"חלפו 7,082 ימים מאז שטל נרצחה. מהיום שבו אני חלק מעולם השכול", אמר רון קרמן (64) מחיפה, בעבר אלוף ישראל ושיאן ישראל בשחייה. הוא מוכיח שגם היום הוא אלוף אמיתי, זוכה בשמונה מדליות זהב במשחקי המכביה.
ב-5 במרץ 2003, בשעות הצהריים, הפעיל מחבל מתאבד מארגון חמאס מטען חבלה שנשא על גופו בתוך אוטובוס אגד קו 37, שעצר בתחנה ברחוב מוריה שעל הכרמל. בפיצוץ נרצחו 17 בני אדם, מרביתם תלמידים, ויותר מ-50 נפצעו. בין הנרצחים הייתה גם טל קרמן, בת 17 וחצי, בתם של אורלי ורון, ואחות לדרור.
קרמן סיפר כי "כאשר הבת האהובה שלי נרצחה בפיגוע, החלטתי שאני מפסיק עם השחייה". לדבריו, "אמרתי שאין מצב שטל איננה והחיים ימשיכו. במרץ הבא זה יהיה 20 שנה בלי טל. בשנת 2007 נולדה לנו מיקה, כיום בת 15, והיא זאת שהחזירה אותי לתחרויות השחייה אחרי 15 שנה".
קרמן השתתף במשחקים בשלושה ימי שחייה שהתקיימו במכון וינגייט, במהלכם שחה ב-7 משחים במאסטרס קבוצת גיל 64-60. בכולם קטף את המקום הראשון תוך שהוא שובר את השיאים האישיים שלו. שלשום, השתתף במשחה במים פתוחים למרחק של 1.5 ק"מ בכנרת, גם שם זכה במדליית הזהב.
הוא נחשב לשם גדול בענף השחייה - שיאן ישראל שהשתתף בשתי אליפויות עולם ב-1978 וב-1982. בנוסף, הוא נבחר לייצג את ישראל באולימפיאדת מוסקבה 1980, אך בשל החרם המערבי שהובילה ארה"ב, נמנעה השתתפותו במשחקים.
קרמן זכה 18 פעמים בתואר אלוף ישראל, שבע פעמים ברציפות (1980-1974) במשחה ל-100 מטר חזה ובמשחה ל-200 מטר חזה, שלוש פעמים ברציפות (1980-1978) במשחה ל-200 מטר מעורב אישי ופעם אחת (1976) במשחה ל-400 מטר מעורב אישי.
לאחר קריירה ענפה עם שלל הישגים, תארים ושיאים, פרש קרמן משחייה תחרותית בשנת 1984, כשהוא בן 26. שנה לאחר מכן נולדה בתו טל, ואז גם דרור ומיקה.
"טל לא שחתה, אבל הכירה את הקריירה שלי", הוא אמר, "מאז הפיגוע אני מקיים מדי שנה בבריכת גלי חיפה משחה לזכרה שנקרא 'תחרוטל'. זהו אירוע כיף ומיועד לילדים קטנים כדי שייחשפו לעולם השחייה. נטעתי במקום גם עץ לזכרה".
לפני שנתיים, נענה קרמן לבקשת חברו להשתתף איתם בתחרות שחייה במכון וינגייט. "פתאום מצאתי את עצמי מתאמן במרץ רב. השחייה זה משהו יותר חזק ממני. הפרק הבא היה המכביה, ואני מודה שהפתעתי אפילו את עצמי מהתוצאות שהשגתי", אמר.
הזכרון והכאב מלווים אותו באופן קבוע. לדבריו, "החיים שלי בשכול הם כמו שתי מסילות ברזל". הוא הוסיף: "פעם המסילות מתקרבות האחת לשנייה - זה קורה כאשר מגיעים לימי זיכרון, ימי הולדת או אפילו כאשר אני רואה את אחת מחברותיה של טל מטיילת עם עגלת תינוק, וחושב מה היה קורה אם היא הייתה איתנו - ופעם המסילות מתרחקות, כאשר אני עסוק ביום יום וחי את חיי".
