לנצח! אני מבטיחה לך שאחיה כמו שהיית רוצה שאחיה, ועוד יהיו ימים שיעלה לי חיוך על הפנים. יום אבל לכל המדינה, והלכת לנו כשהגנת עליה. מילאת את תפקידך בכבוד עד הנשימה האחרונה שלך, יפה שלי. אני מבטיחה לך שלא נשכח אותך בחיים, ואני אעשה הכל כדי שכל מי שאפגוש בחיי ידע מי את. אני אוהבת אותך מיהלה, כמו שלא אהבתי אף אחד בחיים האלה.
נועה גנה
רב"ט אושר שמחה ברזילי ז"ל
סמלת מבצעים בחטיבה הצפונית, נהרגה בנחל עוז
אושר שלי תינוק קטן, מי מאמין שחודש עבר. בלי לראות את החיוך היפה בעולם והצחוק הממכר שלך. תודה על הזכות לשרת איתך, תודה על הזכות ללמד אותך על הגזרה היפה בעולם.
מקווה שאת מרחפת מעלינו ובעיקר צוחקת ומאושרת. אוהבת אותך. הייתם ותהיו לנצח החמ"ל שלי, אני מחכה לכם בכל יום שתחזרו כי אני כלום בלעדיכם.
מהסמב"צית שנשארה מהחמ"ל הטוב בעולם – חמ"ל נשרים.
שירה
