חיים נחמן ביאליק אמר ש"אנו נהיה עם ככל העמים רק כשיהיה לנו הגנב העברי הראשון והזונה העברייה הראשונה". המשורר הלאומי ודאי לא התכוון לגל כזה של רוצחים על רקע מגדרי, של תקיפות מיניות ומעשי אונס של ילדות ונערות. היום (ה') אנחנו מציינים את היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים, והתקשורת עסקה בכך לאורך כל השבוע, כך גם הארגונים השונים והפוליטיקאים. טוב שכך. המודעות אכן חשובה, אבל אסור להשאיר את הטיפול בנושא ליום אחד, או לשבוע אחד בשנה.
יש לטפל מדי יום במניעת התופעה המחרידה של אלימות נגד נשים, וכדאי שנדייק את המילה, כי בשנים האחרונות "נשים" הן גם ילדות ונערות, וצעירות החשופות לאלימות בתוך המשפחה ומחוצה לה, באין להן כל מוצא או דרך לחלץ את עצמן.
21 נשים נרצחו ב-2021, שטרם הסתיימה, בידי בני הזוג שלהן. כולנו מכירים את שירה איסקוב רק משום שהיא ניצלה מרצח בידי בעלה. היא עשתה זאת בזכות עוצמתה, אישיותה, ובזכות שכנתה האמיצה והגיבורה, עדי גוזי, שנחלצה להצילה. אנו זוכרים גם את ליטל יעל מלניק ז"ל, בת 17 בלבד מאור עקיבא. כה יפה, כה חסרת אונים מול החשוד ברצח שלה.
דבר לא השתנה. למרות המקלטים, מרכזי הסיוע, קווי החירום, המודעות שעלתה, הארגונים, התקשורת, החשיפה. היינו אמורות להתייאש כבר מזמן. האומנם?
ושאר 20 הנשים שנרצחו השנה? אנחנו לא בדיוק זוכרים אותן. שמותיהן התאדו כאילו כלום. וכך גם כל מקרי ההטרדה המינית, התקיפה, ובעלי השררה ובעלי הממון המפורסמים שהרשו ומרשים לעצמם לתקוף את הכפופות להם או את החלשות ביותר בחברה, או לגרוס תלונות שהגיעו אליהם, רק כי הם יכולים.
ב-1994, לפני שנות דור, הקמנו ח"כ יעל דיין ואני ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת רצח נשים בידי בני זוגן. המספרים היו דומים. זה אומר, אפוא, שדבר לא השתנה. למרות המקלטים, מרכזי הסיוע, קווי החירום, המודעות שעלתה, הארגונים, התקשורת, החשיפה. היינו אמורות להתייאש כבר מזמן. האומנם?
היינו אז 11 חברות כנסת ושתי שרות בממשלה. היום יש בממשלה תשע שרות, ובכנסת מכהנות 36 ח"כיות. זהו הישג משמעותי, ללא ספק. אלה נתונים שדווקא אמורים לעודד, לא לייאש. ואכן, הממשלה הנוכחית הקצתה בתקציב המדינה לשנים 2021 ו-2022 את הסכום הנדרש לתוכנית הלאומית למלחמה באלימות נגד נשים. את התוכנית אישרה עוד ממשלת נתניהו ב-2017, אך היא לא טרחה לתקצב אותה.
זו בשורה טובה, אך אין די בכך. יש לבחון מחדש את כל הכלים המסורתיים שנקטנו עד היום כדי להגן על הנשים, הנערות והילדות. האם ניתן טיפול מעמיק ומספק לגברים אלימים? האם החברה דואגת כהלכה לנשים שממלטים אותן מאימת הגברים האלימים? האם סגירתן במקלטים היא הפתרון הנכון לאורך שנה ושנתיים? הרי מדובר בסוג של כלא עבורן, אם כי כלא שמגן עליהן זמנית. ומה אחר כך?
זוהי קריאת השכמה לשרות ולחברות הכנסת, וגם לגברים שנבחרו לשרת את הציבור. אין זה עניינן של הנשים, מדובר בעניין של החברה הישראלית כולה. אל תדבקו במה שהיה. מעט מדי השתנה. המצב חמור. דרושה מהפכה בטיפול בנושא, לא פחות. ובדחיפות.
- לימור לבנת כיהנה כשרה מטעם הליכוד
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
