לאחרונה הפיץ נתן שרנסקי טקסט מאלף, שמאיר באור יקרות על סיפורם של היהודים בכלל ושל יהדות אוקראינה בפרט. אסיר ציון לשעבר סיפר שכשהוא היה צעיר, יהודי בברה"מ היה בהכרח אזרח חסום. "היו אנשים שהיה כתוב בתעודה שלהם 'רוסי', 'אוקראיני', 'גרוזיני', 'קוזאקי'. זה לא היה כל כך חשוב, לא היה הבדל גדול, אבל דבר אחד היה חשוב – אם היה כתוב 'יהודי', זה היה כאילו יש לך איזו מחלה", סיפר. טורים נוספים בערוץ הדעות ב-ynet: • מין תמורת הצלה. זה האסון של האישה האוקראינית • כרוניקה של ירידת מסך הברזל • כך ננטשים "זקני" ההייטק. בגיל 45 • המלחמה הכי מתועדת, אבל אין לנו מושג מה קורה הנוסטלגיה של שרנסקי התעוררה למראה רבבות פליטים עומדים בגבולות אוקראינה מאז תחילת הפלישה הרוסית. "הם עומדים שם יומם ולילה, ויש מילה אחת שיכולה לעזור להם לצאת משם: 'יהודי'", כתב והתייחס למאמצי הסיוע של ישראל במעברי הגבול. לפי שרנסקי, "העולם התהפך. כשהייתי ילד, 'יהודי' הייתה מילה יוצאת דופן לרעה, אף אחד לא קינא בנו, והיום בגבול אוקראינה יהודי היא מילה יוצאת דופן לטובה". בינתיים, הרחק מאוקראינה, במדינת היהודים מתווכחים על גורלם של אותם הממתינים לחצות את הגבול. כמה מתוך שני מיליון הפליטים מסוגלת מדינת ישראל לקלוט? שרת הפנים איילת שקד פרסמה מתווה שבו קבעה כי לצד הקפאת האכיפה נגד 20 אלף מסתננים מאוקראינה, המדינה תקלוט עד 5,000 פליטים מהמלחמה. כלומר, 5,000 המתווספים לכל זכאי חוק השבות. העמדה של שי וגלאון אולי מגיעה מדאגה כנה לגורל הפליטים, אבל הם יוצרים מצג שווא שלפיו מדינת ישראל אינה מוכנה לתת כתף במהלך משבר הומניטרי עולמי חלקים בממשלה מיהרו להזדעק. "פתרון מביש", קבע שר התפוצות נחמן שי בראיון ברדיו ופירט בטוויטר: "המשימה שלנו בעת הזו היא לסייע בהצלת פליטי המלחמה ולפתוח בפניהם את השערים, לא להציב מגבלות בדרכם". בראיון לגלי צה"ל של הח"כית לשעבר זהבה גלאון, כיום יו"ר מכון "זולת", היא לקחה את הדברים כמה צעדים קדימה. היא אמרה שהיא "מתביישת בשל יחסה של מדינת ישראל לפליטים שאינם יהודים", וטענה כי התפיסה נובעת מגישת "עליונות יהודית". כנראה צריך פרספקטיבה ארוכת שנים באמת כדי להבין באיזה שפל היו היהודים בעבר ובאיזה מקום הם נמצאים היום – מסוגלים להלקות עצמם על כך שמדינתם לא ככל המדינות ועמם לא ככל העמים. העמדה של שי וגלאון אולי מגיעה מדאגה כנה לגורלם של הפליטים, אבל בעמדה זו הם יוצרים מצג שווא שלפיו מדינת ישראל אינה מוכנה לתת כתף למען הפליטים במהלך משבר הומניטרי עולמי. אין דבר רחוק יותר מהאמת. משרד העלייה והקליטה, משרד התפוצות, הסוכנות היהודית, עובדי רשות האוכלוסין, נתיב, הג'וינט, כולם נמצאים בשטח מסיבה אחת ומסיבה אחת בלבד: להביא כמה שיותר פליטים לישראל. מבחינה משפטית גרידא, מדינת ישראל לא מחויבת לקחת ולו פליט אחד. המדינות השכנות לאוקראינה הן שחייבות בקבלתם. אז למה מבחינת גלאון ושי, ישראל חייבת לקלוט פליטים? בעוד בעמדת גלאון ניתן למצוא עקביות, שכן היא נוטה לתמוך בקליטת זרים בישראל גם בסוגיות אחרות כגון המסתננים מאפריקה או התנגדותה לחוק האזרחות, הגישה של השר שי תמוהה לחלוטין. השליחות שלו למחנות הפליטים מסביב לאזור המלחמה לא נובעת מטוב ליבו, אלא מהיותו השר האמון על הקשר ליהדות התפוצות. למשל, כמו יהדות אוקראינה. בדבריהם מטשטשים שי וגלאון את הלאומיות היהודית כמרכיב בזהות הישראלית. הם מסבירים את ההתעלמות מהפליטות של יהודי אוקראינה בכך שממילא ישראל רוצה להעלות יהודים, אבל הרי זה כל הסיפור היהודי של מדינת ישראל: ניסינו לחיות בגולה, זה לא עבד - לכן מדינת ישראל היא המדינה היהודית היחידה בעולם. מלחמת כיבוש על אדמת אירופה היא דבר שלא נראה עשרות שנים ועלולה להכניס חלק מאיתנו לסנטימנט מונומנטלי. גם השר שי לקה בכך, כאשר נימק את טענתו בשאיפתו לפיה "מדובר כאן במשבר הומניטרי שעוד ידובר רבות. על ישראל לעמוד בצד הנכון של ההיסטוריה". אם תשאלו את נתן שרנסקי, אין ספק שאנחנו, כיהודים, כבר בצד הנכון של ההיסטוריה. אלו שפעם הייתה להם מחלה, והיום – יש להם מדינה. עקיבא לם הוא יועץ תקשורת ובעל הבלוג "קצת על הרבה" מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
