הוא נתפס במהלך גניבה והגיע למעצר. התאשפז בגלל עודף אלכוהול וכמעט מת. ערק מהצבא, נשלח לכלא ושוחרר משירות. לסיפור של משה אנדועלם (20) אמור היה להיות סוף גרוע, אבל הוא הוכיח בסופו של דבר שכל אחד יכול לשנות את מסלול חייו אם יש לו מספיק כוח רצון.
כמו במקרים רבים דומים, גם אצל משה נקודת הפתיחה הייתה קשה. הוא עלה מאתיופיה עם הוריו ושלושת אחיו כשהיה בן חמש. המשפחה התגוררה ברחוב חטיבת כרמלי בחיפה, אזור עם פשיעה גבוהה. "כילד", הוא מספר, "שיחקתי הרבה כדורגל עם החברים, בשכונה ובבית הספר".
אך עם השנים מצא עצמו מידרדר לעולמות אחרים: "כבר מגיל צעיר הייתי מעורב בהרבה בלגן. במעשי אלימות, סמים ואלכוהול. היינו רבים עם ילדים אחרים, לפעמים גם עם המשטרה. הייתי גם גונב המון. לרוב לא תפסו אותי, אבל באחת מהפעמים המשטרה הגיעה ולא הצלחתי לברוח. הייתי במעצר משטרתי ובמעצר בית מספר פעמים. בגיל 15 מצאתי את עצמי בבית חולים, מחוסר הכרה, בגלל שתייה מופרזת של אלכוהול. לאחר שהתעוררתי הרופא אמר שהייתי בסכנת חיים ממשית".
את תקופת התיכון הוא מתאר כ"תקופה הקשה בחיי. מצאתי את עצמי מתעסק בדברים שילד בן 16 לא צריך להתעסק בהם. הרגשתי שאיכזבתי את אמא שלי, שעשתה הכל כדי לעזור לי. כאשר הגיע הצו הראשון ותאריך הגיוס החל להתקרב, לא ידעתי מה מצפה לי. לא הייתי בטוח אם אני בכלל מעוניין להתגייס לצבא. הייתי בראש אחר. רבים מאלה שגדלתי איתם בכלל לא התגייסו. איכשהו בכל זאת התגייסתי דרך חוות השומר".
מוטיבציה, בשלב זה, ממש לא הייתה לו. "לא הייתי באמת מחויב. חיפשתי פרצות, חיפשתי בריחה. רציתי רק להשתחרר ולחזור לכל מה שהכרתי", הוא מספר, "ברחתי מהבסיס, הפכתי לנפקד, נעצרתי, הגעתי לכלא הצבאי – ומשם שוחררתי מהצבא".
וכאן חל המפנה. "הגעתי הביתה", מספר אנדועלם, "ולא אשכח את המבט שראיתי בעיניה של אמא שלי. מבט מלא אכזבה. זה כאב לי. הרגשתי הרבה חרטה. הבנתי שלא בחרתי נכון והחלטתי לחשב מסלול מחדש, גם בראש".
משה החליט להיות לוחם. הוא פנה לגופים ולאנשים רבים, כתב מכתבים, התחנן, ואז הגיע הטלפון המיוחל: ההודעה כי בקשתו נענתה, ובשלב הראשון הוא מתגייס מחדש לחוות השומר. "כל כך התרגשתי לקבל הזדמנות שנייה", הוא מספר, "ידעתי שהפעם אני צריך לתת את כל כולי. שהפעם אין הנחות או דרך חזרה. ידעתי שאהיה החייל הכי טוב שאני יכול. נדלקה בי להבה שרק גדלה וגדלה".
הטירונות השנייה כבר נראתה אחרת. "הבנתי שם שאני יכול, שאני מסוגל, ומה שאני צריך זה רק להאמין בעצמי", הוא מספר, "היו ימים קשים שבהם לא רציתי לקום בבוקר, אבל מה שמדהים בחוות השומר אלה המפקדות. הן נלחמות עליך. המפקדת שלי הייתה חלק משמעותי בתהליך שעברתי. היא עשתה מה ש-18 שנה לא עשו – גרמה לי להיות הכי טוב שאפשר".
במסגרת הטירונות הגיעו בוגרים של חוות השומר אל הבסיס כדי לספר לטירונים הצעירים את סיפוריהם. אחד מהם היה לוחם גולני. "שמעתי את הסיפור שלו על חטיבת גולני וידעתי שמצאתי לעצמי ייעוד", מספר אנדועלם, "המטרה שלי הפכה להיות מחלקת הקרביים של חוות השומר, להגיע לאן שאותו חייל הגיע. פחדים היו לאורך כל הדרך, אבל הרצון והמטרה עזרו לי להמשיך בטירונות ולהתגבר על הקשיים".
לפני שבועיים סיים טוראי משה אנדועלם את הטירונות במחלקת הקרביים. "מסע סיום הטירונות היה השיא", הוא מספר, "דחפו אותי שם לקצה של עצמי. בסיום מאוד התרגשתי והייתי גאה בדרך שעברתי. הגעתי לגולני והגשמתי את החלום הכי גדול שלי: ניצחתי את עצמי".
