ארגון הסטודנטים הפרו-פלסטיני "סולידריות למען זכויות האדם הפלסטיניות" (SPHR), הודיע כי ישיק מחנה קיץ לנוער באוניברסיטת "מקגיל" במונטריאול שבקנדה. "מאהל הסולידריות של עזה", שפועל בקמפוס על רקע המלחמה מאז חודש אפריל השנה, יציע לצעירי העיר פעילות גופנית, לימודי ערבית, מלאכת יד תרבותית, דיונים פוליטיים, ושיעורי היסטוריה "מהפכניים". האוניברסיטה, הפועלת בעיר הגדולה ביותר במחוז קוויבק, היא מוסד ציבורי הממומן מכספי ציבור.
הפגנה פרו-פלסטינית מחוץ להרצאת חיילי מילואים במונטריאול במרץ האחרון
ארגון "מצעד החיים" הבינלאומי, הפועל ממונטריאול, גינה בתוקף את מחנה הקיץ שמתוכנן להתקיים בקמפוס האוניברסיטה. הארגון אמר שהוא "מבוהל מההכרזה על הקמת המחנה, שבתוכנייה שלו מופיעים מחבלים רעולי פנים עטופים בכאפייה המנופפים במקלעים מהסוג שמשתמשים בו ארגוני הטרור חמאס, שיזם את המתקפה הרצחנית ב-7 באוקטובר, וחיזבאללה, שתוקף את צפון ישראל בימים אלה".
עוד נמסר מהארגון כי "פעילויות כאלה המכוונות לצעירים אינן מקובלות במוסד המוקדש לחילופי רעיונות חופשיים. יוזמה זו עלולה להכתים קשות את המוניטין של אוניברסיטת מקגיל - שהיא אחד מהמוסדות האקדמיים הוותיקים והיוקרתיים ביותר בקנדה, עם היסטוריה ארוכת שנים של מחקר ומלגות".
הארגון הפציר באוניברסיטה "לגנות את גילויי השנאה והאלימות המסוכנים הללו, ולהסיר את המאהלים הבלתי חוקיים ברחבי הקמפוס". כמו כן, הארגון דרש "להסיר מיד פוסטים המסיתים לאלימות ברשתות החברתיות", וקרא "לפרק את המאהלים הבלתי חוקיים באוניברסיטאות אחרות ברחבי המדינה, בארצות הברית ובעולם כולו".
3 צפייה בגלריה
הפגנה פרו-פלסטינית בקנדה. "מה שקורה במקגיל כל כך מפחיד"
(צילום: רויטרס / HANDOUT / almas_kenana via Instagram)
ניצולת השואה אנג'ל אורוש, תושבת מונטריאול, אמרה במוזיאון השואה של העיר: "מה שקורה היום במקגיל כל כך מפחיד אותי. נולדתי בדצמבר 1944 באושוויץ-בירקנאו. הגעתי לקנדה ב-1973 כדי לברוח מהאנטישמיות, ועכשיו הנכדים שלי סובלים. ירו לעבר בית הספר ובית הכנסת שלהם. זה פשוט בלתי נסבל. אני מבועתת מהסטודנטים האלה".
היא הוסיפה כי "מדובר במוסד אקדמי ברמה הגבוהה ביותר. זה בלתי נסבל שהנכדים שלי צריכים לעבור את מה שאני ברחתי בגללו מהונגריה. אני כל כך מתוסכלת וכועסת - ולא מוצאת את המילים לבטא את הרגשות שלי. הדמעות זולגות".
שמואל רוזנמן, יושב ראש "מצעד החיים", ופיליס גרינברג היידמן, נשיאת הארגון, התייחסו למקרה גם הם: "חינוך לצעירים לעולם לא צריך לעודד שימוש באלימות. כאשר פעולות של סטודנטים, המקודמות על ידי מדיה חברתית, גורמות לניצולי שואה לחשוש מדריסת רגל בקמפוס וחשש לעתיד נכדיהם - ברור שגם האוניברסיטה וגם ארגוני מדיה חברתית איבדו את דרכם עכשיו. הגיע הזמן למצוא את הדרך חזרה".
